מה הופך את גרהאם פוטר למאמן שנחשק על ידי המועדונים הגדולים?

דלה אלי היה אחד מהשחקנים האנגלים הצעירים המוכשרים ביותר לקראת סוף העשור הקודם - בין 2015 ל-2018 היה אחד מהקשרים ההתקפיים הטובים בפרמיירליג, קשר שכובש ומבשל בקצב גבוה, שותף מושלם להארי קיין בטוטנהאם וגם בנבחרת אנגליה.

ואולם, ב-2019 הדעיכה שלו כבר התחילה. בסדרת All or Nothing של אמזון, שהתמקדה באחורי הקלעים של טוטנהאם בעונת 2018/19, יש סצנה שבה ז'וזה מוריניו, מאמן הספרס בזמנו, יושב מול דלה אלי ומזהיר אותו שאם לא יתאפס על עצמו, הוא יבזבז את הכישרון שלו וייעלם מהמפה.

דבריו של מוריניו היו מדויקים מאוד. פחות משלוש שנים לאחר אותה שיחה ודלה אלי כבר לא שחקן פרמיירליג. הוא משחק כיום בבשיקטאש הטורקית ולמרות שהוא רק בן 26, ספק אם אי פעם יחזור לרמות הגבוהות ביותר.

העניין עם השיחה האישית הזו, שהמועדון והמאמן אישרו לפרסום, היא שכמעט ולא מתקיים בה דיאלוג. אלי כמעט לא מדבר. מוריניו אומר את דבריו ואלי רק מגיב במבטים ופרצופים. באחד מהרגעים של השיחה מוריניו אומר לאלי: "אני לא יודע למה אתה לא בכושר, אולי אתה הולך למסיבות, זה לא משנה אבל כל מה שאני אומר זה שהזמן עובר מהר. אתמול אני הייתי בן 20". הוא לא שואל אותו מה קרה לו. מה הוא עובר.

מוריניו נתן הזדמנויות לאלי על המגרש. ניסה אותו במספר תפקידים אבל בסופו של דבר, השחקן האנגלי הצעיר אכזב ולבסוף עזב את הקבוצה והחודש, כאמור, את הליגה.

מוריניו, כאמור, צדק ב-100%. בדרך כלל, כשזה נוגע נטו לכדורגל, מוריניו צודק. הוא אחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים. קורא את המשחק טוב יותר מ-99.99% מאוכלוסיית המאמנים העולמית, שינה את פני המשחק אבל האם העובדה שכבר לא מתייחסים אליו כאל אחד מהמאמנים הבכירים ביותר קשורה ליכולת החיבור והתקשורת שלו עם השחקנים? ידע טקטי זה טוב ויפה, אבל אם אתה לא יודע איך להעביר אותו לשחקנים שלך, הוא לא שווה הרבה במוח של המאמן.

האם מוריניו ניהל דיאלוג עם אלי על מצבו כשחקן? האם ניסה להבין מה קורה איתו אדם לפני שוויתר עליו כשחקן? את זה לא ראו בסדרה של אמזון.

האנטיתזה למאמן של כדורגלנים

גרהאם פוטר הוא מאמן ברייטון, שזוכה לתשבוחות על היכולת שלו לקחת קבוצה בעלת תקציב נמוך, קבוצה שמוכרת שחקני הרכב חשובים מדי שנה לקבוצות בחלק העליון בטבלת הפרמיירליג.

פוטר עושה את זה על ידי שילוב של ידע נרחב בכדורגל ואינטליגנציה רגשית גבוהה. בגיל 47, הוא נחשב כיום לאחד המועמדים הבולטים להחליף כל מאמן של קבוצת כדורגל בכירה שתפטר את מאמנה (גם צ'לסי שפיטרה היום את תומאס טוכל).

הוא גם המועמד הבכיר להחליף את גארת' סאות'גייט בנבחרת אנגליה.

אז מה מייחד את פוטר כל כך ולמה הוא לא צריך השקעה של מאות מיליוני יורו בסגל שלו בשביל להוציא ממנו את המיטב?

ברייטון מכרה הקיץ את איב ביסומה, הקשר ההגנתי המוביל שלה; מארק קוקורייה, שחקן כנף שמאל המוביל שלה וניל מופאיי, החלוץ הפותח שלה. אלו שלושה שחקני הרכב מוכשרים ומשמעותיים. ועדיין, ברייטון התחילה את העונה טוב יותר מקבוצות עשירות בהרבה. כרגע "השחפים" בצמרת הליגה האנגלית ונראה שהם מרסקים יריבות ממרכז הטבלה עם סגנון כדורגל נאה לעין.

אז איך זה קורה? הכל מתחיל עם דיאלוג.

פוטר יושב לשיחות ארוכות עם שחקניו. השיחות הן לא רק על כדורגל. הוא מדבר איתם על כל מה שהם צריכים לדבר. אם שחקן עובר הליך גירושים, הוא ישאל אותו על בסיס יומי מה קורה איתו; אם שחקן מרגיש שאיבד את הביטחון, הוא ידון איתו על הנושא בפתיחות מפתיעה למאמן כדורגל או אפילו בוס; אם הוא רוצה לשנות מעט את התפקיד של השחקן – הוא ידבר איתו גם על זה.

