בשם התחרות החוק מתגמש על חשבון הפועלים ההודים

בחודשים האחרונים רחשו הקולות סביב אפל והאסטרטגיה החדשה שהיא מובילה. ענקית הטכנולוגיה ואחת החברות הגדולות והעשירות בעולם החלה להעמיק את פריסתה בהודו ובאופן מתוקשר למדי. "בהודו יש תרבות כל כך יפה ואנרגיה מדהימה", אמר המנכ”ל טים קוק בביקור בהודו באפריל האחרון שסוקר בהרחבה, “אנחנו נרגשים לבנות על ההיסטוריה ארוכת השנים שלנו - לתמוך בלקוחות שלנו, להשקיע בקהילות מקומיות ולעבוד יחד כדי לבנות עתיד טוב יותר עם חידושים שמשרתים את האנושות”. את הדברים מסר קוק רגע לפני שפתח במו ידיו את דלתות החנות הראשונה שהחברה פתחה בהודו. כמה ימים אחר כך נפתחה גם החנות השנייה.

בשלהי מאי, העניין בחיבור החדש היה נוכח יותר מתמיד. בשיחה עם משקיעים על רקע פרסום הדו”חות הכספיים של החברה הזכיר קוק את הודו מעל ל־15 פעמים והציג כי בסיכומו של אותו רבעון ראשון של 2023, אפל רשמה שיא מכירות בהודו - כ־6 מיליארד דולר לפי בלומברג. הסיפור מוסגר כל העת באופן אחד – כיצד הודו מחפשת לאתגר או לאיים על סין כחממת הייצור העולמית, על הרצון של אפל לשלוט בשוק הסמארטפונים במדינה הענקית עם הכלכלה המזנקת, ומעל להכל איך מדובר בסיפור אחד ממערכה גדולה יותר במלחמה ההולכת ומחריפה על הובלה טכנולוגית בין ארה"ב וסין. אבל בין מעצמות גדולות ותאגידים בינלאומיים מפוארים שמחלקים ביניהם את העולם, מצויים מי שאמורים לשאת על גבם את התחרות אך סיפורם כמעט אינו נשמע – העובדים ההודים.

1. 20 מיליון אייפונים בשנה

מאז משבר הקורונה ושורת הסגרים ההרמטיים שהטיל הממשל בבייג’ינג על פעילות מפעלים, מחפשת אפל לגוון את מקורות הייצור שלה. אף שאחיזתה של סין עדיין דומיננטית, ולפי רשימת הספקים שהחברה פרסמה בשלהי מאי האחרון 151 מכל 188 המפעלים שלוקחים חלק בשרשרת הייצור שלה (בין שמייצרים חלקים ובין שמרכיבים מוצרים) ממוקמים בסין - שינוי כבר מורגש: בשנת 2022 היא העבירה 11 מפעלים משרשרת הייצור לווייטנאם והגדילה את מספר המפעלים בהודו ל־14.

הודו אינה שם במקרה ועוד מ־2014 הממשלה דוחקת להיות “חממת” ייצור עולמית תחת התוכנית הלאומית Make in India. על רקע ביקורו של קוק באפריל האחרון אף העריכו בממשלה כי אפל מתכננת להעביר רבע מכל ייצור מכשירי האייפון העולמי להודו עד 2026. הודו היא הרי מדינה ענקית, ולכן גם בתוכה מתקיים מאבק ענקים למשוך את המפעלים האלו. אחת המדינות שפועלות במרץ כבר חודשים ארוכים למשוך את פוקסקון, היצרנית המובילה של אפל, אליה היא קרנאטקה שבירתה – בנגלור, היא השלישית בגודלה בהודו. לפני חודשיים חתמה ממשלת קרנאטקה על הסכם עם פוקסקון להקמת מפעל ייצור אייפונים חדש בפרויקט שמוערך בשווי 1.59 מיליארד דולר. המפעל צפוי להתחיל ייצור באפריל 2024, ובפוקסקון מתכננים כי תפוקתו תעמוד על כ־20 מיליון מכשירים בשנה. ההסכם זכה לכותרות מרובות בתקשורת העולמית, בעיקר החידוש בהקמת מפעל נוסף בהודו ו־50 אלף מקומות עבודה שייצר למדינה (על 62 מיליון התושבים שבה).

אך הסיפור מורכב הרבה יותר מכך. זוהי פרקטיקה ידועה לנסות ולמשוך חברות באמצעות הטבות שונות, לרוב מדובר על הקלות במיסוי אך במקרה של קרנאטקה הצורך היה גדול מכך, ונדרשה חקיקת בזק ללא דיון של תיקונים נרחבים לחוקי העבודה הקיימים. התיקונים (תיקון חוק המפעלים, 2023) נעשו והוצעו בתגובה לבקשות של התעשייה, כך אמר מזכיר מחלקת התעשיות במדינה ל־”Economic Times”. בין היתר נקבע על הגדלת מספר שעות העבודה היומיות המרביות מתשע שעות ל־12 שעות ללא שעות נוספות, הגדלת שעות העבודה של עובד ללא הפסקה מחמש שעות לשש שעות, הגדלת שעות העבודה הנוספות המותרות ברבעון מ־75 שעות ל־144 שעות, ותיקון שמאפשר לנשים לעבוד במשמרת לילה (משעה שבע בערב ועד שש בבוקר).

