"לא לפי הספר": מופע על התלבושות שאחרי הדמויות

דיוויד בואי, דורותי מארץ עוץ, אודרי הפבורן ואליס מארץ הפלאות מככבות בימים אלה במופע "לא לפי הספר", שיוצא למסע בעקבות ארון הבגדים של סופרות, סופרים ושלל דמויות ספרותיות, ובתוך כך בוחן מה מספרים לנו הבגדים ואיך הם השפיעו על עולמנו. במופע, שיעלה לראשונה ב־17 בחודש בקתדרה במוזיאון ארץ ישראל, מארחת יערה קידר, היסטוריונית ואוצרת אופנה, את המוזיקאי אורן ברזילי ("מופע הארנבות של דוקטור קספר"), שיופיע עם עיבודים ייחודיים לשירים מפורסמים, לצד ווידיאו ארט ברוח תיאטרון נייר שהרכיב אמן הווידיאו רינו אביד מאיורים יפהפיים של האמנית והמאיירת גפן רפאלי, המוכרת גם מפרויקט האמנות הווירטואלי באינסטגרם DailyDoodleGram.

"אנחנו מדברים במופע על נושאים כמו מורכבות מגדרית באמצעות דמויות כמו וירג'יניה וולף ודיוויד בואי, או על למה דורותי היא גיבורה פמיניסטית, כמי שמובילה חבורת גברים אבודים ואין נסיך שבא להציל אותה", מסבירה קידר.

קידר וברזילי ("הקספרים"). לכל דמות ספרותית יש שיר מפורסם שנכתב בהשראתה, וברזילי יצר לו ביצוע משלו | צילום: מאיר כהן

"הייתי ילדה שחיה בספרייה ובורחת מהעולם לספרים", היא מעידה על עצמה. כשפנתה ללימודי תואר ראשון התלבטה בין לימודי ספרות לאופנה, ובחרה באופנה. במשך שנים חקרה אופנה, ואף התמחתה במחלקת התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן ובתוך כך יזמה ואצרה תערוכות מרגשות בארץ ובעולם, בהן תערוכה שיוחדה למעצב המצליח אלבר אלבז במוזיאון העיצוב בחולון, תערוכה על השחקנית רונית אלקבץ ועוד. אבל החלום לחזור ולהתבונן בעולם הספרות מתוך האופנה לא הרפה ממנה. ב"לא לפי הספר" היא עושה זאת ומבקשת להסתכל על גיבורי וגיבורות הספרות ששינו את עולמנו, לבחון את האופן שבו השתמשו באופנה כדי לספר סיפור שנחרת בזיכרון.

את ברזילי פגשה כשבא לשמוע הרצאה שלה. "הלכתי לכל ההרצאות שלה, אני מעריץ", הוא מודה. במשך הזמן נוצר ביניהם דיאלוג קריאטיבי. יחד הם בחרו את השירים — לכל דמות ספרותית יש שיר מפורסם שנכתב בהשראתה, וברזילי יצר לו ביצוע משלו. "אלה שירים שאני אוהב כל כך, נכסי צאן ברזל של הזמרים והכותבים הגדולים בהיסטוריה, ובהתחלה חשבתי שאולי עדיף לא לגעת בהם, אבל כשהבנתי שאני לא מתחרה עם המקור, משהו השתחרר אצלי".

כך היה, למשל, במקרה של השיר האהוב עליו בכל הזמנים "Moon River", שהתפרסם בביצוע של אודרי הפבורן ב"ארוחת בוקר בטיפאני". "בכל דור מישהו כמוני צץ ואומר שזה השיר אהוב עליו. הפבורן שרה אותו פשוט, כן ויפה כל כך, קלאסיקה. אחר כך פרנק סינטרה שר אותו — ואיך אפשר להתחרות בו? ואז מוריסי הוציא לזה ביצוע בשנות התשעים, ולפני שלוש שנים הראפר האמריקאי פרנק אושן הוציא גרסה משלו. בסופו של דבר הבנתי שצצו כל כך הרבה ביצועים לשיר, ואף אחד לא ניסה להתחרות בשני. כי קאבר פשוט בא ממקום של הערכה".

הציורים היפהפיים של רפאלי משלימים את הפנטזיה. רפאלי, שבעבר הציגה תערוכה בספריית האיור של מוזיאון ישראל בירושלים, איירה ידנית בצבעי מים, מכחולים ועטי ציפורן אלמנטים מכל דמות שקידר מדברת עליה, ומהם רקח אביד אנימציה, שהיא כמו דיורמה, ברוח תיאטרון נייר של פעם. רפאלי עבדה שעות על האיורים, ויצרה עשרות מודלים זעירים של הדמויות. "בנינו סביב כל דמות מאגר של דימויים שאספנו מסרטים, יצירות ואיורים שלה ושל כל מה שסובב אותה. התחלתי לאייר וחתכתי כל פרט כמו שמייצרים דיורמה ובעצם הרכבתי תיאטרון נייר והעברתי אותו לרינו שקיבל הוראות איך להזיז את הדברים על צירים". התוצאה מרהיבה וכוללת אלמנטים וצבעוניות סימבוליים שקשורים לסיפור. למשל, סוסים ועונות מתחלפות כרמז לשירים של פטי סמית, "דמות נערצת עליי מצעירותי".

לדברי קידר, "אנחנו חיים בתקופה שכולם מדברים על בינה מלאכותית, ויש משהו אחר בלראות את חוכמת הידיים — אלה המציירות ואלה המנגנות — שגורם לי לחשוב על כך שאין להן תחליף".