פוטר יאתגר את שחקנו לצאת מאזור הנוחות שלו - על המגרש וגם מחוץ למגרש - בשביל שיפור עצמי. והוא ידריך אותו איך לעשות זאת.

פוטר יושיב את השחקן מול נתונים ויראה לו את היכולות שלו ואיך הן יכולות להתאים בתפקיד שהוא לא רגיל אליו. לפי פוטר לכל שחקן יש "נרטיב" שהוא "טופח" לתוכו – "השחקן הזה יכול לשחק רק בקישור הקדמי"; "השחקן הזה הוא פליימייקר"; "השחקן הזה אטי מדי לשחק על האגף" אבל פוטר, כאמור, יושב מו השחקן ולפיו "מראה לו את האיכויות שהוא יכול להוסיף לתפקיד. כל תפקיד".

שחקניו של פוטר בברייטון משחקים בתפקידים שהם לא רגילים אליהם בקריירה שלהם – ופורחים. "אני לא בחור שרץ על קו ימין כמו דנזל דמאפריס (שחקן אינטר מילאן) – אבל אם אני אשחק על קו ימין אני אהיה שחקן קו ימין שיותר מוסר, יודע למתוח את קו ההגנה של היריבה עם המסירות", הסביר יואל פולטמן, מגנה ההולנדי של ברייטון, שגדל כבלם באייאקס, הובא לברייטון כבלם אבל מצא את עצמו משחק גם כשחקן כנף ימין עבור פוטר - ונהנה מכל רגע. אלכסיס מק'אליסטר הגיע לברייטון מארחנטינוס ג'וניורס כקשר עושה משחק (מספר 10) אבל משחק כיום כקשר הגנתי (מספר 6). סולי מארש היה רוב הקריירה שחקן כנף שמאל וכיום הוא מגן בצד הימני של המגרש, פסקל גרוס הגרמני משחק בכמה וכמה תפקידים - קשר ימני, חלוץ, קשר מרכזי. וכך הלאה.

ברייטון מועדון שכבר שנים עובד אחרת מרוב המועדונים. אנשים מאוד חכמים נמצאים בתפקידים רבים במערכת. גיוס השחקנים הוא אנליטי וברוחו של הבעלים טוני בלום, שעשה את כספו מפוקר והשקעות חכמות. אבל פוטר שדרג את גיוס השחקנים כאשר הביא עימו את האנליסט קייל מקאוליי. מקאוליי עבד עם פוטר באוסטרסונד השבדית ובסוונסי הוולשית והגיע איתו לברייטון גם.

לפוטר היה חשוב לעבוד עם מישהו שמכיר את סגנון המשחק שהוא רוצה ויותר חשוב - יודע איזה סוג אישיות להביא לתוך חדר ההלבשה. לפי פוטר "הכול צריך להיות מיושר - הדרך שאתה עובד בגילוי כישרונות, הדרך שבה אתה מגייס שחקנים ואיך אתה עובד אינדיווידואלית וקולקטיבית עם השחקנים על בסיס יומי. כשקייל שם, הכל מתיישר טוב יותר וזה פונקציונלי מאוד לקבוצה".

המערכת של ברייטון מעניקה לברייטון את המנדט לעבוד כמו שהוא רוצה. האם יוכל לקבל אותה בצ'לסי, למשל? כרגע לא נראה ככה.

שיקום מנטלי מהיר

אחד מהדברים המאפיינים ביותר של ברייטון זה החוסן המנטלי של השחקנים שלה. במשחק נגד לסטר בסוף השבוע, סולי מארש עשה טעות שעלתה לברייטון בשער - אבל מיד היה אחד מהאחראים לחזרה לתיקו. ברייטון עלתה ליתרון שוב במחצית הראשונה רק כדי לאבד אותו מטעות נוספת בהגנה. זה נגמר בניצחון 2-5 של ברייטון - שבו גם ביטלו שער שוויון ב-VAR. השחקנים חטפו מכה אחרי מכה אבל התאוששו.

פוטר, שהיה שחקן בליגות הנמוכות באנגליה, טוען שהקריירה שלו נהרסה בגלל שהוא לא היה מצליח להתאושש פסיכולוגית מטעויות שהיה עושה. "אכלתי את עצמי, גמרתי את עצמי, בגלל זה גם פרשתי מוקדם יחסית", טען בראיונות. זה הכוח המניע שלו כמאמן כיום.

גלן מורי, ששיחק 17 שנה בארבע הליגות הבכירות של אנגליה ועלה עם ברייטון לפרמיירליג, טוען שגרהאם פוטר הוא המאמן האנושי ביותר שיצא לו לעבוד איתו ושזה, בעצם, מה שהופך אותו למאמן טוב. "פוטר לוקח בחשבון שכולנו בני אדם ובני אדם עושים טעויות", אמר מורי בראיון לאת'לטיק. "במה שהוא מתמקד זה באיך שאנחנו מגיבים לטעויות. איך להפוך את התגובה לטעות לחיובית עבורנו ועבור הקבוצה. וזה מתחיל בקבלה שדברים לא תמיד יילכו כמו שצריך, שאנשים הולכים לאבד כדור, שאנשים הולכים לנסות משהו ושזה ייכשל, שאנשים יכבשו שערים עצמיים. אבל כל עוד עושים את הדבר הנכון אחרי הטעות, אין לו שום בעיה עם הטעות".

