"בחזרה לעתיד" של עולם השבבים

הנשיא ביידן חתם בחודש אוגוסט על חקיקה המעניקה סובסידיות של 52 מיליארד דולר לתעשיית המוליכים למחצה, מהלך שמזוהה עם מה שמכונה בעגה המקצועית "Industrial Policy" (מדיניות ממשלתית שבוחרת לעודד פעילות בענפים מסוימים על ידי סובסידיות, מיסוי או רגולציה). חקיקה זו הקרויה - Chips and Science Act נמנית עם התוכניות הגדולות ביותר שהממשל הפדרלי ניהל אי פעם ולא מעט סבורים כי היא מסמלת את קו פרשת המים ביחסי הכוחות בין הממשלות לענף הטכנולוגיה.

החקיקה הדו-מפלגתית שנמשכה זמן רב, אמורה לתמרץ הקמה של יותר מחצי תריסר מתקני ייצור של מוליכים למחצה גדולים בתוך ארצות הברית, מה שאמור להבטיח אספקה בטוחה יותר של הרכיבים הזעירים הכה חשובים לאלקטרוניקה המודרנית, עד שהם נתפסים כחיוניים לביטחון המדינה. הצעת החוק גם מאשרת הקצאת עשרות מיליארדי דולרים לטובת מחקר ופיתוח פדרליים והשקעה בסטארט-אפים טכנולוגיים אזוריים, שהממשל מקווה שיובילו לפריצות דרך מסחריות בתחומים חדשים כמו מחשוב קוונטי ובינה מלאכותית.

התקציבים מגיעים על רקע מחסור עולמי חריף בתחום השבבים שנוצר כפועל יוצא של הביקוש הגואה וההיצע המוגבל אחרי מיצוי קיבולת היצור הגלובלית. המחסור באספקת השבבים העיב על יצרניות הרכב ויצרנים אחרים המשתמשים בשבבים ואילץ אותם לקצץ בייצור. שרשראות אספקה רבות השתבשו, המחירים עלו והממשלות ברחבי העולם לא מיהרו להשאיר את פתרון המשבר בידי כוחות השוק. ברור כי הקרנות הפדרליות לא יפתרו את בעיית המחסור בטווח הקצר, אך הן יעודדו מיזמי בנייה גדולים של Intel, Taiwan Semiconductor Manufacturing Company (TSMC), Micron, GlobalFoundries ואחרות במטרה להקים מפעלי שבבים בשנים הקרובות, לספק לארה"ב ביטחון כלכלי, לייצר משרות וכן, להקטין את התלות באסיה.

ארצות הברית לא בדיוק טירון חסר ניסיון בכל הנוגע ל-Industrial Policy. הוצאות כבדות על מחקר ופיתוח בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, עזרו לארצות הברית להמציא את תעשיית המוליכים למחצה. אבל מדיניות הזו יצאה מהאופנה בעשורים האחרונים, ולעתים קרובות זכתה לביקורת פוליטית מכל צדי הקשת הפוליטית: מצד השמרנים על בזבזנות וחוסר יעילות של בחירת המנצחים ומפסידים ומצד הדמוקרטים על תמיכה בתעשייה שממילא חזקה ולא זקוקה לכספי משלם המסים. הקאמבק של מדיניות ההתערבות מונע על ידי כמה פחדים גלובליים - חשש שסין תגבר על ארה"ב טכנולוגית; חשש שמגיפה או מלחמה ינתקו את האספקה מחו"ל; וחשש שמדינות אחרות ניצלו את אמריקה וזו יצאה כ"פראיירית".

בעשורים האחרונים ממשלות אסיה סיבסדו את ענף השבבים למכביר, עד כדי כך שאסיה אחראית היום על החלק הארי של ייצור השבבים, למורת רוחה של ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות שנקטו בגישת השוק החופשי. כדי לסבר את האוזן, לפי Semiconductor Industry Association, בשנות ה-90 ארה"ב יצרה כ-37% מסך המוליכים למחצה בעולם, זאת לעומת כ-12% ב-2020.

