שכונת וובן שבעיר הגרמנית פרייבורג. נבנתה עבור כ־5,000 תושבים, מתהדרת ב"בתים פסיביים", המספקים עבור עצמם את האנרגיה באמצעות פאנלים סולאריים ואמצעי בידוד | צילום: שאטרסטוק
מוסף נדל"ן
אנרגיה משלהן: השכונות בעולם שמספקות לעצמן חשמל ומים
ברחבי העולם נבנות שכונות שמסוגלות לספק עבור עצמן את כל האנרגיה היום־יומית. החשמל יסופק באמצעות פאנלים סולאריים על הגגות, המים על ידי שימוש חוזר בשפכים ואפילו הפסולת תטופל בתוך הרחובות, בלי לעבור למטמנות רחוקות. ובזמן שבחו"ל כבר מתקרבים לאיפוס אנרגטי, בישראל שטופת השמש לא מצליחים אפילו לקבוע יעד לאנרגיה סולארית בבניינים חדשים
אזור המטענים לשעבר בצפון מזרח מילאנו יהפוך בקרוב לחלון הראווה לאסטרטגית הקיימות של העיר האיטלקית. באזור יוקם פרויקט דיור חברתי עם 400 דירות, 300 יחידות דיור לסטודנטים וארבעה דונם של שטחים ירוקים ציבוריים. אבל מה שהופך את התוכנית ליותר מסתם פרויקט בנייה חדש הוא גולת הכותרת של השכונה החדשה: ניטרליות פחמנית, או במילים אחרות: בעזרת הבניינים החדשים, העיר תצמצם את הנזק האקלימי ואת זיהום האוויר שהיא גורמת.
ואיך זה יקרה? רשת חשמל חימום מתקדמת תותקן בבניינים החדשים, תופעל על ידי מקורות אנרגיה מתחדשת ואף תעשה שימוש בשפכים העירוניים. חומרי הבנייה יתבססו על עץ וחומרים מופחתי פחמן, הניתנים לפירוק ולמחזור. החנייה הפרטית בשכונה תהיה מוגבלת, אך האזור יהיה נגיש במיוחד לתחבורה ציבורית.
זוהי רק דוגמה אחת לשכונה שתייצר עבור עצמה לפחות חלק גדול מהאנרגיה, תשתמש בפרקטיקות בנייה ירוקות כדי לצרוך פחות אנרגיה, ותאפשר לתושביה לנהל אורח חיים בר קיימא תוך צמצום בצריכת משאביו ההולכים ואוזלים של כדור הארץ. אך לא מדובר רק בחזון אוטופי, ויש כמה דוגמאות לשכונות כאלה שכבר קיימות: שכונת וובן שבעיר הגרמנית פרייבורג, שנבנתה עבור כ־5,000 תושבים, מתהדרת ב"בתים פסיביים", המספקים עבור עצמם את האנרגיה באמצעות פאנלים סולאריים ואמצעי בידוד החוסכים צורך באנרגיה רבה. חלקם אף מייצרים יותר אנרגיה מזו הנדרשת עבורם. השכונה הירוקה מחוברת למרכז העיר ברכבת קלה, ואת המרחב היא מפנה עבור הולכי רגל ואופניים, בעוד שהמכוניות הפרטיות נדחקות לשוליה.
השיטות האלה עושות שימוש בערים, מתוך מחשבה שלא ניתן לחסוך באנרגיה בלעדיהן. אוכלוסיית העולם צומחת במהירות, וכך גם גדלה השפעתה על הסביבה. עד שנת 2050 יחיו בכדור הארץ כ־9.8 מיליארד בני אדם, יותר משני שלישים מהם יחיו באזורים עירוניים. כבר היום, ערים הן ביתם של יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם, והן גם התורמות העיקריות לגזי החממה המצטברים באטמוספירה ומובילים לשינויי האקלים, כשהן מייצרות יותר מ־70% מפליטת הפחמן העולמית. לכן, מומחים מסבירים שהמאבק במשבר האקלים חייב לעבור דרך הערים: הפיכתן לקומפקטיות ונוחות לניידות ללא רכב פרטי המגביר את הפליטות, יצירת אזורים ירוקים שייצרו נוחות אקלימית וימתנו אירועי קיצון, טיפול מעגלי בפסולת, הקטנה משמעותית של צריכת החשמל שלהן ומעבר לאמצעי ייצור אנרגיה מקומיים ויעילים יותר.
