הנמכת תנאי הסף במקצועות הבריאות מסוכנת

לאחרונה התבשרנו כי המפלגות החרדיות פועלות להעביר הצעת חוק שמטרתה להפוך את מקצועות הבריאות - קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק - ללא אקדמיים. במקום זה הן מציעות שהמקצועות הכל כך רגישים הללו, שטיפול שגוי עלול לעלות בחיי אדם, יילמדו בסמינרים חרדיים, ללא פיקוח המועצה להשכלה גבוהה. הרעיון המעוות של מציעי החוק הוא לפתור בדרך העקומה הזאת את בעיית התעסוקה של הציבור החרדי, ובפרט של הנשים במגזר.

מדובר בהצעת חוק מסוכנת, שתפגע בראש ובראשונה בציבור החרדי עצמו! היא גוזרת עליו לקבל טיפול מאנשים שהכשרתם ברמה נמוכה, ואף עלולה לייצר מצב של רפואה לעשירים ולעניים: מי שידו משגת יפנה למטפלת ראויה, בוגרת לימודים אקדמיים, והשאר יסתדרו עם מטפלות סוג ב' שלמדו בסמינר.

אז יש מי שחושב שהורדת רמת ההכשרה במקצועות הבריאות אינה מהווה בעיה ואפילו רצויה (הפתעה? פורום קהלת), אולם ספק אם חברי הפורום היו מסכימים לקבל טיפול מאותם אנשים שעל הכשרתם המצומצמת והלא מפוקחת הם ממליצים. הטענה כי חסרים אנשי טיפול אינה מצדיקה את הורדת רמת הלימודים ופתיחת מסלולים בסמינרים חרדיים. מעבר לעובדה שאין באמת מצוקה כזאת, הרי ברור שלא פותרים בעיה בבעיה גדולה יותר.

ה"מחסור" באנשי טיפול בשירות הציבורי נובע מתנאי ההעסקה – רעה חולה שכל העוסקים במקצועות הבריאות סובלים ממנה, ולכן מעדיפים לעבוד במגזר הפרטי ולא הציבורי – ע"ע רופאים, מנתחים, אבל גם קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק. אם מגישי הצעת החוק המעוות הזאת היו באמת רוצים לדאוג לציבור, הרי שהם היו מתגייסים להפעיל את מלוא כובד משקלם לתיקון העיוות הזה. ללא שיפור תנאי התעסוקה והשכר, גם פתיחת מסלולים נוספים בין של חרדים ובין של "לא חרדים" לא תעזור, ובוגרי תכניות הלימוד המפוקחות יזלגו לשוק הפרטי כפי שקורה כבר עכשיו, או גרוע יותר יעזבו את המקצוע - כפי שקורה היום בהוראה.

אז יש מי שטוען שלימוד מקצועות כמו קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק כרוך ב"השכלה עודפת" בתהליך הלימודי המפוקח ושניתן לקצר אותם. למרבה השמחה, כיום ישראל עומדת בסטנדרטים מערביים מבחינת היקף השעות התנסות מעשית, תכני הלימודים והרמה האקדמית של המרצים. אלה יחד עם הפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה מבטיח את הרמה המקצועית והאחידה של כל מי שעוסק בתחום הבריאות בישראל. אולם, אם הצעות הסיעות החרדיות, בתמיכת פורום קהלת יתממשו, הרי שהמפסיד הגדול יהיה הציבור. לא רק שהרס הרמה המקצועית לא יקצר תורי המתנה, אלא שגם שכשיגיע התור לטיפול יחכה שם איש מקצוע שלא הוכשר כהלכה.

איני מקלה ראש בבעיית התעסוקה בציבור החרדי. ראוי שנשים חרדיות תוכלנה ללמוד, לרכוש השכלה, מקצוע, ולהתפרנס בכבוד. יש נשים רבות מאד שעושות זאת כבר היום, במסגרת מסלולי הכשרה יעודיים לציבור החרדי, המפוקחים ע"י המל"ג ומשרד הבריאות. לכן, ברור כי מאחורי הצעת החוק הנוכחית עומדים אינטרסים אחרים.

באשר לסמינרים החרדים, שמגישי הצעת החוק בעצם מבקשים להכיר בהם כמסגרת אקדמית לכל דבר, הרי שכל שהם צריכים זה להתגבר על ההתנגדות לפיקוח המועצה להשכלה גבוהה, ואז ניתן יהיה לעזור להם לבנות תכניות לימוד ראויות. ההתנגדות לפיקוח אינה ברורה ומעלה את הרושם של צנזורה רבנית בנושאים מדעיים, שהם קריטיים לטיפול איכותי ומקצועני. כי אחרת איך ניתן להסבירה?

אפשרות נוספת היא לחזק מסלולים שכבר קיימים לנשים חרדיות (בהפרדה) בתכניות משותפות של סמינרים חרדיים ואוניברסיטאות ברחבי הארץ, אשר ניתן ללמוד בהם קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק. מסלולים אלה נמצאים תחת פיקוח המל"ג והם זהים בתכני הלימוד והרמה לתכניות הרגילות.

ד"ר אסנת סגל היא קלינאית תקשורת, מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת, אונ' תל-אביב ויו"ר האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת