מהן החולשות שלך? התשובות של יודפת הראל בוכריס לשאלות הקשות בראיונות עבודה

ראיון העבודה הראשון של יודפת הראל בוכריס, מנהלת ההשקעות של קרן ההשקעות בלאמברג קאפיטל בישראל, היה אחרי שירותה הצבאי, למשרת מתמחה בבנק בהולנד. "זה היה נורא מוזר כי זו משרה שהיא מאוד בתחתית שרשרת הערך. יש בזה לפעמים סיכון מכיוון שישנם מקומות בהם מה שמתמחים עושים זה לעמוד ליד מכונת הצילום ולנסות ולדלות ידע וניסיון מאחרים, לעומת מקומות שאמנם מסתכלים על מתמחים ככוח עבודה זול, אבל גם כזה שיש לו פוטנציאל. הגעתי בידיעה שאני עוברת למקום חדש ורק קיוויתי שזה מקום מן הסוג השני. אני חושבת שהביטחון שנוצר לנו בצבא מאפשר לנו להתראיין לעבודה בגישה מאוד שונה מאנשים בני גילנו ממקומות אחרים בעולם. זה היווה עבורי ייתרון אז", היא מספרת.

מאז עברו שלושה עשורים בהם התראיינה וראיינה מועמדים לעבודה. "היום אני אמנם יותר מראיינת ממרואיינת אבל עדיין, כאשר אני משתתפת בדירקטוריונים של חברות ציבוריות אני ניגשת ומתראיינת. במיוחד בבנק (דיסקונט, מ"מ) שם זו ועדה ציבורית בראשות שופט. שאלו אותי במהלך הראיונות גם על חוזקות וחולשות אבל יותר שואלים על ניגודי עניינים ומה את יכולה להביא לשולחן".

מקום נוסף בו היא מרגישה שהיא מתראיינת הוא מול יזמים שבמיזמים שלהם הקרן בוחנת להשקיע. "עד היום יזמים ראיינו אותנו כאילו אנחנו מתמודדים אצלם לעבודה. היו שנתיים של תחרות מאוד גדולה בין הקרנות מי זוכה ביזמים היותר טובים. עכשיו הגלגל קצת מתהפך. היזמים שואלים שאלות כמו 'למה אתם יותר טובים', 'איך אתם יכולים לסייע לנו', 'מה שווה הכסף שלכם', או 'עם אילו קרנות אחרות אתם בקשר'. בתור מי שיושבת אחרי כך כדירקטרוית בחברות האלה הייתי צריכה לבנות את הסיפור ולתת לו כיסוי - להוכיח שכדאי לעבוד איתנו, שאנחנו שווים טובים, שאנחנו נעבוד ושאנחנו נעשה".

יודפת הראל בוכריס | צילום: Blumberg Capital

בתור מראיינת היא לעולם לא מסתפקת בראיון עבודה אחד, כולל למשרות התמחות. "אני חושבת שיש משהו נורא מלחיץ בראיון הראשון והרבה פעמים אני מגלה על אנשים דווקא בראיון השני והשלישי דברים לטובה שלא גילית עליהם בראיון הראשון. הם באים יותר נינוחים, הם כבר מכירים אותי ויודעים למה לצפות. אני נותנת להם שיעורי בית כך שהם מתכוננים לראיון השני והשלישי ואז מערכת היחסים היא הרבה יותר משקפת את מה שיהיה בהמשך מאשר המפגש הראשון המלחיץ. תהליך של ראיון עבודה הוא אף פעם לא מפגש אחד. בעיני הוא תהליך מאוד חשוב של היכרות וגם אני מספרת תמיד על עצמי בראיונות עבודה שבהם אני מראיינת. אני חושבת שזה שובר קצת את הקרח ונותנת לאנשים שיושבים מולי תחושה שאני בן אדם כמוהם".

מכיוון שלתפיסתה ראיון עבודה הוא תהליך מתמשך, כדי להתקבל לבלאמברג צריך גם לעשות תרגיל ומצגת אותה יש להציג בפני כל הצוות. "האינטרקאציה הזאת, והיכולת להביע את עצמך בפני אנשים אחרים היא סופר קריטית בעיני", היא אומרת. תהליך הקבלה שלה עצמה לקרן ארך שנה שלמה.

