שוק השבבים העולמי משלם את מחיר ההצלחה של אנבידיה

מהפכת הבינה המלאכותית הגנרטיבית של השנה האחרונה היא אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לענקית השבבים אנבידיה. מעבדים גרפיים (GPUs) בכלל, ובפרט המעבדים הגרפיים המתקדמים של החברה, הם יחידת העיבוד המועדפת בעבור חברות בתחום, לאור יכולתם לבצע את החישובים הדרושים לפיתוח מודלי AI, שכרוכים בניתוח כמויות מידע עצומות, בצורה מהירה ויעילה. הביקוש הגובר למעבדים של אנבידיה בחודשים האחרונים הזניק את שווי השוק שלה ליותר מטריליון דולר — חברת השבבים הראשונה שחצתה את הגבול הסמלי הזה, ו־681% גבוה יותר משווי השוק של אינטל, פעם שליטת התחום.

אבל הדומיננטיות הכמעט מוחלטת של אנבידיה בתחום המעבדים ל־AI יצרה בעיה קשה בשוק: צוואר בקבוק באספקת השבבים הדרושים בתחום. כזה שמאלץ חברות למצוא דרכים יצירתיות להשגת כוח המחשוב שהן כל כך זקוקות לו.

בתחום הבינה המלאכותית, מעבדים גרפיים הם בין ההוצאות הגדולות ביותר. הסטארט־אפ Inflection AI מפאלו אלטו, שגייס 1.3 מיליארד דולר מחברות כמו מיקרוסופט ואנבידיה, מתכנן להשקיע לפחות 95% מהסכום שגויס במעבדים גרפיים. ביוני רכשה החברה 22 אלף מעבדי H100 של אנבידיה, המעבדים המתקדמים ביותר של החברה שמבוקשים במיוחד לפיתוח מודלי בינה מלאכותית גנרטיבית. משווקות רשמיות של אנבידיה מוכרות את המוצר במחיר של 30 אלף דולר ליחידה או יותר. באפריל דיווחה CNBC שבאיביי מוצע המעבד במחיר של עד 46 אלף דולר. מאז, הביקוש רק עלה.

חברות טכנולוגיה לרוב לא קונות שבבי AI ישירות, אלא רק גישה לשבבים שכאלו ולכוח המחשוב שלהם באמצעות שירותי ענן של חברות כמו אמזון, מיקרוסופט וגוגל. ואולם, מדווח הניו יורק טיימס, הזינוק בביקושים לשירותים אלו הוביל ליצירת רשימות המתנה ארוכות שיכולות להגיע עד לשנה — תקופת המתנה בלתי סבירה בתחום שלפני שנה כמעט שלא היה קיים בשיח הפופולרי ושההתקדמות בו מתבצעת במהירות האור.

המחסור גם מעמיק את הקיטוב והפער בין החברות בתחום. בשעה שהחברות הגדולות, על מאגרי המזומנים האדירים שלהן, יכולות לשלוח ידיים לכיסים ולרכוש את השבבים ואת כוח המחשוב שהן זקוקות לו, סטארט־אפים קטנים וחוקרים נותרים ללא פתרון פשוט. פער זה עלול לאפשר לענקיות הטכנולוגיה לבסס ולבצר את שליטתן בתחום, ולמנוע צמיחה של מתחרות חדשות באופן שרק יגביר את לפיתת החנק שלהן על שוק הטכנולוגיה, ובמשתמע על הכלכלה העולמית.

היובש החריף מאלץ סטארט־אפים לפתור את הבעיה במגוון דרכים יצירתיות. ג'ין פאולי, מנכ"ל סטארט־אפ הבינה המלאכותית Docgami, אמר שהוא התקשר לכל הקשרים שלו בתעשייה בבקשת עזרה, הגיש בקשה למענקים ממשלתיים שמספקים גישה לשבבים, ניסה לעצב מחדש את הטכנולוגיה של החברה שלו כך שתהיה יעילה יותר ותדרוש פחות כוח עיבוד, ואף הנחה עובדים לנסות ולהשתמש בשבבים מקונסולות וידיאו ישנות. "אני חושב על מעבדים גרפיים כעל יסודות נדירים בשלב זה", אמר פאולי לניו יורק טיימס. "אלו הם החיים של סטארט־אפ שצריך מעבדים גרפיים".

במקרים אחרים, קרנות הון סיכון דוגמת Index Ventres ממנפות את הקשרים שלהן כדי לרכוש שבבים ואז מספקות אותם לחברות הפורטפוליו שלהן. החודש חתמה הקרן על הסכם עם אורקל לספק ללא עלות שבבי H100, המעבדים המבוקשים ביותר של אנבידיה למשימות AI, לצד שבבי A100 עוצמתיים פחות, לחברות הצעירות ביותר שהשקיעה בהן. "ראינו סטארט־אפים מוצאים את עצמם ברשימות המתנה של עד תשעה חודשים", אמרה לניו יורק טיימס ארין פרייס רייט, משקיעה באינדקס.

