הקברניט
ג'מבו הפטיש: כשבואינג הפכה מטוס נוסעים לסופר-מפציץ
בעיות תקציב, משבר דלק וטיל גאוני אחד גרמו ליצרנית המפורסמת להמציא את המפציץ הכי יעיל, קטלני ומפחיד בעולם. מה ייחד אותו, ואיך הוא קשור לאסון התעופה שבזכותו יש לכם GPS בטלפון?
שלום, כאן הקברניט; היסטורית, מאבקים דתיים הם הסיבה המובילה לפריצת מלחמות, אך בכל כתבי הקודש של כל דת תמצאו תיאורים מהממים של חתירה לשלום עלי אדמות. אישית, אני אוהב את ישעיהו פרק ב' פסוק ד': "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות".
לטורי "הקברניט" הקודמים:
מדובר על מצב בו כלי הנשק כה מיותרים שבמקום להרוס, ישמשו רק כדי לבנות; זה באמת מרגש, ומשהו שראוי לשאוף אליו. ידעתם שבתחום התעופה זה קרה די הרבה?
למשל, כמעט כל המפציצים הכבדים של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה קיבלו לאחריה גרסאות אזרחיות; מפציץ הלנקסטר הבריטי שריסק את ערי אירופה הפך למטוס הדואר לנקסטריאן ולמטוס הנוסעים הבינוני טיודור; מפציץ הוולינגטון הפך למטוס הווייקינג; ספינת הטיס סנדרלנד הפכה לסנדרינגהם - וכולם הובילו אנשים ברחבי אירופה, וחלקם - מטענים לבניית ושיקום היבשת ההרוסה.
ומה עם האמריקאים? כולכם מוזמנים לבקר במוזיאון חיל האוויר ולפגוש את הסטרטוקרוזר - מטוס נוסעים שפותח מהמפציץ B29, זה שהבעיר את טוקיו ושטף בלהבה גרעינית את הירושימה ונגסאקי.
הטרנד לא מוגבל למערב: מטוס הנוסעים הסילוני הראשון של בריה"מ, הטופולב 104, פותח מהמפציץ טופולב 16. למעשה, תוכננו גרסאות נוסעים גם למפציץ העצום טופולב 160 ואפילו גרסת מנהלים למטוס היירוט מיג 25 - לבכירים שרוצים להגיע לחו"ל במאך 3.
כמובן שהמניע לפיתוחים לא היה החזון התנ"כי הנשכח: פשוט נכנסו לשירות מפציצים קטלניים חדשים, והיצרנים ניסו לעשות כסף מאלו הישנים דרך השוק האזרחי. היום אספר לכם על חברה אחת - יצירתית ומשפיעה מאין כמותה - שניסתה לעשות את ההיפך: לקחת מטוס נוסעים ולהפוך אותו למפציץ אטומי מטיל אימה.
סיפורנו מתחיל בארה"ב של סוף שנות השבעים, ימים של מוזיקה נהדרת, חברה סוערת וכלכלה על הקרשים. אחרי מלחמת וייטנאם (שסיפקה, אגב, גם את הסערה החברתית וגם את המוזיקה הנפלאה) סבלה הכלכלה האמריקאית מקיפאון, בין היתר בגלל משבר הנפט העולמי שיצרו מדינות המפרץ הפרסי.
הנשיא ג'ימי קרטר היה במצב בעייתי: מצד אחד, ארה"ב צריכה כסף כדי לצמוח אך מצד שני, מעבר להרי החושך עדיין שוכן לו אויב סובייטי גדול ומרושע - כך שצריך להמשיך לשפוך הון על פיתוחים צבאיים שלא באמת תורמים לכלכלה.
בלית ברירה קיבל קרטר החלטה אמיצה, והחל לחסל פרויקטים ביטחוניים - ביניהם כמה מטוסים יקרים מאוד. הבולט ביותר היה המפציץ העל קולי B1A של חברת רוקוול, שתוכנן להיות הסיוט הכי גרוע של ההגנה הרוסית: במקרה חירום, יישלחו עשרות כאלה מארה"ב ויחצו את האוקיינוס במאך 2. ברגע האמת ישגרו המון טילי שיוט ארוכי טווח, שישטפו את רוסיה באש גרעינית הרבה לפני שמטוסי יירוט יוכלו לעצור את המתקפה.
