ההעדפה התקציבית לתיכונים בחינוך הממלכתי דתי לעומת החינוך הממלכתי זינקה מ־11% ל־19%

ההעדפה התקציבית של התיכונים הממלכתיים דתיים על התיכונים הממלכתיים גדלה מ־11% ל־19%, בשנים 2022-2014. לעומת זאת, ההעדפה המתקנת לטובת השכבות החלשות עומדת על כ־20% בלבד ונמוכה בעשרות אחוזים מהדרוש כדי ליצור שוויון ריאלי.

כך עולה ממחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות חברתיות, שבדק את התקציב לתלמידים בתיכונים. המחקר עוסק רק בתקציבי משרד החינוך ולא בתקציבי הרשויות המקומיות והשקעת ההורים, שכמובן מטים את התמונה מאוד לטובת תלמידים מהשכבות החזקות. את המחקר ערכו נחום בלס וחיים בלייך.

במערכת החינוך ובייחוד במערכת החינוך התיכונית יש אפליה מובנית לטובת החינוך הממלכתי דתי שנובעת ממתן שעות נוספות של לימודי קודש, מכיתות קטנות בשל ההפרדה בין המינים, ממימון שעות רב ותפילה ועוד. הפער בהוצאה הממוצעת לתלמיד בין החינוך הממלכתי דתי לממלכתי העברי גדל מ־11% ב־2014 ל־26% ב־2019 לטובת הממלכתי דתי, ועד 2022 ירד ל־19%. עם זאת, בכספים הקואליציוניים ב־2023 ו־2024 יועדו סכומים משמעותיים לחינוך הממלכתי דתי, כך שהפער צפוי לגדול מחדש.

ב־2022 התקציב השנתי לתלמיד בחינוך הממלכתי דתי עמד על 44.3 אלף שקל לעומת 37.4 אלף שקל בחינוך הממלכתי העברי ו־31.2 אלף שקל בלבד בחינוך הממלכתי הערבי. כלומר, התקציב לתלמיד ממ"ד גדול ב־42% מהתקציב בחינוך הערבי. את העלייה בפערים מבטאת העובדה שהתקציב הממוצע לתלמיד ממלכתי דתי גדל מ־2014 ב־51% ואילו בחינוך הממלכתי ב־41% בלבד.

הפער בתקציב לתלמיד בין החמישון החלש ביותר לחזק ביותר, המבטא את ההעדפה המתקנת בחטיבה העליונה, גדל מ־15% לטובת תלמידי החמישון החלש ב־2014 ל־21% ב־2019, וב־2022 ירד שוב ל־17%. בלס מעריך את הפער הדרוש בתקציב משרד החינוך לטובת החמישון התחתון בכ־50%. ממילא העדפה של 17% היא בעצם פער גדול לרעת החלשים.

ההרכב החברתי של התיכונים הדתיים השתנה וחלקם של התלמידים המשתייכים לשני החמישונים החברתיים הכלכליים העליונים עלה משמעותית מ־52% ב־2014 ל־65% ב־2022.

חוקר האוכלוסייה הדתית לאומית ד"ר אריאל פינקלשטיין משער בתגובה שלפחות חלק מהעלייה בכמות התלמידים הדתיים לאומיים בחמישונים הגבוהים נובע מהתרחבות האוכלוסייה החרדית שדוחפת את היתר למעלה. יתר התופעה יכולה לנבוע מסלקציה בתיכונים הדתיים או מהחלטת הורים מסורתיים להעביר את ילדיהם לתיכון ממלכתי.