חברת TSMC בטאיוון לייצור שבבי מחשב | צילום: TSMC
מחסור בשבבים? היצרניות דווקא נורא נהנו
מגזר אחד שלא סבל מהמחסור העולמי בשבבים ב־2021 הוא זה שמייצר אותם, עם זינוק של 25% במכירות ל־583 מיליארד דולר. כשרוסיה וסין נכנסות למרוץ אחרי ארה”ב, התחזיות צופות לתעשייה הכנסות של טריליון דולר עד סוף העשור
שוק השבבים נהפך בשנה החולפת לבוננזה עסקית עבור חברות שעד היום נחשבו למשעממות או חסרות חזון טכנולוגי. מול אפל, גוגל, פייסבוק ומיקרוסופט סבלו חברות השבבים דוגמת אינטל, קוולאקום, TSMC ואחרות מתדמית אפורה.
זה לא רק דימוי: אם לאפל, אמזון ומיקרוסופט יש כבר שווי שוק של יותר מטריליון דולר כל אחת, אינטל עדיין לא הגיעה לשווי שוק של 200 מיליארד דולר, ואנבידיה עברה רק לאחרונה את סף ה־500 מיליארד.
קראו עוד בכלכליסט:
אבל בתעשייה אופטימיים. "לקח לנו 50 שנה להגיע להיקף מכירות של 500 מיליארד דולר, אני מאמין שייקח לנו 8 עד 10 שנים להגיע להיקף של טריליון דולר", כך אמר טום קולפילד, מנכ''ל GlobalFoundries, מיצרניות השבבים הגדולות, ל"וול סטריט ג'ורנל" בשבוע שעבר.
המספרים אכן מרשימים: לפי נתוני גרטנר, היקף המכירות זינק ב־2021 ב־25%, לכ־583 מיליארד דולר. לפי הערכות עתידיות שלה, ההכנסות יגיעו ל־693 מיליארד דולר ב־2025 ולטריליון דולר בסוף העשור הנוכחי. שכן בעוד חברות הביג־טק מספרות על מטאוורס, בלוקצ'יין ו־5G, מישהו צריך לייצר להן את התשתית הטכנולוגית לכך.
בשנים האחרונות אמנם גברה הנטייה של ענקיות הטק לייצר לעצמן חומרה ואפילו שבבים, אבל המגמה כנראה לא תימשך זמן רב. הסיבה פשוטה: מיעוט תשתיות ייצור השבבים בעולם. בעוד אפל, למשל, מזמינה שבבים רק למוצריה, קוואלקום מזמינה שבבים לכל שאר יצרניות הסלולר בעולם ונפח ההזמנות שלה גדול בהרבה מזה של אפל. ו־TSMC הטיוואנית שעובדת עם כולם צריכה לווסת את ההזמנות בהתאם. אנבידיה מייצרת גם היא שבבים אצל חברות קבלן ומספקת אותם להרבה מאוד לקוחות: מחברות פורצ'ן 500 ועד גיימרים ביתיים. לכן, עם כל הכבוד לאפל, ההזמנות שלה לא מספיקות כדי לקבל שום פטור מתור לפס הייצור.
תור המתנה של חצי שנה
התור המתארך יצר בעיה חמורה: מפעלי הייצור לא הצליחו לעמוד בדרישה והדבר הביא למחסור חמור בשנה החולפת בשבבים לכל התחומים — מחשבים, מכוניות ואפילו מוצרי חשמל. מי שימשיכו ליהנות מהמחסור אלה יצרניות השבבים. לפי חישובי גרטנר, המחסור צפוי להגדיל את הכנסותיהן בכ־9% השנה, ואולי אפילו יותר. למעשה, בכירי התעשייה מרוצים מאוד מהמצב שנוצר. בסמסונג הביעו אמון שהזמנים הטובים צפויים להימשך גם השנה, ככל שיצליחו להתמודד עם בעיות שרשרת האספקה והזמינות המוגבלת של רכיבים. גם פט גלסינגר, מנכ''ל אינטל, אמר ש"2022 יכולה להיות רק יותר טובה".
אבל האנליסטים פחות מרוצים. לתעשיית השבבים יש היסטוריה ארוכה של עליות חדות וירידות עוד יותר חדות. הסיבה העיקרית היא הנטייה של הלקוחות להזמין מלאים מעבר לצרכים המיידיים שלהם, כדי להימנע ממחסור ברכיבים. בנוסף, ככל שיוקמו יותר מפעלים, כך תעלה יכולת הייצור, וזו עשויה לעקוף את הדרישה הנוכחית, מה שעלול להשאיר בידי היצרניות הרבה מאוד שבבים ללא דורש. אבל אלה עתידות. בינתיים, הדרישה לשבבים ככל הנראה רק תמשיך להתגבר.