הבעיה חריפה במיוחד בחברות הצעירות ביותר. ביוני הקים אריק ג'ונס, מרצה למדעי המחשב באוניבריסטת שיקגו, חברה שמפתחת מערכת בינה מלאכותית לגילוי תרופות. כבר באקדמיה חש ג'ונס תסכול מהגישה המוגבלת למשאבי מחשוב שדרושים לו לפרויקטי מחקר. הוא הופתע לגלות שהמצב בשוק הפרטי לחברות כמו שלו לא שונה בהרבה. "זה המערב הפרוע, אין שום קיבולת בכלל", אמר לניו יורק טיימס.

כפתרונות אפשריים שקל ג'ונס, בין השאר, שימוש בשבבים ישנים יותר ועוצמתיים פחות, הקמת דאטה־סנטר משלו, והסתייעות בשבבים שמכר שלו משתמש בהם לכריית ביטקוין – פתרון שנאלץ לדחות מכיוון שההסבה הדרושה של שבבים אלו למשימות AI כרוכה בעבודת תכנות והתאמה מרובה מדי. בינתיים נאלץ ג'ונס לקבץ טובות מחברים ומכרים שעובדים בחברות מסחר אלגוריתמי עם כוח מחשוב פנוי בשעות שבהן לא מתקיים מסחר או ממעבדות מחקר.

שני יזמים מסן פרנסיסקו, אוון קונראד ואלכס גאייבסקי, מנסים להציע פתרון מסודר וארוך טווח יותר, והקימו מיזם בשם San Francisco Compute Group, שנועד לאפשר לסטארט־אפים וחוקרים לקנות גישה למעבדים גרפיים בכמויות קטנות. ביולי הם השלימו רכישת 512 שבבי H100, והודיעו שישכירו גישה אליהם. הם קיבלו, בתגובה, מאות פניות מיזמים, ארגוני מחקר ותלמידי מחקר. המטרה שלהם היא לסייע לסטארט־אפים באמצעות מתן אפשרות לרכוש רק את כוח המחשוב שהם זקוקים לו, בלי צורך להתחייבות ארוכות ויקרות. ואלו שלא מצליחים להשיג את כוח המחשוב המיוחל? הם פונים למדיה החברתית כדי לפרוק את תסכולם. בשיר יוטיוב פארודי שמבוסס על הלהיט We Didn’t Start the Fire של בילי ג'ואל, מונה היוצר האלמוני, שמזוהה רק כ־Weird A.I. Yankochip, את כל החברות ש"שותות" את אספקת השבבים העולמית, ומתלונן: "מעבדים גרפיים הם אש, כולם מחפשים H100. אנחנו אף פעם לא מוצאים אותם, אבל אנחנו רוצים לקנות אותם".

נדרשת התערבות ממשלתית

הבעיה הזו היא לא רק של יזמים וחוקרים, אלא במובן מסוים בעיה של הכלכלה העולמית, וייתכן שדורשת מעורבות נרחבת יותר של ממשלות. כיום השירותים והמוצרים הטכנולוגיים המרכזיים נשלטים על ידי מספר מצומצם של חברות. אפל, מיקרוסופט, גוגל, מטא ואמזון הן הבולטות, ולצידן שחקניות קטנות יותר אך בעלות השפעה משמעותית כמו סמסונג וסיילספורס. מסורתית, תקופה של שינויים טכנולוגיים היא הזדמנות לשחקניות חדשות לשבש את הסדר הקיים ולעצב מחדש את השוק. כך היה עם אפל ומיקרוסופט והמחשבים האישיים, אמזון והסחר המקוון, גוגל והחיפוש ומטא והמדיה החברתית.

אבל, עכשיו מגבלות ההיצע של שבבי AI מונעות מחברות צעירות למנף את המקוריות, הזריזות והגמישות שלהן. לא משנה כמה מקוריים וחדשניים הפיתוחים שלהן, בלי כוח מחשוב הן כמו סירת מרוץ בלי מנוע. ובזמן שהן מחפשות מנוע או אפילו משוטים, הסירות של ענקיות הטכנולוגיה דוהרות קדימה במלוא העוצמה, ופותחות פער שמתי שהוא יהיה בלתי אפשרי להדבקה.

בעיית האספקה של שבבי ה־AI תיפתר מתישהו, בתוך חודשים או רבעונים. אבל השאלה היא האם כשהיא תיפתר, יהיה בכלל טעם להיכנס למרוץ. אם אנחנו רוצים שהשינוי הטכנולוגי הדרמטי הזה יהיה הזדמנות לעליית כוחות חדשים ורעננים שישברו את המודלים הקיימים, יקטינו ואף ישחררו את האחיזה של ענקיות הטכנולוגיה על הכלכלה העולמית ויכניסו תחרות וחדשנות משמעותיות לשוק, ממשלות צריכות לסייע באמצעים כמו רכישה מאסיבית של מעבדים וכוח מחשוב לטובת שחקניות צעירות יותר. אחרת, כשישקע האבק נישאר אם אותו מבנה כלכלי.