נשים, כסף - והמרחק העצום ביניהם

הגיע הזמן שנשים ידברו על כסף בלי להתבייש או לחשוש, כי נדמה שזה המאבק הפמיניסטי היחיד שאנחנו נמנעות מלדבר עליו. אני לא מדברת על כסף כפי שדיברו עליו בעבר, על הזכות לחיות בכבוד מעמל כפינו בלי לחוש מנוצלות, ועל המאבקים שניהלנו על הזכות לקבל שכר הוגן שיספיק כדי להכניס משכורת שנייה הביתה שלא תיראה עלובה ביחס לבן הזוג. אני מדברת על הזכות לחלום להיות עשירות מהעסק שנקים, ועל הזכות להגשים את החלום הזה.

לעוד כתבות בערוץ TRUST

נשים נוטות לכיוון של הגשמה עצמית ועשייה חברתית. פחות מקובל בתור נשים לחלום ולשאוף לעשות הרבה כסף - כי זאת נשמעת מוטיבציה "מלוכלכת" ולא מספיק ערכית. זו תודעה לא מספיק מודעת, אבל משמעותית. אני רואה את זה גם מול צוות הבשלנים שאני מלווה אצלנו באתר. גברים ישאלו על הפוטנציאל הכלכלי של העסק וכמה יוכלו להרוויח מהעבודה בו, בעוד נשים ידברו על נוחות מצד אחד ועבודה עם משמעות והגשמת חלום מצד שני. הגשמת חלומות או עבודה עם משמעות אינה דבר רע, וגם איזון של בית עם עבודה זה דבר חשוב – אבל האם זה חייב לבוא גם על חשבון הרצון לעשות הרבה כסף?

למה נשים לא מסוגלות לחלום את החלום הכלכלי של עושר משלהן, עושר שאין בו תלות באף אחד בעצמן? הרי נשים כבר כבשו את המשק, הגיעו לעמדות בכירות, הקימו עסקים, והוכיחו שאי אפשר בלעדיהן - אבל את הזכות לעשות כסף והרבה הן מדחיקות. עדיין, למרות הכול, אחוז החברות שבהן לנשים יש שליטה הוא אפסי.

למרבה הצער נשים עדיין לא תופסות עצמן כנשות עסקים. כשהן מקימות עסק הן מגדירות את עצמן כעצמאיות, כוואן וומאן שואו. הן עושות הכול בעצמן, מתוך הנחה שהן לא יכולות לסמוך על אף אחת למעט עצמן. על חברה שבה יעסיקו עובדים, ועל ידי כך יוכלו להגדיל את היקף העבודה והלקוחות הן לא מעזות לפנטז. העסק שהן מקימות נתפס כעסק קטן. כזה שיאפשר להן להכניס קצת כסף הביתה, לרוב כמשכורת שנייה. המחשבה שאפשר לחלום ובגדול לא באמת קיימת. הן מביטות ימינה ושמאלה, ורואות הרבה נשים כמותן שחולמות ועושות בקטן. אין להן מקורות השראה שעשו זאת אחרת, ומכאן שאין קפיצה קדימה.

החסמים הם לאו דווקא חיצוניים, ההפך - הם פעמים רבות מגיעים ממקומות פנימיים שלנו הנשים. הרבה מאיתנו זקוקות לתמיכה רגשית מבני הזוג, מבני המשפחה ומהחברות כדי להיות משוכנעות שאנחנו מסוגלות לעשות את זה, שיש לנו את הכוח והכישרון להקים עסק משמעותי ולהתעשר ממנו. בלי זה אנחנו נמשיך להיות שכירות המרוויחות אולי משכורת יפה, אבל לא נעשה כסף והרבה.

וכן, יש גם את העניין הזה של משפחה וילדים. נשים ברובן הגדול מרגישות שהאחריות לגידול הילדים היא בראש וראשונה אחריותן. גם בשנת 2024 – זו עדיין המציאות הרווחת. הן מרגישות שהן לא יוכלו גם לנהל עסק גדול וגם לגדל את הילדים. הן חוששות מבן זוג מתוסכל שירגיש שהוא לא מגשים את עצמו בעבודה, ומעדיפות בדרך כלל לקחת צעד אחורה ולא לייצר עבורן חלום שילכו אחריו.

הגיע הזמן שנשנה את התפיסה שלנו ונפעל על פי מסר שכסף הוא חשוב. הוא לא רק מאפשר רמת חיים גבוהה, הוא גם מייצר כוח והשפעה, במעגלים הפרטיים יותר ובמעגלים הכי רחבים שאפשר לעלות על הדעת. אחרי הרבה שנים שלא העזנו, שהדחקנו, שחשבנו שכסף גדול זה דבר מלוכלך, ושהוא רק נחלתם של הגברים, הגיע הזמן שנתחיל להסתכל על כסף גדול כעל יכולת לממש חלום, כעל משהו שמסמל את ההצלחה שלנו, כעל משהו שמאפשר לנו לעשות שינוי.

זה תהליך שאני עברתי עם עצמי כשעזבתי תפקיד בכיר בהייטק והחלטתי להקים אתר בשלנים מצליח. זה תהליך שאני גם עושה עם הבשלניות שאני מלווה, וזה מסר שאני רוצה להדהד אותו גם לקראת יום האישה - דווקא השנה.

חן לב-עמי היא מייסדת ומנכ"לית אתר יאמי

* ערוץ TRUST של כלכליסט בשיתוף שופרסל נולד מתוך רצון להוביל חברות לקחת אחריות בתחום האימפקט ולייצר שינוי דרך פרויקטים בעולמות ה-ESG.