ביתי הוא מבצרי?

הדבר החמור ביותר שנפגע בתודעה הישראלית בימים אלה, היא התפיסה הבסיסית ביותר ש"ביתי הוא מבצרי". השיקום הפסיכולוגי של המושג בית אינו תלוי רק במעשה האדריכלי עלינו לשקם גם את התפיסה של הבטחון האישי בארץ כולה.

הצד השני של המטבע הוא מיגון יתר והפיכת הבית למקלט. אנו שואפים לבנות ולתכנן עולם טוב יותר, לתכנן חללים שמייצרים ערכים נוספים מעבר להגנה ובטחון: חלל יכול לעורר השראה, לעודד יצירתיות, משפחתיות, קהילתיות הכל בהתאם ליעוד.

בימים אלו אנו שומעים על הדרישה לחשוב מחדש על הממ"ד, וכיצד ניתן למגן אותו יותר ולהתכונן לתרחיש המבעית של ניסיונות חדירה בשעת התקפה. השאלה, האם עלינו לרתום את יכולות התכנון למיגון וביצור, או שעלינו לתכנן לאור חזון הומני עם מטרות אחרות לגמרי, מטרות של עיצוב ותכנון העתיד שאנו רוצים עבורנו ועבור ילדינו, ולא העתיד שנכפה עלינו בהתאם למציאות הנוכחית וההתמודדויות שהיא מביאה עימה.

לנו כאדריכלים, התשובה ברורה: העתיד הוא ברוח, בתקווה ובשאיפה לעולם טוב יותר. נושא המיגון חשוב והוא מהווה חלק הכרחי אליו נידרש, ונעדכן אותו מעת לעת על פי הצורך.

חללים ממוגנים משותפים בבניין יכולים להוות חדרי מפגש עבור הדיירים בשגרה ויכול להיות שהפתרון הוא בכלל להחזיר אותם למקומם ה"טבעי" במרתפי הבניינים ולהעניק להם שימושים נלווים לעתות חירום ושיגרה.

הממ"ד והממ"ק (מרחב מוגן קומתי) אינם מהווים פתרון הרמטי למקרה של התקפות מכל סוג שהוא. ככל שנפתח אמצעי מיגון, האויב ימצא דרכים לעקוף את ההגנות הללו בהתאם למטרתו. אם נמשיך במירוץ ההתמגנות, אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים במבצרים מבוטנים ומסוגרים. עלינו לחפש בעולם האסטרטגי, המדיני והצבאי ,פתרונות שימנעו את ההתקפות הללו על אוכלוסייה אזרחית חפצת חיים ,ועלינו לדאוג שערינו ובתינו יהיו מקומות בהם אנו חשים בטחון, מתוך מטרה לקיים שגרה המאפשרת התפתחות, צמיחה ותקווה אנושית למעננו ולמען הדורות הבאים.

ערן שקד | צילום: CityBee אדריכלים

במאה ה-19 פריז משנה את פניה באמצעות התכנית השאפתנית של אוסמן (המתכנן העירוני ז'ורז' אז'ן אוסמן, שהיה מושל מחוז הסן 1853-1870 בשנים ועמד בראש התכנון העירוני של פריז במחצית השנייה של המאה ה-19). התכנית מטיבה עם הציבור, מרחיבה את רחובות העיר, פותחת כיכרות וקובעת גובה לבניינים ברחבי העיר. מדהים לגלות שבין המניעים העיקריים לתכנית היו שיקולים אסטרטגיים צבאיים, כמו הרחבת הרחובות לטובת תנועות כוחות צבא, יצירת כיכרות לטובת יכולת לפרוס כוחות צבאיים וארטילריה, ושיקולים צבאיים נוספים. אך באורח פלא התוצאות של המהלכים האלה היו חיוביות עבור תושבי העיר בהיבט הסניטרי והתחבורתי, וההתמודדות עם הצפיפות בעיר השתפרה.

ייתכן מאוד שברמת התכנון העירוני והמרחב הכפרי ביישוביי עוטף ישראל, שילוב של תכנון אסטרטגי, יחד עם הצורך לתכנן מחדש ולהשיב את החיים לקדמותם בישובים ובקיבוצים ,יולידו תכנון טוב יותר עבור התושבים. זהו אתגר תכנוני שאנו ניצבים בפניו וכמתכננים נעשה ככל שביכולתנו כדי לעמוד בו בהצלחה , בשאיפה שנוכל ליטול חלק במשימה הלאומית הזאת.

ערן שקד, אדריכל, מייסד ומנכ"ל CityBee אדריכלים

d&b – לדעת להחליט