25 מגה־ערים כבר התחייבו להפוך לניטרליות פחמנית עד 2050, ביניהן: ריו דה ז'נרו, ניו יורק, פריז, אוסלו, מקסיקו סיטי, מלבורן, לונדון, מילאנו, קייפטאון, בואנוס איירס, קראקס, קופנהגן, וונקובר. לבניינים יש תפקיד קריטי במעבר לניטרליות פחמנית ולאנרגיה נקייה, שכן הם צורכים את מרבית האנרגיה (כ־36%), ויותר מ־100 ערים ברחבי העולם מקבלות כעת לפחות 70% מהחשמל שלהן ממקורות מתחדשים כמו שמש, רוח, הידרו וגיאותרמית. אך כשצריכת האנרגיה עולה בשל גידול האוכלוסייה, מדובר בטיפה בים.
רגולטורים בעולם מתמודדים כבר היום עם אופטימיזציה של העיר העתידית, ומטילים חובות רגולטוריות לצד תמריצים, כדי לשנות את המציאות בשטח. בדירקטיבה האירופית מתמקדים בצמצום צריכת האנרגיה של מבנים, לצד מדיניות של איפוס אנרגטי של בניינים משנת 2020, המיושמת באופן שונה במדינות: קליפורניה מחייבת בניינים של עד שלוש קומות לאפס את האנרגיה שלהם, ומסבסדת איפוס אנרגטי במיליארדים (בין היתר, סבסוד להתקנת משאבות חום, פאנלים סולאריים וחלונות בזיגוג משולש), בשיקגו מוצעים תמריצים להתייעלות אנרגטית, וביפן מתוקצבים פרויקטים של בנייה מאופסת אנרגיה.
בישראל? מחלוקות בין משרדי הממשלה ואין צפי ליעדים
גם בישראל לא נשארו אדישים להתפתחויות בעולם בתחום. בניינים בישראל אחראיים ל־60% מצריכת החשמל ול־33% מפליטות גזי החממה. התקן הוולונטרי שהחל בשנת 2005 לא ייצר שינוי משמעותי ללא חקיקה — לשם המחשה, בשנת 2021 רק 21% מהדירות שאושרו לבנייה אכן עמדו בתקן. לפי התקן, בניינים מקבלים דירוג כוכבים בהתאם לקריטריונים שונים — יעילות אנרגטית, הרכב חומרי הבנייה, טיפול בפסולת וצריכת מים. התקן הפך השנה למחייב, ופעימתו השנייה תיכנס לתוקף בספטמבר, אז יחול גם על תוכניות בנייה של בניינים עם למעלה מ־6 דירות.
בממשלה מבינים שבנייה ירוקה אינה מספיקה לבדה, ושיש ליישר קו עם העולם ולהפוך בניינים למאופסים אנרגטית, תוך שימוש בהם כדי לייצר חלק מהחשמל עבור המרחב הבנוי — כשבמקביל, כשהשטחים הפתוחים הולכים ואוזלים. בשנת 2021 במשרד האוצר פרסמו בקשה לקבלת מידע לגבי פתרונות ושיטות תכנון אפשריים לאיפוס פחמן בכל מחזור החיים של הבניין, ושנה קודם לכן פרסמו משרדי הממשלה מסמך חזון למעבר לכלכלה דלת פחמן, במסגרתו אף הציבו יעד: משנת 2025, 100% מהתחלות הבנייה של בתי מגורים צמודי קרקע יהיו מאופסות אנרגיה, ו־25% מהמבנים בני 3–5 הקומות. בשנת 2030, היעד מדבר על 100% מהמבנים.
מדובר ביעדים צנועים מאוד, שכן הם לא יחולו על 70% מהבניינים בישראל אפילו לא בסוף העשור. ואמנם, גם אותו חזון נותר לעת עתה על הנייר בלבד. קדמה לו גם הצהרה בשנת 2020, של שר האנרגיה דאז, יובל שטייניץ, שהכריז כי "המשרד בהובלתי מקדם יעדים שאפתניים. החל משנת 2030, 100% ממבני המגורים החדשים בבנייה רוויה של 3–5 קומות יהיו מאופסי אנרגיה, כמו גם בנייה של מבני ציבור ומבני חינוך חדשים". בסוף חודש יולי 2021, ניסו במשרד להגנת הסביבה לקבע את היעדים בהחלטת הממשלה בנושא כלכלה דלת פחמן, אך במשרד האוצר ובמשרד הפנים, האחראי על מינהל התכנון, התנגדו לכך.
לבסוף, כפשרה, הוחלט ״להטיל על משרד הפנים ומינהל התכנון, בשיתוף משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר לפעול לקביעת יעדים לבנייה מאופסת אנרגיה למבנים בתוך שנה". אלא ששנה וחצי כבר חלפה, ועד עתה אין כל החלטה בנושא. בספטמבר האחרון שוב התקבלה החלטת ממשלה, ושוב הוקם צוות בנושא דומה: בחינת כלים לקידום הצבת פאנלים סולאריים בבנייה חדשה שאינה למגורים, לרבות בחינת האפשרות להטלת חובה להתקנתם. באמצע דצמבר, כך נקבע בהחלטה, יגיש הצוות מסקנותיו. אך גורמים במשרדי הממשלה מסבירים: בשני המקרים, יש עוד מחלוקות רבות לפתור ואין צפי לקביעת יעדים מחייבים.
עד היום, ישראל לא מצליחה לעמוד ביעדים הנמוכים שהציבה לעצמה לייצור 10% בלבד של חשמל מאנרגיה מתחדשת בשנת 2020. מעטים עובדי הממשלה או העוסקים בתחום שאכן מאמינים שבשנת 2030 תצליח ישראל להגיע ל־30% של אנרגיה מתחדשת – היעד שהציבה לעצמה, שאף הוא שמרני ביחס לעולם, אם לא תפשיל שרוולים ותאיץ את ההתקדמות בתחום. הצבת אנרגיה סולארית במרחב הבנוי היא הכרחית לקידום המשימה, והפוטנציאל בשטחי המגורים הוא רב. חיוב הצבת פאנלים סולאריים על מבנים חדשים ייתרום משמעותית לקידום היעדים.
"ליזם אין תמריץ להקים בפרויקט פאנלים סולאריים על הגג"
לדברי האדריכל רן אברהם, מנהל אגף בנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה, ״אנחנו בעד שבבנייה חדשה יהיה חיוב לבנייה באנרגיה מתחדשת. יש מי שאומר: אם זה כלכלי, אז למה צריך לחייב. רגולציה מחייבת זה משהו שבממשלה לא רוצים להטיל על ענף הבנייה. רוצים לתת לשוק לעשות את הדברים לבד, וצריך לומר שזה לא תמיד מצליח. ליזם אין תמריץ להקים בפרויקט פאנלים סולאריים על הגג, אלא אם מדובר בבית פרטי.
"יזם רוצה לבנות כמה שיותר בזול ומהר, ולמכור כמה שיותר ביוקר. המדינה צריכה להתערב בנושא הזה ולומר: פה אתה מחויב. בעניין הזה, אין הסכמות. יש כל הזמן רצון להוריד את עלויות הבנייה, אבל צריך לשים את העובדות על השולחן. מתקנים סולאריים על בניינים מייצרים הכנסה לבניינים, בשונה מכל רגולציה אחרת. מתקן סולארי מחזיר את עצמו אחרי 5–6 שנים. התמורות שיתקבלו יחזירו את עלות ההתקנה. בתפיסה שלנו, זה גם חלק ממרכיבי החוסן של בניינים בתקופה של משבר אקלימי. אם יש שלג, הפסקת חשמל, אם נופלת תחנת כוח, אם יש לי חשמל מבוזר שמיוצר בהרבה מאוד בניינים, זה נותן יתירות למערכת״.
