לפני הכל: הממשלה הבאה חייבת לתמרץ חדשנות בתחומי האקלים והאנרגיה

משברי האקלים והאנרגיה מתדפקים על השערים של כל הממשלות בעולם ולא ניתן יותר להתייחס אליהן יותר כאל סוגיות משניות שבשולי הזירה הציבורית. משבר האנרגיה עקב המלחמה באוקראינה והקטסטרופות האקלימיות האחרונות ממחישות כי העולם כולו, כולל ישראל, צריך לעבור פאזה בפתרונן. מן הסתם, ממשלות מצטערות היום שלא השקיעו יותר בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים שהיו משחררים אותן מהתלות המסוכנת במשטרים אפלים וגם מועילים לכדור הארץ.

הקמת ממשלה חדשה היא הזדמנות ליישום רעיונות חדשניים בתחומי האנרגיה והאקלים. יש להעמיד את הנושא בצמרת סדרי העדיפויות של הממשלה הבאה - לא פחות מסוגיות כמו חינוך וביטחון. לצורך העניין, חוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הוא נקודת מפנה חשובה בתולדות המדינה. למרות הביקורת על יעדיו הצנועים, יש בו לראשונה התחייבות של ישראל לאפס פליטות עד שנת 2050 והוא מניח תשתית חוקית לבניית מדיניות לאומית אפקטיבית בתחום זה.

על הממשלה הבאה להפוך את ההצהרות שבו מהלכה למעשה, ללא ניהול מרכזי אצל משרד אחד שמתיימר לנהל את האירוע. בין השאר, יש לספק תקציבים ויד חופשית לכל משרד לעשות פעולות בתחומו, כל עוד הן עומדות במטרות התכנית. בכל מקום שאפשר, יש למזער את האחריות האישית של רגולטורים, שהופכת אותם לשונאי סיכון, שמרנים ומעכבי התפתחות שוק, ולשלב מלכתחילה את שחקני השוק הפרטי.

מרכיב קריטי שעל הממשלה הבאה ליישם הוא הצטרפות המדינה לשוק הפחמן העולמי - דהיינו, רגולציה לתמחור ומסחר בפחמן. כפי שהוכח בשנים האחרונות, שוק הפחמן יכול למלא תפקיד משמעותי בדה-קרבוניזציה של הכלכלה העולמית על ידי הטלת מחיר על פחמן לצד תמריץ למזהמים להפחית את פליטותיהם.

יש היום שני כלי מדיניות שבאמצעותם מדינות יכולות לשים תג מחיר על פחמן: הראשון, מס פחמן - היטל שמוחל על ייצור פליטות גזי חממה, שייקר דלקים, מוצרים ושירותים מזהמים, ומאידך מוזיל את החלופה הנקייה יותר. הכלי השני הוא מערכת מכסות וסחר בפליטות. כל סקטור מקבל מכסה לרמת זיהום מקסימלית והיצרנים בסקטור הזה זקוקים לרישיונות כדי לפלוט גזי חממה. מחיר הרישיונות נקבע על ידי מערכת המסחר ועולה ככל שרמת הפליטות מתקרבת למכסה.

חברות וגופים בתוך אותו סקטור יכולים לקנות ולמכור אשראי פחמן, כשהיצע וביקוש אלה קובעים את מחיר הפחמן בשוק. יותר מ-40 מדינות כבר אימצו כלי תמחור פחמן ובעקבותיהן נוצרו כ-30 זירות מסחר (ETS - Emission Trading System) שמגלגלות כ-270 מיליארד דולר בשנה.

הממשלה הבאה חייבת להצטרף לשוק אדיר זה שיש בו תמריץ כלכלי להפחית פליטות פחמן. יהיה עליה לקבוע את מחיר הפחמן, את מכסות פחמן, את מס פחמן ואת מנגנוני הקיזוז שיסדירו את השוק ויאפשרו לחברות ישראליות להצטרף אליו.

בתוך הנוף ההולך וגדל של סטארט-אפים ממוקדי אקלים, מגזר החשבונאות והמסחר בפחמן צובר תאוצה, עם חברות רבות שפיתחו פלטפורמות תוכנה שנועדו לייעל, לדייק ולהפוך לדיגיטלי את התהליך החשבונאי המפרך של קביעת הערך הפחמני. מידע אקלימי מדויק וברזולוציה גבוהה הוא הבסיס להתמודדות עם השפעות האקלים על מגזרים שונים - הביתי, התעשייתי, הבריאותי, התשתיתי, החקלאי והכלכלי. מעבר לשיפור בדיוק של מודלים אקלימיים, המהווה אתגר טכנולוגי משמעותי כשלעצמו, צפויים להכנס לתחום גם סטארט-אפים שיידעו לעבד את המידע הזה לכדי תובנות בעלות ערך עבור כל אחד מהמגזרים הללו.

לצורך הצלחתם של סטארט-אפים בתחומי האקלים השונים, על הממשלה להבטיח שקיפות מידע בזמן אמת ולא רק מידע מעובד ובדיעבד, לרבות נתוני צריכה וייצור חשמל, פליטות, מחירי אנרגיה, נתוני איכות אוויר ופרמטרים סביבתיים ברזולוציה גבוהה. יזמים ואנשי טכנולוגיה יכולים למצוא אינספור דרכים חדשות לשימוש במידע הזה לצורך יצירת ערך - כלומר, הפחתת עלויות ומזעור נזקים אקלימיים.

ככלל, על הממשלה ליזום הקמת תשתיות מו"פ איכותיות (וכן, גם יקרות ומורכבות) לטובת החוקרים והסטארט-אפים בתחומי טכנולוגיות האקלים, כמו למשל המעבדות הלאומיות בארה״ב (NREL), ה-JRC של האיחוד האירופי, Fraunhofer בגרמניה ו-TNO ההולנדית.

הקמת מרכז חישובים אקלימי לאומי אושרה על ידי הממשלה ובוטלה עקב התנגדות משרד האוצר. על הממשלה הבאה לתקן טעות זו במהירות. מרכז חישובים מסוג זה יהיה בעל יכולת עיבוד גבוהה ויוכל לשמש להרצת סימולציות אקלימיות מורכבות, לבחינת מידת האפקטיביות והתזמון הנכון ליישום פעולות הסתגלות שונות, לשילוב טכנולוגיות חדשניות להפחתת פליטות וליישומים נוספים. מרכז כזה אף יכול להפוך לצרכן של טכנולוגיות ייחודיות המפותחות בתחום.

על הממשלה הבאה לקדם גם מתן תמריצים וחלוקת סיכון עם משקיעי הון סיכון בטכנולוגיות אקלים, שדורשות זמן הבשלה ארוך וכן תמריצים למשקיעים בקרנות הון סיכון שמשקיעות בטכנולוגיות אקלים.

משברי האנרגיה והאקלים הם מורכבים ורב-ממדיים. בנוסף לגישות וליוזמות מוצלחות שיישמה הממשלה, חשוב לפרוץ את הגבולות ולייצר מסגרות תקציביות ורגולטוריות שיסייעו לרתום את היכולות המדעיות והטכנולוגיות של ישראל כדי להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם האתגרים.