אבל כל מה שתיארתי פה התגלה כמאוד קשה הנדסית: ה-B1A לא הצליח לטוס לטווח הנדרש, במהירות הנדרשת, ועם מטען החימוש הנדרש. לכן, בוטל המיזם, והאמריקאים נשארו רק עם מפציצי B52 איטיים ופגיעים. אלו הם מטוסים שנכנסו לשירות עוד ב-1955, ואין להם סיכוי לשרוד מול סוללות הנ"מ ומטוסי היירוט של ברית המועצות. בתנור כבר החל להתבשל ה-B2 החמקן, אך היתה לפניו עוד דרך ארוכה.
חברת בואינג, יצרנית ה-B52 הוותיק, עבדה על פיתרון: טיל שיוט בשם AGM86 אותו ניתן לשגר לטווח של כ-2,400 ק"מ. בעזרתו, יוכל המטוס הקשיש לתקוף מטרות מרחוק ולא להסתכן בחיסול.
הטיל היה צר וארוך, ושלף זוג כנפיים לאחר שחרורו מהמפציץ. היה לו טייס אוטומטי אינרציאלי, ומערכת ניווט שסורקת את תוואי השטח ומשווה לנתיב המתוכנן - מה שאיפשר דיוק גבוה מאוד גם ממרחקים גדולים. כמו כן, שייט בגובה נמוך כדי להקשות על גילוי וחיסול בדרך.
בדרך כלל אני נוהג לספר לכם על פרויקטים שמסתבבכים ומתעכבים, אבל הטיל של בואינג ממש הפתיע לטובה: ניסויים הראו שהוא מדויק אף יותר מהצפוי, נוח לייצור, והכי חשוב: עצמאי בשטח.
בניגוד לסוגי חימוש אחרים שהצריכו כיוון מדויק של הטייסים, ציוד מיוחד שיבטיח נעילה וכולי, ה-AGM86 ידע לאן הוא אמור לטוס עוד לפני שעלה למפציץ. לכל אחד הוטענה מפת גבהים ואזימוטים, תוכנית טיסה מאזור השיגור ועד למטרה. המפציץ רק נתן לו טרמפ עד לנקודת השיגור. אפשר היה גם להזין לטיל מטרות באוויר, ואפילו לאחר הירי.
וזה גרם לאנשי בואינג לחשוב: האם בכלל צריך מטוס הפצצה ייעודי כדי לירות דבר כזה? ועוד במציאות תקציבית בה הצבא מבטל מטוסי הפצצה? לפני שנמשיך, ניכנס רגע לכיס של החברה עצמה: עשרים שנה עשתה בואינג הון עתק ממטוסי הנוסעים המוצלחים שלה, אך ההזמנות הלכו והתמעטו על רקע משבר הנפט. מה לעשות, חברות תעופה לא מתרחבות כשיקר להוציא טיסות. בנוסף, סבלה מביטול מיזמים כמו מטוס הנוסעים העל-קולי שלה, עלויות תפעול מאמירות ועוד.
בואינג לא סתם שרדה כל אתגר מאז 1910, והבינה שביכולתה לפתור במכה גם את מצוקת המפציצים וגם את בעיית ההכנסות. שיש לה בכיס את המטוס המושלם שיחליף את ה-B52 בקלות, אפילו בזול: ה-747 ג'מבו הענק.
מטוס הנוסעים המפורסם הוכח כאמין, נוח, חזק ומשובח. הרעיון היה לקחת ג'מבו 747-200 מגרסת תובלה, כזה שיכול לשאת בערך מאה טון מטען וחרטומו נפתח להעמסה מהירה, ולהעמיס עליו נשק.
ולא סתם: בגופו יותקנו תשע מחסניות טילים - מנשאים מסתובבים, כמו של אקדחי המערב הפרוע - שעל כל אחד שמונה טילים. מתחת למחסניות תעבור מסילה מיוחדת שתתפוס את הטיל ותוביל אותו לפתח מתחת לזנב, משם ייפלט ויישלח לדרכו.