מהדרישה הגוברת כבר נהנות יצרניות לוחות הסיליקון שמשמשים כבסיס לשבבים, והחברות שמייצרות את מכונות הדפסת השבבים. מכונה אחת כזו עולה כ־300 מיליון דולר ולוקח הרבה מאוד זמן לקבל אותה כיום.
על פי בכירי חברת ASML ההולנדית, הדרישה למדפסות כאלה גבוהה כעת ב־40% ביחס למה שהחברה מסוגלת לייצר כיום. התוצאה היא שזמני ההמתנה לשבבים מגיעים כיום לכ־25 שבועות בעוד לפי מומחים אלה לא צריכים לעבור 10 עד 14 שבועות.
כדי להגדיל את יכולות הייצור, היקף ההשקעות בתעשייה הגיע בשנה החולפת לשיא של כ־146 מיליארד דולר, פי שניים מלפני חמש שנים — נתון המצביע עד כמה השוק נכנס לטריטוריה מסוכנת.
כולם רוצים מפעל אצלם
חברה שהשכילה לשמר את יכולת הייצור שלה וכעת היא מתכננת גם להגדיל אותה לטובת ייצור שבבים לחברות אחרות — היא אינטל. החברה כבר הודיעה שתשקיע כ־20 מיליארד דולר בהקמת מפעלים באוהיו. התוכנית כוללת עד שישה מפעלי ייצור במתחם שצפוי להיות הגדול מסוגו בעולם (את התוכנית מוביל בפועל, בין היתר, הישראלי עידו שגב, ראש המטה של מנהל חטיבת הייצור בחברה).
אך אינטל לא תשקיע רק מכספה הפרטי. תוכניתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לקדם את תחום הטכנולוגיה צפויה להזריק כ־52 מיליארד דולר לתעשיית השבבים האמריקאית בחמש השנים הקרובות. גם מדינות רבות בעולם מציעות כל מיני הטבות כדי לשכנע את ענקיות השבבים לפעול בתחומן: תעשיית השבבים היא עתירת ידע, ממון ובעיקר היא לא הולכת לשום מקום. קשה מאוד להזיז מפעל שעלה מיליארדים. אבל מעבר למיקום זול שמציעות המדינות המארחות, צריך שתתלווה לו גם תשתית, דרכים, מים, אנרגיה ותקשורת. טייוואן, למשל, ניצבת מול בעיה קשה עם מפעלי TSMC, שכן המדינה הקטנה סובלת ממחסור חמור במים, מה שמגביל מאוד את כושר הייצור של ענקית השבבים המקומית שלה.
ארה"ב שולטת, בינתיים
בינתיים סין כבר החלה בהשקעות מסיביות כדי להקים מפעלים משלה לייצור שבבים, כדי לנתק את עצמה מתלות בבית הלבן. וברוסיה מבינים גם שמדובר באיום פוליטי, ואל שתי אלה יצטרפו ככל הנראה עוד מדינות, בעיקר כאלה שלא רוצות שארה"ב תדחף את אפה לענייניהן. אבל בינתיים המצב לא צפוי להשתנות בצורה דרסטית. השליטה של המערב באמצעי הייצור בשנים הקרובות תבטיח לכל הפחות הגמוניה בתחום הזה ליצרניות האמריקאיות, הטיוואניות, היפניות והקוריאניות. בישראל אינטל מתכננת עוד מפעל בקריית גת בהשקעה של כ־10 מיליארד דולר.
תעשיית השבבים העולמית עומדת, אם כן, בפני שורה של אתגרים שעשויים לשנות את יחסי הכוחות בה. לתעשייה ערך אסטרטגי מובהק שמשמש לשימור הדומיננטיות של ארה"ב בזירה הבינלאומית. רק מתוקף כך התעשייה היא זירה למאבק גיאופוליטי רגיש ועמוסה באינטרסים פוליטיים ועסקיים.
סין כאמור היא היריבה העיקרית של ארה"ב, ואליה מצטרפות רוסיה ומדינות מתפתחות נוספות. בנוסף ישנן צפון קוריאה ואיראן שלהן שיתוף פעולה אסטרטגי בתחום.
בינתיים, ארה"ב, אירופה וכמובן גם ישראל ייהנו מהביקוש לצ'יפים: רוב ענקיות השבבים מחזיקות במרכזי פיתוח בישראל, ויש אפילו מובילה כחול־לבן בענף — חברת טאואר סמיקונדקטור — שנהנית מפירות התקופה.
בעשורים האחרונים העדיפו סטודנטים רבים ללמוד פיתוח תוכנה כדי לעבוד בגוגל, פייסבוק ודומיהן, מה שהותיר את פקולטות האלקטרוניקה, שמהן יוצאים יצרני השבבים, משוועות לתלמידים. ראשי פקולטות להנדסה בארה"ב סיפרו על נטישה המונית. לא בטוח שזה צעד נבון. עבור צעירים ששוקלים להיכנס לתעשיית ההייטק, תחום השבבים הוא מסלול מכניס ומשתלם לשנים רבות.