הקבלנים דורשים לפתוח את אתרי הבנייה: "על סף קריסה"

"ענף הבנייה מתקרב בצעדי ענק לאחד המשברים הגדולים מאז ומעולם", אומר ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים. המשבר נובע מכך שהעבודה ברוב אתרי הבנייה הופסקה בגלל הנחיה של ראשי הערים. על פי נתונים שליקטה ההתאחדות, ב־25 רשויות מקומיות ניתנה הנחיה לסגור את אתרי הבנייה. מדובר בערים מרכזיות לענף ובהן אלפי אתרי בנייה. בין היתר, ההנחיה הזו ניתנה בעיר תל אביב שבה כאלף אתרי בנייה. גם ערים כקריית גת, רמת השרון, ראשון לציון, רמת גן, הרצליה ובת ים אינן מאפשרות לפתוח את אתרי הבנייה.

סרוגו טוען כי ההחלטות האלה של ראשי הערים ניתנו ללא סמכות. עד עתה משרדי הממשלה ובראשם משרד השיכון נמנעו מהתערבות בסוגיה. אתמול לראשונה, בעודו בשירות מילואים, עמית גריידי, רשם הקבלנים במשרד השיכון, שלח לציבור הקבלנים מכתב עם הנחיות וכללי עבודה בתקופת המלחמה. השורה האחרונה בו מוענה לראשי הערים ובה הוא קרא להם לאפשר פתיחת אתרי הבנייה: "בהזדמנות זו אני פונה לכלל הרשויות המקומיות לאפשר את קיום הפעילות באתרי הבנייה בהינתן קיום הכללים האמורים". סרוגו מספר כי פנה גם לשרים חברי הקבינט הכלכלי חברתי שהחל להתכנס אתמול וכן בוחן פנייה ליועצת המשפטית לממשלה.

לטענת הקבלנים, ההחלטה על סגירת אתרי הבנייה היא בלתי חוקית בעליל. פתרון נוסף שאליו הם מכוונים הוא להכריז על ענף הבנייה כחיוני למשק, כפי שנעשה בתקופת הקורונה. תחת הגדרה כזו ראשי הערים לא יוכלו לסגור את אתרי הבנייה.

המלחמה תפסה את ענף הבנייה בקיפאון שנובע מעליית הריבית וירידה בביקוש לדירות. כעת יש סגר על כניסת עובדים פלסטינים מיהודה ושמרון, וכמובן שעובדים תושבי עזה לא נכנסים לישראל. רוב העובדים בתחומים הקשוחים שבהם ישראלים לא עובדים - שלד, ריצוף וטיח - הם פלסטינים.

ערב המלחמה עבדו בענף 90 אלף פלסטינים, עשרת אלפים מהם תושבי עזה. לצדם יש עוד 18 אלף עובדים זרים. 4,000 מהעובדים הזרים חזרו למדינותיהם עם פרוץ המלחמה, ובענף חוששים שאם איסור בנייה יימשך עוד עובדים יעדיפו לארוז ולמצוא פרנסה במולדתם. כלומר, ממילא המצב הביטחוני הנחית על הענף מכה כואבת, וסגירת האתרים למשך זמן רב עלולה להתברר כמכה אנושה.

סרוגו מסביר: "קבלני ביצוע לא מקבלים תשלומים כי הם לא עומדים בלוחות הזמנים, ודיירים לא משלמים כי הבנייה לא הושלמה, לחלק דחו תשלומים משום שהם גויסו בצו 8. גם ככה בעקבות עליית הריבית קבלנים לא מוכרים דירות חדשות. מצד שני, הם צריכים לממן עלויות שכר עבודה, שכר דירה על דירות העובדים הזרים, ריביות לבנקים. זה מתכון בטוח לקריסה. להמחשה, חברה גדולה כגון דניה סיבוס משלמת 50 מיליון שקל משכורות בחודש".

המדינה נקלעה לסיטואציה הזו אף על פי שאפשר היה להיערך לה מבעוד מועד. אומנם איש לא חזה עימות בסדר גודל של מלחמה, אך מבצעים צבאיים, סגרים ופיגועים לצערנו שכיחים. רבים מראשי הערים

מסבירים כי סגירת האתרים היא מנימוקים ביטחוניים או כדי לשפר את תחושת הביטחון.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי כתב בשבוע שעבר בדף הפייסבוק שלו: "הביטחון ותחושת הביטחון של תושבות ותושבי העיר בראש סדר העדיפויות שלנו. לפיכך, עיריית תל אביב־יפו הנחתה את הקבלנים להפסיק את עבודות הבנייה באתרים הפרטיים בעיר בשל המצב הביטחוני. הנחיה זו תקפה מרגע זה ועד להודעה חדשה. כל הפרה של ההנחיה תטופל בהתאם. במידה שנתקלתם באתר בנייה פעיל, אנא דווחו באופן מיידי למוקד 106 וצוותי הפיקוח העירוניים ידאגו לוודא את סגירת האתר".

הדברים האלה נאמרים דווקא בעיר שבה חיים ועובדים אלפי ערבים. סרוגו תוהה: "מה ההבדל בין העובדים בסופר־פארם בראשון לציון או בבית החולים לבין אתרי הבנייה? בגלל החלטות כאלה מחר כשיפתחו את אתרי הבנייה כל התושבים יפחדו. מה חולדאי בעצם אומר? שבאתרי הבנייה יש מחבלים? יש דרכים אחרות לשפר את תחושת הביטחון".

האם אין חשש שפלסטינים שוהים בלתי חוקיים יגיעו לאתרי הבנייה?

"זה תפקיד המשטרה, צריך לעצור את הקבלנים שמעסיקים שב"חים. הקבלנים מוכנים להתחייב שלא להעסיק שוהים בלתי חוקיים. אנחנו דורשים ממשרדי הממשלה להתערב. אני מסכים שבימים הראשונים היה צריך לדאוג ללחימה. אבל עכשיו צריך לדאוג לעורף. אסור לתת למנוולים מחמאס להכתיב את החיים בישראל. צריך לנהל גם את הכלכלה".