נושא טעון: אין כל צורך בתקן שהאיחוד האירופי קבע למטענים

מי שהיה כאן בסביבה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ובעשור הראשון של הנוכחית זוכר זאת היטב: כל טלפון נייד היה מגיע עם מטען משלו. לא רק מכשירים של יצרנים שונים, אלא לפעמים דגמים שונים של אותו יצרן היו נדרשים למטען מיוחד, שלא התאים לאף דגם אחר. למה? ככה. לכו לבית של ההורים שלכם, תפתחו את הארון של הכבלים ויש סיכוי סביר שתמצאו שם מטען ענתיקה לנוקיה 6100, סם של סמסונג או SK עם מסך צבעוני (!) במיתוג של ESC, שהמכשיר שלו כבר מתגלגל איזה שני עשורים בערימת אשפה כלשהי, אבל הוא עדיין שם. על כל צרה שלא תבוא.

חוסר האחידות בין תקני ההטענה השונים היה במשך עשורים בעיה משמעותית, מחסום בפני יצרני צד ג' וצרכנים. עכשיו, סוף סוף, מגיע האיחוד האירופי ומתקן אותו. אתמול הכריזו שם על מדיניות חדשה, במסגרתה עד 2026 כל הסמארטפונים, הטאבלטים והמחשבים החדשים ייחויבו לעשות שימוש במטען בתקן USB-C. החוק ייושם בשני שלבים: בראשון, החל מ-2024, הוא ייחייב תמיכה בתקן לטלפונים, טאבלטים, מצלמות דיגיטליות, מצלמות וידיאו, אוזניות, רמקולים ניידים, מקלדות, עכברים ומכשירים ניידים אחרים. בשלב השני, החל מ-2026, תורחב החובה גם למחשבים ניידים.

כבל לייטנינג וכבל usb-c. שניהם טוענים שזה אבסורד | צילום: רויטרס

בנוסף, חברות תחוייבנה למכור מכשירים ללא מטען כדי להפחית את מספר המטענים בשוק (לפי הערכות, מדי שנה מושלכים כפסולת 11 אלף טון של מטענים). החלטה זו מיטיבה, כמובן, עם החברות, שכן הן יוכלו להפסיק לשווק מכשירים עם מטענים (כפי שעושה אפל בחלק ממכשיריה). הפגיעה בצרכנים, מאידך, תהיה זניחה יחסית, שכן גם כך כל המכשירים ישתמשו בתקן זהה.

המטען האוניברסלי הוא הסוגיה המרכזית של החוק. ההיגיון הבסיסי מובן: לא צריך מטען מיוחד לכל מכשיר. זה מקל על צרכנים, על יצרנים צד ג' ואפילו על יצרני מכשירים שיכולים לעשות שימוש בתקן רחב ולא לפתח תקן טעינה משלהם. ואף שהיא מחייבת רק באיחוד האירופי, ההשפעה שלה תהיה כנראה עולמית - זאת, מהסיבה הפשוטה שחברות רבות לא תייצרנה מכשירים נפרדים לאיחוד האירופי ולשאר העולם. זה פשוט לא שווה את הטרחה.

החלטה חשובה ומצוינת - כלומר, אם היתה מתקבלת לפני 20 שנה. האחדת מטענים היתה יכולה להיות רעיון מהפכני בתקופה שבה לכל מכשיר היה מטען משלו, אבל המציאות היא שכיום היא די מיותרת. שכן כמעט כל המכשירים העדכניים נמכרים עם פתחי USB-C. השוק, מסיבות פרקטיות וכמענה לדרישות צרכנים, עבר באופן טבעי להשתמש במטענים אלה גם בלי צורך ברגולציה מחייבת. כמעט כל הטלפונים, הטאבלטים והמחשבים של יצרנים גדולים וקטנים כאחד מגיעים עם פתח USB-C.

כבל הטענה של אפל. חייבת להיות שונה | צילום: רויטרס

סיבה מרכזית לכך היא התפתחות שוק האביזרים ההיקפיים. לפני 20 שנה, הדבר היחיד שאפשר היה לעשות בפתח הטעינה של המכשיר הוא לחבר אליו מטען. היום, יש מספר רב של אביזרים שניתן לחבר אליו ויצרן שמספק מכשיר עם חיבור לא תקני נשאר מחוץ לשוק הזה ופוגע באטרקטיביות של המכשיר שלו. בנוסף, תקנים מודרניים רשמו שיפורים משמעותיים ביכולות רב-שימושיות (פתח USB-C משמש לא רק לטעינה אלא גם להעברת מידע) ובקצבי העברה, שחוסכים ליצרנים השקעה במו"פ. זה פשוט הגיוני מבחינת כולם לעשות שימוש בתקן אחיד - וזה מה שקרה בפועל.

