חברות השבבים הגיעו מוכנות למלחמה באוקראינה

שנתיים של משבר שבבים סיפקו ליצרנים בתחום יתרון על פני כל תחומי הטכנולוגיה האחרים - הם היו מוכנים למלחמה שהגיעה.

אחת הבעיות העיקריות של תעשיית השבבים בימים אלה היא העובדה שלא מעט חומרי גלם שמשמשים לייצור צ'יפים כגון ניאון או פלדיום טמונים במכרות ברוסיה ואוקראינה. ניאון משמש להזנת הלייזרים שמדפיסים את המעגלים על גבי לוחות הסיליקון, בעוד פלדיום משמש בשלבי ייצור מאוחרים יותר.

כרבע עד חצי מסך כל עתודות הניאון ברמה מספקת לייצור שבבים מגיעות מרוסיה ואוקראינה, וכשליש מכל הפלדיום בעולם מגיע מרוסיה עצמה - כך לפי נתונים שפורסמו בוול סטריט ג'ורנל היום (א'). בהתאם לכך, אין זה מפתיע שאנליסטים ויועצים בכירים לראשי התעשייה חששו שהמלחמה תוסיף עוד מכה לתעשייה שכבר חטפה לא מעט בחודשים האחרונים.

תזכורת: משבר השבבים החל בערך במקביל למגיפת הקורונה והיה סוג של פועל יוצא מהמעבר הדרמטי לעבודה מהבית. יצרניות המחשבים, הטלפונים ושאר מוצרי התקשורת והענן הגדילו בתוך זמן קצר ובעשרות אחוזים את הדרישות שלהן לשבבים, מוליכים למחצה ומוצרי סיליקון דומים. יצרני השבבים נתקעו עם תוכניות ייצור שלא הביאו זאת בחשבון. התוצאה היתה צוואר בקבוק אדיר שחנק את אספקת השבבים לתחומים מסוימים כגון תעשיית הרכב ומכשירי החשמל. חלק מיצרניות הרכבים אפילו נאלצו להשבית קווי ייצור שלמים בגלל מחסור בשבבים למכוניות שלהם.

פלדיום | גטי

אבל זה לא רק הקורונה. גם תשתיות הייצור סבלו מתקלות רבות. שריפות במפעלי שבבים ופגעי מזג אוויר בטקסס, בטייוואן בצורת גרמה להפסקות ייצור במפעלי ענקית השבבים TSMC עקב מחסור במים נקיים והמשבר הלוגיסטי העולמי חנק את שרשראות האספקה. תופעות אלה בדיוק, הן אלו שמצילות כרגע את התעשייה מפני המחסור בחומרי הגלם. החל משנה שעברה החלו הנהלות חברות השבבים להקים לעצמן מלאי חירום כדי לחסוך לעצמן את התלות במקורות אספקה יחידים שעלולים להיחסם בגלל אירועים שלא בשליטתן.

מכרה ב רוסיה מחצבים | גטי

ובחזרה למלחמה באוקראינה. התוצאה של אגירת חומרי הגלם וביזור מקורות האספקה שלהם היא שכיום, לפחות בכל הנוגע לאלו המגיעים מאזורי הקרבות או רוסיה, היא שהיצרנים מסוגלים להתמודד עם המחסור שנוצר. המלאי הממוצע שנוצר יאפשר ליצרניות בין חודש וחצי לשלושה חודשים עתודות, כך לפי מארק ת'ירסק, שותף-מנהל באחת מפירמות הייעוץ בתחום, Linx Consulting. מעבר לעתודות שנאגרו, גם הגדלת מאגר הספקים מאפשר לתעשייה לחסוך לעצמה את הצרה הזו.

אבל יש לציין שהמצב הנוכחי הוא פשוט שילוב של אירועים שהביא לכך שהתעשייה התכוננה לנורא מכל לפני המלחמה. אם זו היתה לפני עשר שנים, יכול להיות שהמצב לא היה כל כך נעים, אומר ג'ימי גודריץ', סגן-נשיא למדיניות גלובלית באיגוד תעשיות המוליכים למחצה (SIA). הפלישה לקרים ב-2014 הסבה בזמנו צרות והביאה להרחבת היצע הספקים לגז הניאון. אבל גם כעת המצב עדין, שרשראות האספקה נמתחות עד לקצה גבול היכולת שלהן ובכל מקרה המלאים הנוכחיים לא אמורים להספיק ליותר מחצי שנה. כלומר, התעשייה מצפה לזינוק במחירים, מ-25 סנט לליטר עד ל-5 דולרים לליטר, בדיוק כפי שהיה בתקופת המשבר הראשון בחצי האי קרים. המחסור בניאון לא פוגע רק בלייזרים של תעשיית השבבים אלא גם בתחומים אחרים כגון בלייזרים המשמשים רופאי עיניים.

עם זאת בסך הכל מדובר עדיין בהיקפים שלא אמורים להגדיל יתר על המידה את המחירים של השבבים וזאת בגלל היקפי הסחר - תעשיית השבבים קונה ניאון בכ-100 מיליון דולר בשנה - יחסית להיקף הכנסות של כמעט חצי טריליון דולר בשנה, מדובר בסכומים קטנים למדי, אבל מטרידים.