יש למדינה מה ללמוד מתאגיד

דיני החברות בעולם המערבי מכילים הוראות שמטרתן לוודא שבעל השליטה ונושאי המשרה יפעלו לטובת החברה ולא לטובתם האישית, ושלא יקפחו את המיעוט. לקח זה חשוב גם למדינה. גם בה קיים חשש ממשי שהרוב יפעל לקידום האינטרסים שלו על חשבון האינטרס הממלכתי ועל חשבון המיעוט.

בעולם התאגידי בישראל, למשל, עסקה שלבעל השליטה יש בה עניין אישי, טעונה אישור משולש: של ועדת הביקורת והדירקטוריון (ללא השתתפות בעל השליטה), ולאחר מכן אישור האסיפה הכללית בתמיכת רוב בעלי מניות המיעוט. חשש נוסף שעמו מתמודדים דיני החברות הוא שנושאי המשרה יבצרו את אחיזתם בתפקיד. למשל, אסור לדירקטוריון שמבקש לסכל את החלפתו, לפגוע בזכות ההצבעה של בעלי המניות. בחברות בעלות חשיבות ציבורית רבה כמו הבנקים, החוק אפילו מתיר לגוף חיצוני (כגון המפקח על הבנקים) להתערב בשאלה מי ראוי להיות דירקטור או מנהל, וזכורה הדוגמה של הדחת דני דנקנר מדירקטוריון בנק הפועלים. הניסיון שנצבר בשוק ההון מלמד שחשוב לאמץ מנגנונים פנימיים וחיצוניים להבטחת אינטרס החברה, להגנת המיעוט, ולהבטחת היכולת להחליף את השליטה.

לקח זה חשוב גם למדינה. דמוקרטיות בעולם מתמודדות עם חששות דומים בדרכים שונות, שהידועה מכולן היא כינון שלוש רשויות המרסנות זו את זו: המחוקקת, המבצעת והשופטת. בישראל קיים גירעון דמוקרטי, משום שאין בה חוקה כתובה המעגנת את הפרדת הרשויות ואת השמירה על זכויות המיעוט. בשנים האחרונות גירעון זה בולט מתמיד עקב שימוש יתר במשמעת קואליציונית, המאפשרת לממשלה, למעשה לראש הממשלה, לשלוט בכנסת. דבר זה הוביל לכך שבפועל יש בישראל רק שתי רשויות. לכן נודעת חשיבות מיוחדת לכך שהרשות השופטת תיוותר עצמאית. אחרת תשלוט במדינה רשות אחת - הרשות המבצעת - וכוחו של כל רוב מקרי יהיה חסר רסן. תוצאה כזו תפגע בציבור כולו, לא כל שכן במיעוט, ועלולה אף לבצר את שלטון הרוב המקרי באופן בלתי דמוקרטי.

הטענה שהאיזון הקיים בישראל מספק לרשות השופטת כוח מופרז ראויה לדיון מעמיק ששר המשפטים הבטיח לקיים. מטרת הדיון צריכה להיות שבדמוקרטיה הישראלית, כמו בדיני החברות, ייקבעו מנגנונים לביזור הכוח כדי לאפשר, מחד, לרשות המבצעת לקדם את האינטרסים של המדינה על פי תפיסת עולמה, אך מאידך, להימנע מקיפוח זכויות היסוד של המיעוט ומביצור שלטונה. לשם כך יש לשמר חוקים המונעים פגיעה במיעוט; להבטיח שכל פסקת התגברות שתיחקק תדרוש רוב גדול יחסית; ולוודא שהרשות השופטת והיועצים משפטיים יהיו עצמאיים.

ממשל תאגידי תקין הוא יסוד המאפשר לכלכלה לשגשג. גם אם השולטים הם צדיקים, יש לוודא שיקדמו את מדיניותם במסגרת הכללים ושניתן יהיה להחליפם. עיקרון זה נכון בחברה, והוא נכון שבעתיים במדינה. הקהילה העסקית מבינה זאת ועליה לדרוש זאת גם מהשלטון במדינה.

פרופ' אברהם הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב ומרצה אורח באוניברסיטת טקסס