אם כן, השאלה החשובה היא האם Industrial Policy עובדת גם בארה"ב? התומכים מדברים על הצלחות: מחקר ומימון ממשלתיים סייעו ליצור מטוסי סילון מסחריים, אינטרנט, לווייני תקשורת, מיפוי דיגיטלי, ומספר פעמים אף שמרו על חברות רכב גדולות בחיים במהלך מיתון כלכלי. לאחרונה, תקציבים ממשלתיים סייעו לקדם את חיסוני הקורונה. המבקרים מונים רשימה ארוכה של כישלונות, כולל מאמצים של עשרות שנים ליצור "פחם נקי", כורים גרעיניים המשתמשים בפלוטוניום ממוחזר, היתוך גרעיני, דלקים סינתטיים ומטוסים מסחריים על-קוליים.

עד כה אפילו התומכים הנלהבים ביותר של Industrial Policy הודו כי יש לה גבולות. בעוד שעזרה ממשלתית יכולה להיות יעילה בפיתוח תעשיות חדשות ובחיזוקן כשהן עומדות בפני אתגרים תחרותיים מחו"ל, היא לא יכולה להחזיר את השעון אחורה ולהחיות תעשיות שארה"ב כבר איבדה, זה פשוט יקר מידי ומסובך מידי. כמובן שגם מיד עולה שאלת הזהות: מי זו חברה אמריקאית? זו שהמטה שלה ממוקם בארה"ב, שרוב הפעילות שלה בארה"ב או המתקנים? כך, ניסיונות "להחזיר הביתה" ייצור של טלוויזיות צבעוניות בשנות ה-80 או לייצר מכוניות קטנות בשנות ה-90 נחלו כישלון חרוץ, בשני המקרים הייצור נותר באסיה.

בבית הלבן מאמינים כי הקרב על תעשיית השבבים יותר מראוי, שכן ארה"ב היא עדיין מעצמה בתחום והמדיניות יכולה לעשות את ההבדל. פקידי ממשל ביידן סבורים כי התוכנית מזכירה את שיתוף הפעולה הממשלתי-תעשייתי בשם Sematech מימי הנשיא בוש ב-1988. באותה תקופה, 14 יצרניות שבבים אמריקאיות, שחששו לאבד את יתרונן לחברות יפניות, התאגדו בקונסורציום כדי למצוא דרכים להפחית את עלויות הייצור ולהאיץ את הפיתוח של השבבים מהדור הבא. בעוד ש- Sematech הייתה מוגבלת לחברות אמריקאיות, הפעם ההגדרות גמישות יותר כשגם TSMC מטייוואן ו-Samsung מדרום-קוריאה תהינה זכאיות להטבות כדי לבנות על אדמת ארה"ב. כשזה מגיע לייצור המוליכים למחצה, כל הצדדים בוושינגטון מסכימים לצורך העניין שחברה "אמריקאית" היא חברה שמייצרת בארה"ב. במסלול של "חזרה לעתיד" של תעשיית השבבים, נראה כי תהליך הדה-גלובליזציה מוכן לעשות התאמות פרגמטיות.

המחברת, רינת אשכנזי, היא מנהלת מחקר מדדים בקסם קרנות ETF

המידע המוצג מסופק ע”י קבוצת קסם (להלן: "קסם") מקבוצת אקסלנס השקעות בע”מ (להלן: "אקסלנס") כשירות לקוראים למטרות אינפורמציה בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות או שיווק השקעות בידי בעל רישיון עפ"י דין המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם ואין באמור משום הבטחת תשואה או רווח. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסים הקשורים למידע המוצג. אין לראות באמור מידע שלם וממצה של כל ההיבטים הכרוכים בנושא. לחברות מקבוצת אקסלנס וקסם עשוי להיות עניין במידע המוצג. המידע האמור מבוסס על הנחות ועשוי להשתנות מעת לעת. במידע עלולות ליפול טעויות וכן לחול שינויי שוק. הנתונים נכונים למועד פרסומם.