בעת הצורך ימריא ג'מבו הטילים הזה וישייט לו בנתיב בינלאומי סטנדרטי עד לאירופה. שם ייפתח פתח בדופן, ו-72 הטילים יישלחו לדרכם. זה יותר מפי שלושה ממה שיכול לשאת מפציץ B52.
מה אפשר לעשות עם 72 טילי שיוט? יה, מאיפה להתחיל: זה מספיק, למשל, כדי להשמיד את כל ספינות הלחימה בצי הים הבלטי של ברית המועצות; לנטרל תחנות כוח ומצבורי דלק ברמה שתחשיך מדינה שלמה; או להשכיב את מגדל הפיקוח בכל בסיסי חיל האוויר האדום במזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ובלארוס.
ואם ישוגרו הטילים עם ראשי נפץ גרעיניים? כאן התמונה פשוט מחרידה: כל AGM86 נושא ראש W80 בעוצמה של עד 150 קילוטון, פי עשרה מהפצצה שמחקה את הירושימה ב-1945. כל טיל יכול להשמיד עיר ולזהם בקרינה שטח של יותר מ-40 קמ"ר; ואלו טילים מדויקים ביותר - אפשר להגדיר להם נקודות פגיעה חופפות וכך לצבוע שטח עצום באש קטלנית.
לצד כוח האש המפלצתי, למטוס הענק היה יתרון עצום על כל אלטרנטיבה: שעת טיסה של ג'מבו, אפילו אחד משודרג ועם דלתות-טילים, הוערכה בכ-25,000 דולר.לעומת זאת, שעת טיסה של B52 עולה יותר משבעים אלף ושעה של המפציץ החמקן B2 - כ-125,000 דולר.
ושימו לב: תחשיב שעת טיסה אינו כולל דלק - וזה מאוד משמעותי פה: מטוסים צבאיים תוכננו לשלב בין ביצועים וחיסכון בדלק כדי להגיע לטווח הנדרש. מטוסי נוסעים תוכננו לחיסכון בדלק כי אחרת, אף אחד לא יקנה אותם. ולכן, צריכת דלק של ג'מבו עם ארבעה מנועים טובה בהרבה משל B52 עם שמונה. בואינג המציאה את המפציץ הכי יעיל וקטלני בעולם.
בתחילה, הכוכבים נצצו גם בעיני הגנרלים: חיל האוויר האמריקאי ישב וניתח את העניין, והגיע למסקנה שג'מבו כזה יהיה בערך המטרה הכי מבוקשת מבחינת חיל האוויר הרוסי - שיטיל לעברה את מטוסי המיג 25 המהירים שלו. ולכן, הג'מבו יהיה חייב להסתובב עם ג'מעה צמודה של F15. וכאן קצת מאבדים את הפואנטה; הרעיון הוא להפתיע את האויב, ואם כל טיול של הג'מבו בזירת אירופה יהפוך לסכנת קרב אוויר גדול שיתחמם למלחמה בין גושית? בוז'ה דרוגי, היתה אומרת סבתא ורדה. שלא נדע מצרות.
לא, מטוסי ג'מבו-טילים יסתובבו רק בנתיבים אזרחיים רגילים, תוך שימוש בחתימות קשר מזויפות ויתגנבו לגזרת הפעולה. ככה אף אחד לא יחשוב לחפש אותם, ככה תמיד תישאר ארה"ב צעד אחד לפני בריה"מ; על המכ"מ הרוסי, ג'מבו הטילים הוא סתם עוד מטוס נוסעים, שאלפים כמוהו רועמים בשמיים בכל רגע נתון. הפרויקט עמד לקבל אור ירוק, ובבואינג כבר התחילו להריח את הכסף.
ואז הגיע ה-1 בספטמבר 1983, ואיתו אסון גדול: מטוס ג'מבו של חברת קוריאן איירליינס טעה בניווט וחדר לשטח סובייטי בקמצ'טקה - והופל בידי סוחוי 15 רוסי. בריה"מ טענה שהיה זה מטוס ריגול ולא מטוס נוסעים, ונמלחה בדעתה רק אחרי שהופיעו בתקשורת משפחות בוכיות של 246 הרוגי ההתרסקות.