השינויים לא התקבלו על מי מנוחות ואיגודי העובדים יצאו בקול מחאה כדי למנוע או לכל הפחות לרכך חלק מהתיקונים. מחאה דומה הרחשה בשבועות האחרונים גם במדינה שכנה וגדולה ממנה - טאמיל נאדו שכבר היום מארחת את אחד ממפעלי ייצור אייפון של פוקסקון. “הצעת החוק התקבלה במטרה למשוך השקעות ענק לטאמיל נאדו וליצור הזדמנויות תעסוקה לאלפי בני נוער”, אמר ראש ממשלת טאמיל נאדו בשעתו. מחאה פוליטית וציבורית נרחבת הביאה את הממשלה להודיע זמן קצר אחר כך על משיכת התיקונים, היא עשתה זאת באופן סמלי בחג הפועלים 1 במאי. “ממשלת המדינה, בניסיון לחזר אחר תאגידים רב־לאומיים, ניסתה בעקיפין להרוס את חייהם וזכויותיהם של מיליונים של עובדים ושל מדוכאים”, אמר נשיא הגוף המרכז את איגודי העובדים במדינה (AIUTUC) לעיתון המקומי “The Quint”, והוסיף כי אם הייתה עוברת החקיקה היא הייתה “חוטפת” זכויות עובדים שעליהם נלחמו בהודו במשך שנים רבות במספר מרובה של מאבקים ומחאות.

2. שעות נוספות לא מגדילות פריון

נכון להיום, מחאה דומה בקרנאטקה לא נשאה פרי, התיקונים עברו בפרלמנט וממתינים כעת לחתימת מושל המדינה ונשיא הודו. אך העובדים לא סיימו להילחם. לא רק שעובדים רבים החלו להפגין נגד החקיקה, בין היתר תועדו שורפים את מסמכי התיקונים, אלא שה־AIUTUC אף עתר לארגון העבודה של האו”ם (ILO) נגד החקיקה ובטענה כי התיקונים החדשים מפרים אמנות עבודה בינלאומיות, אותן הודו אשררה, לרבות אמנת שעות העבודה ואמנת עבודת לילה (נשים). לטענת ה־AIUTUC, התיקונים המוצעים מוחקים הישגים היסטוריים ועומדים בסתירה למחקרים מרובים שנעשו בנושא ושהראו כי שעות עבודה ארוכות ושעות נוספות מרובות פוגעות בבריאות העובדים ובהתפתחות חברתית, לא מוסיפים משרות ולא מגדילים את הפריון.

זה לא מקרי שמדינות שכנות מנסות במקביל לשנות את חוקי העבודה הקיימים במפעלים. המדינות מתחרות על תשומת הלב של חברות שמחפשות להרחיב את הפריסה שלהן וכתנאי מבקשות מהמדינות גמישות מרבית לניהול הייצור, לרבות גמישות בשעות העבודה, ימי העבודה, משמרות ועבודה בחגים. הדינמיקה הזו גם אינה חדשה עבור אפל ופוקסקון. בסין אישרו למפעלים להאריך את יום העבודה בעד שלוש שעות בהתייעצות עם איגודי העובדים (אם כי אלו ידועים לשמצה בחולשתם במיוחד במפעלי פוקסקון), ובווייטנאם ב־2022 העלו את מכסת שעות העבודה הנוספות החודשיות מ־40 שעות ל־60 שעות, והשנתיות מ־200 שעות ל־300 שעות.

דינמיקה זו גם זהה לזו המתרחשת בימים אלו בארה”ב. שם סובלים ממחסור בעובדים בתעשיות הייצור והאירוח ובתגובה החלו להעביר חוקים שמבטלים או מחלישים משמעותית הגנות על עבודת ילדים ומאפשרים לאלו לעבוד שעות ארוכות יותר, בלילות, בפסי ייצור, במפעלי אריזה או במכבסות תעשייתיות. למרבה הצער, להיקלע במרכזה של תחרות בין מעצמות על תשומת לב של תאגיד בינלאומי אינו סימן מבשר טובות להתפתחות חברתית, שהרי אין הרבה בין עידוד עבודת ילדים וקדמה, כמו גם שאין ליברליזציה ב”גמישות בעבודה” אם זו כולה נועדה עבור המעסיקים, לרווחתם של התאגידים ועל חשבון העובדים.