אלה התשובות של יודפת הראל בוכריס לשאלות הפופולאריות בראיונות עבודה:

היי יודפת, ספרי לי קצת על עצמך

"נולדתי בירושלים, שעכשיו זה הופך להיות מאוד רלוונטי כי היא משתנה ומתהפכת. גדלתי בתל אביב, ואחר כך בכפר סבא. התגייסתי ממש קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה לחיל הים ובסוף השירות שלי הייתי מדריכה בבה"ד שזה אחד הדברים היותר משמעותיים שעשיתי. אני חושבת, בדיעבד, שזה אותו קו שממשיך עד היום במפגש עם אנשים צעירים, בחניכה, הדרכה ובליווי - זה משהו שכנראה תמיד בער בי.

אחרי הצבא עברתי לגור בהולנד ועבדתי כמתמחה בבנק שוויצרי במשך תקופה. זה היה ההיפך הגמור מהטיול אחרי צבא הקלאסי. עברתי בין מחלקה למחלקה על מנת ללמוד את כל רזי מקצוע הבנקאות הפרטית וזה היה נורא מעניין ובזמנו, בישראל, נורא לא מקובל.

בשנת 1994 חזרתי לישראל כי אבי פתח עסק בארץ הוא ביקש שאני אבוא לעזור לו. השארתי את כל החפצים בהולנד כי חשבתי שאבוא לקצת זמן, אבל הקצת הזה הפך ל-10 שנים. בעשר השנים האלה עבדתי גם עם חברות ישראליות בפיתוח עסקיהן ביפן בעיקר בתחום הטכנולוגי אבל לא רק. עשינו דברים שהם לא טכנולוגיים אבל מאוד מעניינים כמו למשל בזרעי עגבניות, זה היה בזמנו מאוד חדשני, עגבניות שרי היה מצרך שניתן היה למצוא רק בחלק מהירקניות, והיום זה משהו כל כך נפוץ ומקובל. אחרי עשור שבו גם ניהלתי את החברה (בית ההשקעות הראל-הרץ) סיימתי את התפקיד שלי שם. במשך שנה הייתי עצמאית וחיפשתי את דרכי. זו הייתה שנת 2003 בה מכרו את קופות הגמל והיה שינוי מאוד דרמטי בשוק הפיננסי בישראל בעקבות ועדת בכר. סייעתי למשקיעים זרים להיכנס לשוק. זו הייתה תקופה שהאינטרנט עדיין היה בדייל-אפ אז לעבוד לבד מול גוגל לא היה מעניין כמו היום ואחרי שנה הבנתי שאני עוד צעירה מדי בשביל לפתוח עסק ייעוץ עצמאי.

הצטרפתי לאורבוטק שהייתה בזמנו אחת הלקוחות בחברה שסייעתי לה בפעילות עם יפן. קיבלתי הזדמנות לטפל בכל מה שקשור בדימות רפואית בחברה וזה היה מאוד מעניין. באותה תקופה גם עבדתי כיועצת לקבוצת טמרס וסיימתי את תפקידי באורבוטק כי הצטרפתי לטמרס במשרה מלאה בגלל כל מני שיקולים משפחתיים ששתי משרות היו כבר יותר מדי. ניהלתי את טמרס במשך שמונה שנים שבהן פיתחנו את הפרייבט אקוויטי ועשינו השקעות בהמון חברות טכנולוגיה ישראליות וגם לא טכנולוגיה – השקענו בכנפיים, הייתי דירקטורית בפרוטליקס, אל-על, בריטיש ישראל. היה מרתק ומעניין וב-2013 שוב יצאתי לדרך עצמאית".

"התחלתי להשקיע כספים פרטיים שלנו, של המשפחה, וכיהנתי כדירקטוריות בחברות ציבוריות כולל בנק דיסקונט, שם אני דירקטורית עד היום ויו"ר ועדת סייבר וחדשנות ובעוד חברות רבות ומגוונות. אני נוגעת בזה כי אני חושבת שזה חלק מהצעת הערך של מה שאנחנו מציעים היום ושל מה שאני יכולה להציע לסטארט-אפים שאני עובדת איתם. עבדתי כיועצת להרבה חברות צעירות מאותה תפיסה של נבנה את זה מקטן לגדול.

