הריבית עולה והצרכנים אדישים: כיצד נאזן את האינפלציה?

זה אמנם מרגיש יותר זמן, אבל רק לפני שנה וחצי החלו בנקים מרכזיים במדינות מפותחות להעלות את הריביות במדינותיהם - ומאז, ניתן לומר, שעטו קדימה, עקב בצד אגודל עם האינפלציה הדוהרת.

נשאלת השאלה כיצד השפיעה הריצה המשותפת של הריביות והאינפלציה על משקי הבית של הצרכנים? ספוילר: לא ממש. דיונים בנושא לא חסר, כמובן, אך בטור זה בחרתי להביא מאמר של אוניברסיטת מישיגן שבחן את הנושא ומופיע באתר האוניברסיטה.

מהמאמר עולה כי הצרכנים, אפשר לומר, לא "התרגשו" במיוחד. כך, למרות העול האינפלציוני, הצריכה הפרטית לא נפגעה משום ששוק העבודה החזק - שנכון להיום צפוי להישאר כך בהמשך - תומך בה.

מדוע הריבית לא כל כך מרגשת את הצרכנים?

ראשית, משום שהשפעותיה על הצריכה הפרטית מלכתחילה מחלחלות לאט ומגיעות באיחור ולכן קשה מאוד לדעת מתי להפחיתה.

שנית, כי הן עדיין נגישות למשקי הבית - כך עולה מהנתונים על ההיקפים הגבוהים של נטילת אשראי צרכני.

שלישית, משום שהצרכנים לא הופתעו מהן. לפי סקרים שערכה האוניברסיטה בשנה שעברה הנשאלים ניחשו נכונה שהריביות תמשכנה לעלות השנה. זאת למרות שבשנים הקודמות הם "הורגלו" לריביות אפסיות.

רביעית, החששות מהריבית הפסיקו לעלות בחודשים האחרונים למרות שהריבית עצמה המשיכה לעלות. יתכן כי מבחינתם הצרכנים כבר מתמחרים ירידות קרובות שלה.

ועדיין, האינפלציה והריבית הם הגורמים עם ההשפעה הגדולה ביותר על הצריכה הפרטית. בסקרי הצרכנים עדיין רואים באינפלציה ובריביות הגבוהות גורם מרכזי שמקשה לרכוש מוצרים בני קיימא, כלי רכב ובתים.

אז איך ניתן ליישב את הסתירה?

הכותבים מסבירים כי בחודשים האחרונים התמתנו החששות מעליות מחירים של פריטים אלו (לאחר שהגיעו לשיאם בקיץ אשתקד) והחששות מהריביות התייצבו. כך, הצריכה הפרטית המשיכה לגדול, גם אם לאט יותר.

אמנם חל "פיחות במעמדן" של האינפלציה והריבית בשיקולי ההוצאות הכוללות של הצרכנים (ושוק העבודה החזק תפס מקום על חשבונן), אך החוקרים אומרים שיש בכל זאת הבדלים בין סוגי ההוצאות. במיוחד, לגבי שוק הדיור. אצלנו יש שיח צפוף על מחירי הדירות הגבוהים וההאטה ברכישתן. גם בארצות הברית, כך עולה מהמאמר, הריביות הגבוהות מגבילות את הרוכשים יותר מבעבר.

בשוק זה, למרות שהריביות האפקטיביות כיום נמוכות משהיו בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, המשיבים אומרים שהן מגבילות אותם באותה מידה.

מה הלאה? החוקרים "מרגיעים" ואומרים שכללי המשחק לא השתנו ובסופו של יום, אם הריבית תמשיך לעלות, השפעותיה הממתנות והמוכרות על הצריכה הפרטית תורגשנה בהחלט. הם מסיקים זאת מכך שמשקי בית מקבוצות ההכנסה הגבוהות (המהוות יותר ממחצית הוצאות הצרכנים) מייחסות לריבית משקל דומה לזה של קבוצות ההכנסות הנמוכות יותר - בכל הקשור לתנאי הרכישות.

בשורה התחתונה, אני מסיק מהמאמר המאיר והחשוב הזה כי "נחוצות" אינפלציה וריביות גבוהות מבעבר על מנת למתן את הצריכה הפרטית, לרסן את לחצי המחירים ולהשיב את האינפלציה לרמות היעד המקובלות של 2% בקרב המדינות המקובלות (ישראל בתוכן). אולי זה קשור לאמירה שהרגלים ישנים קשה לשבור ובכל זאת אנו אחרי שנים ארוכות של ריביות אפסיות. זה קשור גם לשוק העבודה החזק - תופעה בלתי רגילה לתקופות של ריסון מוניטרי והאטה גלובלית. הריבית תצטרך להיות גבוהה יותר מבעבר כדי שהצרכנים "יתרגשו ממנה". הריבית האפקטיבית למטרה הזו פשוט עלתה.

האם גם הבנקים המרכזיים סבורים כך? האם יפעלו בהתאם ו"ישדרו" זאת לציבור ולשווקים? אלו הן לדעתי שאלות מפתח שיכריעו את כיוון האינפלציה והריביות בחודשים הבאים.

בהזדמנות זו ברצוני לאחל חג שמח ושנה טובה לקוראי היקרים.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות