הדרת נשים באוטובוסים: לא רק עוולה מוסרית, אלא גם עבירה פלילית

נהגי האוטובוסים החליטו לקרוא תיגר על הטייסים ולתפוס מקום בקדמת השיח הציבורי. גם הם הפכו לפתע ללוחמי מצפון - לשומרי הפרדה, לנוטרי צניעות. תיכף נגיע להיבטים המשפטיים, אבל הסיפור הוא גדול בהרבה מהגידור המשפטי שלו, האזרחי והפלילי. אלה הם המשך פעמיה של ההיפרדות מהדמוקרטיה הליברלית. את הקו הזה מובילה הממשלה הדתית-קיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל. ממשלה שנשענת על הקואליציה שמחציתה - 32 חברי כנסת - נמנית על מפלגות שכפופות ומצייתות לרבנים ומשתמשות בדמוקרטיה כדי להעביר חוקים להכחדתה, בדרך לדיקטטורה או למדינת הלכה.

בימים האחרונים מתרבות העדויות על נהגים שמרחיקים נשים מאוטובוסים כי מדובר ב"קו של גברים בלבד", או נערות שנדרשו להתכסות ולשבת מאחור. מה שמדאיג כאן הוא שלא רק המשטרה מפנימה את רוח השר, אלא עובדי ציבור נוספים, נהגים במקרה הזה, מנסים להפגין ציות ונאמנות לרוח החדשה שנושבת מהשלטון.

למשפט הישראלי יש תשובות ברורות למצבים האלה. כבר ב-2011 קבע בג"ץ שהפרדה מגדרית באוטובוסים אינה חוקית. לכן, אסור לקיים כל הפרדה מכוונת או כפויה בקווי אוטובוס בישראל, ולכל נוסע ונוסעת יש זכות לשבת בכל מקום באוטובוס. פסק הדין הורה על הדבקת מדבקות בכל אוטובוס בישראל שקובעות שלכל נוסע הזכות לשבת בכל מקום.

היו כבר מקרים שנהגים וחברות כמו אגד וסופרבוס נתבעו והפסידו בתביעות אזרחיות לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. כך למשל, במקרה של תלמידת תיכון מבית שמש שהתבקשה לעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס על מנת לאפשר לשני גברים חרדים שעמדו לידה לשבת בקדמתו, בית המשפט קיבל את טענתה כי הופלתה על רקע מין בניגוד לחוק איסור הפליה.

שאלת ההפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית נדונה כאמור לפני למעלה מעשור בבג"ץ, שקבע כי הפרדה כפויה על מי שאינם חפצים בה הינה אסורה. "מפעיל תחבורה ציבורית (כמו כל אדם אחר) אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס רק משום היותן נשים, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה", כתב השופט הדתי אליקים רובינשטיין, שאף הביע תמיהה על כך שבישראל של ימינו יש צורך בכתיבת הדברים.

הפליה לפי "חוק ההפליה" יכולה להיות עוולה אזרחית, אבל גם עבירה פלילית. המדינה הגישה כבר כמה כתבי אישום נגד נהגים שביקשו להפוך את האוטובוס לבית כנסת, בעיקר בעבירות על תקנות התעבורה - אי הפעלת שירות סדיר, אי עמידה בתנאי הרישיון, אי קיום חובת העלאת נוסע לאוטובוס וסירוב להסיע.

ומה בנוגע ללבוש צנוע? מותר לנהג שלא להסיע מי ש"אין לבוש לגופו", כלומר מי שעירום לגמרי. ייתכן שגם בגד ים יכול להיחשב כאיסור לגיטימי, אבל ברור שצנזורה על "לבוש לא צנוע" אינה בסמכות הנהג.

"מייצרים תמריץ אצל הרוב המתון להקצין"

עניין ההפרדה עלה לאחרונה לא רק באוטובוסים, אלא גם במעיינות. לעת הזו חסמה היועצת המשפטית לממשלה את הרעיון לקיים רחצה בהפרדה, אפילו לאחר שעות הפעילות. היא הפנתה את השרה סילמן לחקיקה, כאשר ברור שלרשות הטבע והגנים אין סמכות לחוקק הפרדה.

מה הבעיה להתיר רחצה נפרדת אחרי שעות הפעילות? לעו"ד אורלי ארז-לחובסקי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה הסבר מעניין: "הנימוק הברור המיידי הוא המדרון החלקלק; כמו כן ההפרדה הזו גורמת להקצנה אצל הציבור הדתי-חרדי-מסורתי, כי מעכשיו גם כאלה שמסכימים לרחצה מעורבת יישרו קו עם הסמן הקיצוני של ההפרדה. כלומר, בכל פעם שמקצינים – מייצרים תמריץ אצל הרוב המתון להקצין".