בשנת 2012 הצטרפתי למעוז, עמותה שהיא מהגדולות בארץ עם תקציב מאוד משמעותי שלוקחת ומכשירה מנהיגים מהעולם העסקי והממשלתי. שמה אותם בקצובע אחת ומסבירה לכולם שאף אחד מהמגזרים לא הולך להיעלם. כולנו כאן ואנחנו צריכים לדעת להתמודד אחד עם השני ולהסתדר – גברים, נשים, חרדים, ערבים, דרוזים, בדואים, מוסלמים, נוצרים ויהודים כולם מתעסקים עם עשרת אתגרי הליבה של מדינת ישראל כפי שהגדירה אותם הממשלה, ויוצרים טריאלוג. זו עמותה שקיימת כבר 12 שנה והיא לוקחת אנשים שייקחו אחריות כמו סטארטאפיסטים, כמו פאונדרים ונותנת להם את כל הכלים האפשריים כדי לעזור להם להצליח. בנוסף, כיהנתי כנציגת ציבור (המעסיקים) בבית הדין הארצי לעבודה כדי להחזיר קצת בחזרה לשוק.

בשנת 2018 הצטרפתי לבלאמברג קפיטל. זה היה לפני ארבע שנים ובעצם בנינו מחדש את הפעילות המאוד אינטנסיבית של הקרן פה בישראל - גם במפגש עם יזמים, גם במעורבות באקוסיסטם וגם במעורבות החברתית ובגיוס כספים. אני נשואה (לפנחס בוכריס, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל בזן), יש לנו שישה ילדים ביחד בגילאים מאוד מגוונים וכך שכל מי שצריך עצה טובה לכל בעיה לכל גיל – אני יודעת לתת, ואנחנו גרים ברמת השרון".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"הגעתי היום למקום שבו יש את היכולת באמת להשפיע ולשנות. האקו-סיסטם שלנו היום, ההייטק חווה שינויים מאוד גדולים גם בהתנהגות שלנו, גם בהתייחסות לחברות, החיבור שלנו ליחידות הצבאיות מצד אחד ולקהילה מצד שני. יש, למרות השינויים, יכולת מאוד גדולה להשפיע על מה שקורה בחברה הישראלית. אני חושבת שבעוד חמש שנים ארצה להיות במקום שבו תהיה לי זכורת להשפיע יותר. לחבר את בלאמברג קפיטל כקרן מובילה גם בארה"ב וגם בישראל למה שקורה באקו-סיסטם הישראלי. בחיבור עם היחידות הצבאיות, לסייע ליותר אנשים מהפריפריה להיכנס לעולם ההייטק. קהילת המשקיעים וקהילת היזמים מחוברות מתוקף אינטרס כלכלי מאוד משמעותי, אבל אני חושבת שיש לנו אחריות. אמנם אנחנו מעבירים את כל היזמים באיזשהו שלב לארה"ב מתוקף השוק בו אנחנו פועלים אבל אני רואה את האחריות שלנו גם להחזיר אותם ולתת בחזרה. בעוד חמש שנים אני אהיה בבלאמברג באותו מקום, עם יכולת השפעה יותר גדולה וקרן יותר משמעותית. אני מאמינה שנהיה בקרן השביעית שלנו, היום אנחנו בקרן החמישית. תהיה לנו יכולת להשפיע יותר וליצור יותר חיבורים גם בשוק הישראלי וגם במקומות שמשיקים לתעשיית ההייטק כמו עמותות, בתי ספר. אני מאמינה שזו חלק מהאחריות שלנו"

מהם היתרונות שלך?

