סדקים בבועה הסינית

בסוף ינואר הגיעה ענקית הנדל"ן הסיני, אוורגרנד, להסכם חדלות פירעון מול הנושים שלה כאשר בית המשפט בהונג קונג הודיע על פירוק החברה. לאוורגרנד, קונצרן הנדל"ן הגדול ביותר בסין, היו חובות בסך של 325 מיליארד דולר שאותם לא הצליח לשלם והוא סימל יותר מכל את התנפחות בועת הנדל"ן בסין. עד כמה בועת הנדל"ן בסין התנפחה? ובכן, לפי ההערכות יש כיום כ-100 מיליון (!!) בתים ריקים בסין. אם נקביל זאת לגודל האוכלוסיה בישראל הרי שמדובר על 630 אלף בתים ריקים, מה שהיה מחזיר את מחירי הדיור בישראל כנראה כמה עשורים לאחור. ואולי פה עומד סימן השאלה הגדול ביותר: בכל מדינה אחרת בועת הנדל"ן שיש בסין כבר היתה מזמן מתפוצצת וגוררת את הכלכלה למיתון כבד. האם העובדה שסין איננה דמוקרטיה ושכמעט כל נדבך בכלכלה שלה מנוהל על ידי הממשל תאפשר לסין להוציא את האויר מהבועה לאט לאט ולהימנע ממשבר?

כדי לענות על השאלה הזו כדאי להיזכר כיצד סין הגיעה למצב הנוכחי. משנות ה-80 ועד המשבר העולמי של 2008 הכלכלה הסינית נהנתה מביקוש גבוה מהמערב למוצרים זולים שיוצרו בסין. לאחר המשבר, ועם עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון, הממשל הסיני הבין שני דברים: הביקוש מהמערב לא יחזור להיות כפי שהיה למשך כמה שנים וכלכלה שמכבדת את עצמה לא יכולה להיות תלויה רק באחרים. הסינים הכינו תוכנית ארוכת טווח (זה היתרון בממשל שלא מתחלף) להקטנת התלות במערב ולבנייה של מנועי צמיחה פנימיים דרך חיזוק הצרכן הסיני. כדי לעשות זאת, שוק האשראי הסיני קיבל עוד ועוד תמריצים ושוק הנדל"ן הלך והתנפח.

דרור קרני מנכ"ל קרני פמילי אופיס | צילום: עמי ארלי

כמו בכל בועה, גם לבועה הסינית היה טריגר שגרם להיווצרות הסדקים שאנו רואים כיום. במקרה של סין הטריגר הזה היה מגפת הקורונה ומדיניות ה"אפס קורונה" שהממשל הסיני נקט בה. בעוד בעולם המערבי המדיניות היתה לשחרר את מדיניות הסגרים כבר ב-2021, בסין בחרו להמשיך עם הסגרים הנוקשים ממש עד תחילת 2023. מדיניות זו הביאה לפגיעה משמעותית באמון בממשל ובנכונות הצרכנים הסינים להמשיך להשקיע בנדל"ן. בהתאם, מדד אמון הצרכנים בסין נמצא, מאז אמצע 2022 בשפל היסטורי והנכונות של הצרכן הסיני להגדיל את החיסכון שלו עומדת על רמות שיא. כתוצאה מכל זה, מכירות הבתים בסין יורדות בשיעור דו ספרתי כבר יותר משנתיים וחצי ברציפות.

אז האם הבועה הסינית בדרך לפיצוץ או שהממשל יצליח להוציא ממנה את האוויר לאט לאט? על פניו, הפירוק של אוורגרנד יכול להיות הסנונית במכרה בדרך לפיצוץ הבועה. מניות של חברות נדל"ן אחרות בבורסה בסין רשמו כבר ירידות חדות ואגרות החוב שלהן נסחרות במחירים שמלמדים על חשש אמיתי מחדלות פירעון. בהתאם, מדד המניות הסיני ירד מסוף 2021 ב-36%. עם זאת, תרחיש כזה מהווה כמובן איום לא רק על סין אלא גם על מדינות וחברות בינלאומיות רבות אחרות שתלויות בסין ואפילו על מדינות המערב שכן סביר להניח שגופים פיננסיים רבים באירופה וארה"ב חשופים לסין במידה כזו או אחרת.

מצד שני, הסינים כידוע לא מוותרים בקלות ויש להם את האמצעים הנדרשים כדי למנוע מהבועה להתפוצץ. ראשית, הממשל הסיני שכבר היום שולט לגמרי בכל מה שקורה במערכת הפיננסית לוקח לעצמו עוד ועוד שליטה בחודשים האחרונים ומטיל מגבלות על השווקים הפיננסיים כדי למנוע מצב של אבדן שליטה. שנית, הממשל הסיני מנהל שתי קרנות שפע בהיקף של למעלה מ-3 טריליון דולר וכבר בינואר האחרון הוא הודיע כי ישתמש בחלק מהכסף על מנת לייצב את השווקים הפיננסיים. לכן, סביר להניח שהממשל למעשה ישתלט על חברות בקשיים וישתמש במערכת הבנקאית שבשליטתו כדי להעביר כספים למי שצריך.

תהליך כזה עשוי למנוע מהבועה להתפוצץ אך גם לו יש כמובן עלויות. בתרחיש כזה נמנע משבר גדול אבל הצמיחה בסין תהיה איטית יותר בשנים הקרובות. כמובן, גם לתרחיש כזה של צמיחה איטית בסין והיעדר השקעות גדולות מצד הממשל יהיו השפעות גלובאליות אך אלו יהיו ממוקדות יותר. ראשית, האטה בסין תשפיע לשלילה על מדינות שכלכלתן תלויה באופן ניכר בכלכלה הסינית כמו יפן ושאר מדינות דרום מזרח אסיה או כמו אוסטרליה שכ-40% מהייצוא שלה הוא לסין. שנית, מדינות שונות שנהנו בשנים האחרונות מהשקעות סיניות גדולות, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה, יאלצו לראות כנראה ירידה במגמה זו שכן הממשלה תסיט יותר ויותר משאבים על מנת לייצב את הכלכלה הסינית עצמה. לבסוף, גם על מחירי הסחורות ועל האינפלציה הגלובאלית צפויה להיות בתרחיש זה השפעה שלילית שכן אם הסינים יחליטו שהגיע הזמן להאט את קצב הבנייה הרי שהביקוש לסחורות באופן כללי ולסחורות תעשייתיות בפרט צפוי לרדת.

דרור קרני הוא מנכ"ל קרני פמילי אופיס