סיפרתי לכם על האסון הזה: בעקבותיו החליטה ממשלת ארה"ב לפתוח לשימוש ציבורי חופשי את תשתית ה-GPS שלה, כדי למנוע ממטוסים לחדור לשטח עוין. בזכות התקרית יש לנו כיום GPS בטלפונים.
על כל פנים, המקרה הכניס את מיזם ג'מבו הטילים של בואינג לפינה מסוכנת מאוד: לפני שהוא מפציץ מהפכני, הוא קודם כל ג'מבו - מטוס נוסעים גדול שנמכר ביותר מאלף יחידות ומסתובב בכל העולם כבר יותר מעשר שנים. אם ממשלת ארה"ב תהפוך אותו לנשק, תצייר מטרה גדולה ובוהקת על כל אחד מהמטוסים האלה.
מדוע? כי אם הרוסים יגלו שארה"ב מפעילה מטוסים כאלה כפלטפורמות נשק בתחפושת אזרחות, היא תתחיל לירות על כל ג'מבו שמתקרב לשטח סובייטי בין אם הוא מוביל טילים או משפחות.
ולא רק: הסובייטים יתחילו להפעיל בעצמם מטוסים בתחפושת. אין שום בעיה להשיג בואינג, לצבוע ולהיכנס חופשי לארה"ב בכסות של מטוס נוסעים. תשאלו כל סטארטאפיסט: אם כל אחד יכול לשכפל את הרעיון הגאוני שלך, בעצם איו גאוני כלל.
וחכו, הסובייטים לא יירו רק על ג'מבואים: ארה"ב הפעילה מאז 1957 גרסאות שונות של מטוסים ממשפחת הבואינג 707 לתדלוק, ריגול, בקרה אווירית וכולי.
אם רוסיה תגלה שטסים סביבה ג'מבואים עם טילים, תתחיל לירות חופשי גם על כל מטוס גדול אחר שנראה קצת חשוד. הסיכון היה פשוט גדול מדי, והרעיון המבריק של בואינג נדחה.
במקומו, החליט ממשל קרטר להישמע לעצת הגנרלים וחזר לבזבז על מפציצים: פרויקט ה-B1 שבוטל חזר לחיים, והפעם בתור מפציץ איטי וזול יותר לפיתוח, ואילו ה-B52 הקשיש זכה במימון לסבב שדרוגים. בואינג לא הזילה דמעה על ג'מבו הטילים: היא עשתה כסף מהמפציץ הקיים, וכשהשתפר מצב המשק שבה להרוויח הון מהשוק האזרחי.
רעיון המפציץ האטומי שמתחפש למטוס נוסעים נגנז, וטוב שכך. אך תחת כנפיו הסתיר רעיון טוב וחכם בהרבה, וכה מהפכני שהוא עתיד הלוחמה האווירית: חימוש שאינו תלוי בפלטפורמת שיגור מעופפת. ואני לא מדבר על טיל שאפשר לירות מכל מטוס, אלא כזה שבכלל לא צריך אחד.
זה יהיה תהליך ממושך ובו לא מעט חסמים פוליטיים וכלכליים, אך אף אחד לא יוכל לעצור את הקידמה; כבר בימים אלה אפשר לראות איך החות'ים בתימן וצבא אוקראינה מפעילים כטב"מים פשוטים וזולים יחסית כתחליף לטילי שיוט. בעתיד יהפכו כלים שכאלה ליותר חכמים ואוטונומיים, חמקניים ויוכלו לבטל את הצורך במפציצים ומטוסי תקיפה.
או אז יחתכו תקציבי ביטחון עצומים ייחתכו בבת אחת; הנשק החד פעמי יהיה יותר משתלם מלהחזיק מטוסים, מערכי תחזוקה והדרכה עבורם, ואפילו הבסיסים האוויריים יוכלו להשתחרר לאזרחות. מי יודע, אולי אם יוקצו הכספים הללו לחינוך ורווחה, תתבגר האנושות ויידעכו המלחמות עצמן - ממש כמו בחזון התנ"כי. טיסה נעימה!
12 תגובות לכתיבת תגובה