האדריכל רן אברהם: "יש כל הזמן רצון להוריד את עלויות הבנייה, אבל צריך לשים את העובדות על השולחן. מתקנים סולאריים על בניינים מייצרים הכנסה לבניין, בשונה מכל רגולציה אחרת"
זה המקום לומר: באמצעות פאנלים סולאריים, לא ניתן לאפס באופן מוחלט את צריכת האנרגיה של רוב הבניינים, למעט בניינים של עד 3 קומות בתנאים מסוימים. אך קירוי סולארי יכול בבנייה חדשה לספק חלק לא מבוטל מהאנרגיה הנדרשת לתושביו. במשרד להגנת הסביבה פיתחו כלי חדש שמאפשר למוסדות התכנון להבין מה פוטנציאל הקירוי הסולארי של כל שכונה חדשה. כך למשל, בשכונה עתידית בקריית גת, פאנלים סולאריים יכולים לייצר 45% מצריכת החשמל של השכונה, רק על גגות הבניינים. ״כשמעמידים זכויות בנייה ל־100 קומות בתל אביב, שהולך לייצר חשמל כמו יישוב, שיתכבד וייצר אנרגיה מתחדשת. שייתן משהו״, אומר אברהם. ״מינהל התכנון עדיין לא קיבל החלטת מדיניות מורה למוסדות התכנון לקבוע הוראות מחייבות בעניין הזה. צורכי החשמל והאנרגיה של ישראל הולכים לצמוח דרמטית. או שזה יהיה על השטחים הפתוחים, או שזה יהיה על הגגות. מרחב שלא מייצר חשמל ואנרגיה, יהיה בכייה לדורות. אי אפשר לחכות שהשוק החופשי ימצא את הפתרון לבעיות המשקיות. הממשלה עושה את זה בתחום הרווחה והדיור, גם כאן צריך לפעול".
בעוד שגגות בנייני המגורים בישראל משתזפים ריקים תחת השמש הקופחת ונעדרים יכולת לנצל משאב חשוב ולייצר הכנסה לבעלי הדירות, במשרד האנרגיה החלו השנה בפיילוט מצומצם עם 8 רשויות מקומיות, במטרה לאפס אנרגטית את מבני העירייה עצמה. בישראל ישנם בתים פרטיים מאופסים אנרגטית, וגם מבנה ציבור אחד כזה – בית המשפט בחדרה.
אך פרופ' רפי רייש, המנהל המקצועי של המרכז לחדשנות עירונית של האוניברסיטה העברית, ממקימי המועצה לבנייה ירוקה ולשעבר מנהל אגף בכיר במינהל התכנון, מסביר שעיסוק בבניין הבודד הוא כעיסוק בטיפה בים, וכי על ישראל לבחון מרחבים גדולים כמקשה אחת, דרך ערים ושכונות, כפי שעושים בעולם מזה שנים ארוכות.
פרופ' רפי רייש: החשיבה בעולם היא על פתרונות ברמה השכונתית, ופחות על חסכון ברמת המבנה הבודד. בנייה ירוקה שייכת למאה ה־20, אנחנו צריכים לעבור למאה ה־21"
״אנחנו צריכים לדבר על שכונות, לא על בניינים", הוא מסביר, "יהיו בשכונה בניינים שיעמדו יותר בקריטריונים, וכאלו שפחות. אנחנו רואים בעולם שכונות שיש להן מרכז קירור שכונתי שמייצר את האנרגיה למיזוג האוויר, כמו בדובאי, שפורסת היום עשרות מרכזי קירור שכונתיים במטרה לספק 40% מצריכת האיקלום של העיר. בפריז יש את רשת הקירור הגדולה בעולם המשתמשת בנהר כסיין ובמעל ל־70 ק"מ של צנרת לקירור המבנים.
"החשיבה בעולם היא על פתרונות ברמה השכונתית, ופחות על חיסכון ברמת המבנה הבודד. בנייה ירוקה שייכת למאה ה־20, ועכשיו אנחנו צריכים לעבור למאה ה־21, שבה המבנים הם חלק ממכלול. שכונת האמברי בשוודיה, למשל, שנבנתה בשלבים בין השנים 2006–2017, עם כ־11.5 אלף יחידות דיור כשכונה ירוקה ויעילה אנרגטית, צורכת כ־40% פחות אנרגיה מהממוצע בשוודיה, 40% פחות צריכת מים, 35% פחות פסולת, 90% הפחתה בהטמנת פסולת ו־60% הפחתה בפסילת אנרגיה. הבנייה בה אולי הייתה יקרה יותר מהרגיל, אבל ערך הדירות קפץ ב־25%".
