ועדת החוקה דנה בפסקת ההתגברות; ח"כ להב-הרצנו לרוטמן: "מופע ציני ומופקר"

היועץ המשפטי של ועדת החוקה, ד"ר גור בליי, שיגר הבוקר (ג') מסמך לחברי הוועדה בו הביע שורת הסתייגויות מנוסח חוק נוסף במסגרת "רפורמת המשילות" שאותו הגיש יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), וזאת לקראת הדיון שהחל ב-13:00. בליי כתב כי "כפועל יוצא משילוב התיקונים המוצעים - הביקורת השיפוטית על החקיקה תצומצם באופן משמעותי ביותר".

הצעת החוק של רוטמן קיצונית בחלק מהסעיפים מהצעות שהועלו על ידי שר המשפטים יריב לוין, לכן ההערכה היא שבסופו של דבר הצעת החוק הפרטית של רוטמן תמוזג עם הצעת לוין ויוכנסו בה שינויים.

הצעת חוק יסוד השפיטה של רוטמן על חקיקה בכנסת כוללת את הרכיבים הבאים: ביקורת שיפוטית מוגבלת- ביטול חוקים (שינויים והגבלת תוקפם) יעשה רק בבית המשפט העליון, בהסכמה פה אחד של כל שופטיו בשבתו בהרכבו המלא- 15 מתוך 16 שופטים, ורק אם מצא ש"החוק סותר בבירור הוראה ששוריינה בחוק יסוד".

עוד מוצע כי גם אם בית המשפט העליון יבטל חוק, הכנסת תוכל להתגבר על פסק הדין ולחוקק אותו מחדש ברוב של 61 חברי כנסת ב-3 קריאות, אם תציין בחוק בצורה מפורשת שהוא "תקף" על אף האמור בחוק היסוד.

לפי הצעת החוק של רוטמן, תוקף החוק המתגבר יהיה עד לתום שנה לכהונת הכנסת שלאחר זאת שחוקקה את ה"חוק המתגבר", ואם זו החליטה להאריכה – לצמיתות.

בנוסף, באמצעות מנגנון ההתגברות תוכל הכנסת "לחסן" חוק מראש מפני ביקורת שיפוטית גם אם הוא סותר את הוראות חוק היסוד (כפי שצוין קודם לכן).

בליי ציין בין היתר כי "בטיעונים התומכים בדרישה שביקורת שיפוטית תעשה רק בהרכב מורחב, ואולם, מהצד השני הדרישה להרכב מלא (של 15 שופטים) מעוררת קושי משמעותי בכל הנוגע לתפקודו התקין של בית המשפט והעומס המוטל עליו. זאת, בהתחשב בכך שקביעת דרישה להרכב מלא תוביל שדיון חוקתי בהכרח "ישבית" את כל שופטי בית המשפט. הדברים אמורים במיוחד בהתחשב בכך שבית המשפט העליון בישראל אינו "בית משפט לחוקה", והוא מקדיש את עיקר דיוניו כבית משפט לערעור בעניינים אזרחיים, פליליים ומנהליים והן כערכאה ראשונה בהליכי בג"ץ. בהתאם לכך, דרישה זו עלולה להוביל לעיכוב בטיפול בעתירות חוקתיות, דחופות, ואף ל"עינויי דין" לנאשמים ולעיכוב דיונים בערעורים אזרחיים בשל התמשכות ההליכים".

בליי הדגיש כי "נוכח האמור ובהסתכלות ממוקדת על רכיב זה בהצעת החוק, מוצע לבחון האם דרישת ההרכב המלא אינה עולה לגרום נזק העולה על התועלת הגלומה בה". עוד הוסיף כי "ניתן לשקול לאמץ הסדר מתון יותר של דרישה להרכב מורחב לדיון בחוקיותו של חקיקה ראשית".

לאחרונה הועלו הצעות אחרות בקואליציה לפיהן במקום לדרוש רוב מלא של שופטי עליון, ההרכב יהיה של 12 שופטים מבין 15 שופטי העליון (או 9 מתוך 11 שופטים).

באשר דרישה לרוב מיוחד של פה אחד (כלומר כל שופטי ההרכב יתמכו בפסילת החוק- צ"ז) קבע בליי כי "דרישה זו מעוררת קשיים משמעותיים" ועלולה להוביל ל"הפעלת לחץ על שופט המיעוט להצטרף לדעת הרוב לא מתוך שכנוע פנימי בנכונותה, לחשש מעידוד שופטים לקבל הכרעות באופן אסטרטגי תוך עריכת פשרות ויצירת קואליציות אפילו חוצות תיקים (בין שופטים- צ"ז), וכן לפגיעה אמון הציבור בכך שעבריינים יהלכו חופשי על אף שמרבית השופטים קבעו שהם אשמים, או בהקשר הנוכחי פגיעה באמון הציבור מכך שחוק יוותר בתוקפו למרות שרוב השופטים סבורים שאינו חוקתי".

בליי גם הדגיש כי "לא מצאנו דוגמא במשפט המשווה לקביעת דרישה לרוב פה אחד כתנאי לפסילת חקיקה ראשית של הפרלמנט".

הוא הוסיף כי "ככל שהועדה מבקשת לקבוע מגבלות על ההרכב והרוב הנדרשים לשם פסילת חקיקה ראשי, מוצע לשקול קביעת דרישות מצומצמות יותר למשל רוב של שני שלישים מהרכב של 9 שופטים".