"במהלך שלושים השנים האחרונות שאני פעילה בשוק ההשקעות ראיתי את העולם הזה מזוויות מאוד שונות. כולל כמה משברים כמו ב-2003 וב-2008. מרבית היזמים שאנחנו עובדים איתם היום הם יזמים שלא חוו משבר. כשאנחנו אמרנו שהקורונה היא משבר אלו היו השנתיים הכי משגשגות של שוק ההייטק ועכשיו שאנחנו אומרים להם שוב שיש משבר הם חושבים שאנחנו צועקים 'זאב זאב'. אני לא חושבת שהמשבר הנוכחי דומה לזה של 2008, אלא שהוא דומה יותר ל-2003 אבל הוא משלב כמה נושאים. ב- 2003 לא התמודדנו עם הנושא של יוקר המחייה ואני חושבת שהיום אנחנו מאוד מתמודדים עם הנושא. זה עומד בבסיס מה שאנחנו רואים בשוק ההייטק - פיטורים, ירידה בווליואציות, חישוב מסלול מחדש, כיול של של הצרכים הטכנולוגיים שלנו,אחרי עומס מטורף של המון טכנולוגית שהציפו את השוק. קצת כמו בעולם הרפואה הלכו גם בטכנולוגיה לסופר התמחות ספציפית בפיצ'רים מאוד מאוד מדוייקים אני חושבת שעכשיו נראה את העולם הזה מאוד משתנה. היתרון שאני מביאה לנסיעה הזאת זהוא שנות הניסיון הרבות והיכולת שלי לעשות אינטגרציה בין הנסיון שאני מביאה מהעולם של החברות המאוד גדולות, מתוקף היותי דירקטורית בהן לעולם הטכנולוגיה והפוך, אני רואה גם המון דברים טובים בעולם הטכנולוגי של החברות הצעירות שאני מנסה להביא לחברות היותר מסורתיות גדולות ומורכבות שאני יושבת בהן ולנסות לשלב את שני העולמות האלה ולהביא משיטות העבודה של העולמות השונים. אני חושבת שזה ייחודי, אני מקווה שגם אחרים רואים שזה יתרון. הדבר השני הוא הנטוורק. כיוון שאני מתעסקת בעולמות מאוד שונים, אז אני מנסה ליצור רשת קשרים יותר רחבה. אני חושבת שיש לי את היכולת לעשות את הפיתוח העסקי הזה בין אנשים לדעת מי מתאים למי באיזה שלב ולנסות ליצור נטוורק יותר גדול ויותר רחב גם לחברות הפורטפוליו שלנו וגם לאנשים אחרים שאני מכירה"

מהם החסרונות שלך?

"הנקודות שבהן אני מאותגרת הן דווקא היכולת להתעסק עם החברות שבהן יש לנו אחזקה יותר קטנה באופן פרופורציונלי. יש לנו פורטפוליו מאוד רחב של חברות. למעלה מ-70 חברות פעילות ואני מתעלמת לחלוטין מרמת האחזקה שלנו בחברה. כשיש חברה שהיא במשבר אני מתעמקת בה ומנסה לסייע לה במאה אחוז. אני חושבת שניהול הזמן בהיבט הזה הוא פחות כלכלי, הוא יותר רתימה למשימה ויש כאלה שיראו בזה סוג של חולשה. את זה אני כבר לא אשנה וככה אני פועלת. כמו כן, יש גם אנשים שיגידו שאני נוטה 'לנדנד' להם על דקדוק בפרטים ודיוק. הם לא תמיד אוהבים את זה. התעשייה שלנו מתעסקת במלא פרטים, אנחנו מתעסקים בהרבה מאוד חברות במקביל, אם לא נתעמק בפרטים ונעשה את הדברים למעלה ורדוד אנחנו אף פעם לא נצליח".

למה את רוצה את התפקיד?

"אני חושבת שאין הרבה מקומות בהם יש חשיפה כל כך גדולה לסיכויים כל כך גדולים של אנשים, ומניפה רחבה מאוד של אתגרים. אני חושבת שבמקום שבו אני נמצאת היום זה הכי מרתק אותי, הכי מעניין. אין אף יום בעבודה שלי שנראה כמו היום שלפניו. לפעמים מאוד קשה, לפעמים נורא משמח אבל רכבת ההרים הזאת יש בה משהו נורא מרענן ומחדש מסקרן שזה מה שגורם לי לרצות להמשיך להיות בתעשייה הזאת, לנסות להתחדש ולעשות דברים יותר מאתגרים, יותר חדשים יותר שונים. זה מרתק אותי".

למה כדאי לנו להעסיק אותך?

"כי אני נותנת את כל כולי, כי אני עובדת 24/7, כי אני עובדת עם הנשמה. בסוף, אנחנו אוסף של דברים. אנחנו מביאים גם מהניסיון האישי שלנו, גם הניסיון התעסוקתי שלנו וגם מפילוסופיית החיים שלנו. אני חושבת שבשלב בו אני נמצאת בחיים - אמנם יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד ואני לומדת מהיזמים כל הזמן מהאנשים שאני באינטראקציה איתם - אבל היום לעומת לפני 10 שנים אני נמצאת במקום הרבה יותר מתקדם, הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר משוכלל. אני מקווה שאני גם אוכל להביא את זה לשולחן לכל מי שאני מגיע איתו באיזשהי אינטראקציה - שתהיה הפריה לטובת כל הצדדים".