אז למה זה לא קורה בישראל?
״המדינה נלחמת בהכל. משרד האוצר ורמ"י מתרגמים כל שדרוג לעלויות מיידיות — בלי לראות את החיסכון ארוך הטווח. צריך ללכת לתוכניות יותר גדולות מאלו שקיימות היום, הכוללות כיום בעיקר איפוס בנייני רשויות וממשלה או חיוב עמידה בתקנים מינימליים יחסית ולומר: 'אנחנו רוצים לייצר ערים מאופסות אנרגיה, ולייצר את המודלים שיאפשרו לשתף פעולה עם המגזר הפרטי ולהצליח'. כשמסתכלים על כל בניין בנפרד, ורואים את הנושא הזה כמטלה ולא כדרך לחסוך ולחיות טוב יותר, זה לא יכול להצליח.
"החשיבה על שכונה ירוקה מחייבת אינטגרציה בין פתרונות תחבורה, בריאות, הגנת סביבה, אנרגיה, חוסן חברתי — וזה לא יכול להיעשות ללא שיתוף פעולה. צריך להראות שבניינים שכבר עובדים בצורה הזאת חוסכים כסף לאזרחים. בניינים אינם מנותקים מהרחובות שעדיין מתוכננים עבור מכוניות פרטיות. כאשר מרחיבים רחובות ומוסיפים נתיבי רכב, הם מתחממים בצורה בלתי רגילה, ומייצרים רעש בלתי סביר וזיהום בעייתי. כל זה מחייב אותנו לחיות עם חלונות סגורים ולהשתמש במזגן. המזגנים מרעישים, צריכים לקרר אוויר חם במיוחד, גורמים לצריכה מוגברת יותר של חשמל".
לדבריו, יש פתרונות רבים. "כשמסתכלים על שכונה כאורגניזם אחד, אז רואים מגוון של פתרונות. גגות ירוקים למשל, יכולים לפתור הרבה מאוד בעיות עירוניות. הם מצמצמים את ההצפות, מורידים את הטמפרטורה בעיר ומשפרים את הבידוד, אבל אין ממש בניינים כאלו בישראל ובוודאי אין בנייני מגורים כאלו. אנחנו מסתמכים יותר מדי על תהליכים רגולטוריים ועל הבניין הבודד, וכאן אנחנו נכשלים. התוצר הסופי אף פעם לא נועז מספיק. אפשר לתמרץ את מי שפורץ דרך ולא רק לאמר מה אסור לעשות. הצלחת להוריד את כמות האנרגיה שהבניין שלך צורך? קבל הנחה כלשהי מהמדינה. השתמשת פחות במים שצורכים אנרגיה רבה? תתומרץ. אין דרך אחרת במאה ה־21 לתמרץ נושא מסוים מאשר לייצר כדאיות כלכלית. כשהולכים רק על רגולציה, הישראלים טובים יותר מכל עם אחר בעולם בלתחמן את המערכת".
ממינהל התכנון נמסר: "המינהל רואה חשיבות רבה בקידום ייצור אנרגיה במרחב הבנוי, לצורך השגת יעדי ייצור האנרגיה המתחדשת לצד ייעול השימוש בקרקע. ייצור אנרגיה על מבנים מאפשר לנצל את הגגות ובד בבד משפר את החוסן האנרגטי ואת תמהיל מקורות האנרגיה. צוות היגוי ליישום החלטת הממשלה נפגש לאורך השנה האחרונה. במסגרת זו, נערך תהליך RIA (בחינת השפעות רגולציה), שכלל סקירה בינלאומית וכן בחינות עלות־תועלת. בכל סוגי המבנים שנבחנו, התקנת מערכות פוטו־וולטאיות התבררה ככדאית כלכלית. אולם, עבור צרכנים מסוימים וסוגי מבנים, תקופות ההחזר על ההשקעה ארוכות יחסית ולכן נדרשת עוד עבודה לצורך קביעת היעדים וגיבוש הכלים המתאימים. המסקנות יוצגו בהקדם״.