זה כבר הפך לבדיחה בקרב אוהדי ברייטון. בכל פעם ששחקן שלהם עושה טעות, פוטר מוחא כפיים. כדי לעודד אותו. אבל הוא לא מוחא כפיים על הטעות, הוא מוחא כפיים על התגובה. "אם אתה מגיב רע, אם שפת הגוף שלך תהיה רעה אחרי הטעות, הוא לא הולך להגיב על זה עם מחיאות כפיים", הסביר מורי. "איתו זה תמיד הצעד הבא. אם משהו לא עובד כמו שצריך, אתה תעשה את זה שוב ושוב. אם תכשל, אתה צריך להגיב נכון. ובאימונים אתה משפר את יכולות התגובה שלך והיא הופכת למהירה הרבה יותר. אין אפילו זמן לאכזבה להיקלט בתנועה שלך. זה משפיע מאוד על מה שתעשה הלאה. פוטר הוא המאמן היחיד בקריירה שלי ששם דגש כל כך גדול על זה".

פוטר יישב הרבה עם שחקנים על סרטונים שלהם וישים דגש על התגובות שלהם. באימונים הוא יעבוד על ביטול האינסטינקט של תגובה מאוכזבת לדבר מאכזב שקורה על המגרש. לא יהיו חילופי האשמות בברייטון אחרי טעות. שחקן לא יזרוק את ידיו בייאוש. אחרי טעות, האינסטינקט הראשוני של שחקן של פוטר יהיה לשכוח ממנה. "אצל גרהאם זה תמיד הפעולה הבאה", אומר אנוק מוופו, הקשר הזמבי של ברייטון. "זה מה שהוא תמיד אומר לנו. הוא לא נשאר בטעויות שלנו".

האלמנט האנושי

פוטר הוא לא מאמן כדורגל רגיל. הוא שואב השראה מהדלאי לאמה, הוא מוכן לפרט ארוכות על איך הוא עובד עם שחקניו, החברים שלו אינם מהכדורגל ("הם לא מתעניינים בכלל בפרמיירליג") וכשעבד בצפון שבדיה יצר תרבות של יצירת פרויקטים אמנותיים עם שחקנים לטובת הקהילה המקומית והגיבוש בקבוצה.

"אנחנו האויבים הכי גרועים של עצמנו", הסביר פעם בראיון ל"גרדיאן". "כמאמן אתה יכול לגרום לאנשים להבין את זה. לשפר את המודעות העצמית שלהם ואז לראות אם הם משנים או עושים משהו בקשר לזה. זה הדבר שאני הכי אוהב בעבודה שלי. אתה עוזר לאנשים עם החיים שלהם. אנשים חושבים שאימון זה לנצח משחקי כדורגל, וברור שזה גם, אבל לאורך הקריירה שלי זה תמיד היה גם על לעזור לאנשים להיות טובים יותר. לאפשר להם להתמודד עם החיים טוב יותר ולהיות מוצלחים בחיים שלהם - על המגרש ומחוץ למגרש. זה גם מה שמאפשר לי להיות יציב בעבודה שלי. אם אתה תולה את עצמך אך ורק על התוצאות, אז אתה תחיה על רכבת הרים. אי אפשר לנצח כל הזמן. פעמים רבות אנחנו לא מנצחים בכלל - אבל העבודה שלי, כפי שאני רואה אותה, זה לייצר אווירה אותנטית שבה אנשים יידעו ויחשבו שאתה רוצה לעזור להם, מנסה לשפר אותם, להפוך אותם לטובים יותר. ואני חייב להזכיר לעצמי את זה כל הזמן כי לוקח לי 24-48 שעות להוציא מהמערכת את החושך שבא אחרי הפסד".

פוטר, שטוען שבאימון הראשון שלו כמאמן לא הרגיש בנוח לעמוד מול שחקנים, הוא סיפור על "קואץ'" שמשפר את בני האדם שעובדים איתו על ידי תקשורת פתוחה ושקופה, שיחות עמוקות ופתיחות. ככה הוא יכול להוציא אותם מ"אזור הנוחות" שלהם.

והם, "בתמורה", משחקים את הכדורגל הטוב שהוא רוצה שהם ישחקו. "זה מה שהופך אותו למאמן טוב", אמר מוופו לעיתונאים מקומיים בברייטון. "הוא תמיד מנסה לאתגר אותנו השחקנים, מנסה לשים אותנו במקומות שאנחנו צריכים להשתפר בהם ולהפוך לטובים יותר. על המגרש ומחוצה לו. הוא שם כדי להדריך אותנו עם זה. זה טוב עבורי. ועבור הקבוצה".