יש, כמובן, יוצאת דופן אחת שכבר סומנה כנפגעת המרכזית מהחוק החדש - אפל. מבין יצרניות הסמארטפונים הגדולות, האייפון הוא היחיד שמגיע ללא USB-C והרגולציה החדשה של האיחוד לכאורה תיאלץ אותה לשנות את המסורת ארוכת השנים שלה. אבל רק לכאורה. ראשית, אפל כבר החלה את המעבר ל-USB-C לפני שנים עם המקבוקים ובהמשך עם האייפדים שלה. שנית, לפי דיווחים אפל כבר בוחנת את החלפת פתח הטעינה באייפון ל-USB-C, שצפוי להגיע בדגם שיושק ב-2023. התהליך שהרגולציה מבקשת להשלים מתרחש בכל מקרה ויסתיים בחלקו הגדול לפני שהיא תיכנס לתוקף ובלי קשר אליה. הרגולציה מיותרת.

ממיר כבל לייטנינג ל-usb-c. למה לסבך את העניינים? | צילום: AP

זאת ועוד: היא גם עלולה להתברר כמזיקה ולפגוע בחדשנות. ברגע שיש חובה לעשות שימוש בתקן מסוים, יש חסם גדול בפני פיתוח תקני טעינה חדשים בעלי יכולות מתקדמות יותר. אף חברה או מפתח לא ישקיעו בכך כסף אם יש צורך בהליך רגולטורי נרחב רק כדי שיהיה מותר להשתמש בו - והליך כזה ממילא לא ייצא לפועל, שכן כל הרעיון הוא מטען אוניברסלי. אם יש תקן חדש שאף אחד לא משתמש בו, יהיה זה טירוף לחייב את כל השוק לעבור אליו. הסכנה: קיפאון פיתוחי שיתקע את העולם עם תקני הטענה מיושנים.

ליתר דיוק, זו היתה סכנה לולא כל הנושא של מטענים וכבלים - עצם הדבר שהרגולציה מנסה להתמודד איתו - לא היה נמצא בדרך המהירה להפוך ללא רלוונטי. מי אמר שצריך בכלל פתח טעינה? רוב המכשירים מהשנים האחרונות מגיעים עם תמיכה מובנת בטעינה אלחוטית, כששיפורים בטכנולוגיה מורידים במהירות ובחדות את מחירם של מטענים אלו. במקביל, שיפורים ביכולות התקשורת האלחוטית ובשירותי ענן הולכים ומייתרים את הצורך לחבר מכשירים בכבל כדי להעביר ביניהם מידע. אני לא זוכר, באמת שלא, מתי היתה הפעם האחרונה שחיברתי את האייפון למק כדי להעביר מידע מאחד לשני. לא צריך את זה. רוב המידע מסונכרן אוטומטית בין שניהם ומה שלא אפשר להעביר בקלות באמצעות AirDrop.

טעינה אלחוטית. בלי להיות כבול לכבל | צילום: רויטרס

פתח הטעינה הולך בדרכם של פתח האוזניות וה-CD-ROM, והופך למיותר. בתוך עשור - וזו הערכה שמרנית ביותר - כנראה שהא כבר לא יהיה איתנו. אפילו הרגולציה כנראה מבינה שזה הכיוון, שהרי היא מוחלת רק על מכשירים שנטענים באמצעות כבל. כלומר, אם יש יצרן שמבקש לייצר מכשיר בלי פתח טעינה כלל (וסיכוי טוב שזו תהיה אפל, השחקנית המשמעותית הראשונה שחיסלה את פתח האוזניות, ה-CD-ROM ועוד לפני כן את כונן הפלופי), לא תהיה מגבלה לעשות זאת. סביר שלשם השוק הולך, כי בעתיד הלא מאוד רחוק מטענים אלחוטיים יהיו זולים במיוחד ויצרנים יבינו שאין צורך לשלב במכשיר שני פתרונות טעינה ואפשר להיפטר מהפתח הארכאי, לשים במקומו משהו מועיל יותר או סתם לצמצם את נפח ומשקל המכשיר.

אז מה יש לנו כאן? פתרון מעולה (אם היה נוצר לפני שני עשורים) לבעיה שכבר נעלמת מעצמה ושבכל מקרה תהיה לא רלוונטית בעוד שנים לא רבות. נו, העיקר שיש רגולציה.