הפלסטינים הגיעו לעקבה בתקווה לקבל סיוע כלכלי, בירדן ובמצרים חוששים מהידרדרות

פסגת החירום הביטחונית שהתכנסה היום בעיר הנמל הירדנית עקבה לא עוררה ציפיות גבוהות לגבי יכולתה להביא לרגיעה בזירה הישראלית־פלסטינית. הפיגוע הקשה בחווארה שבו נהרגו שני ישראלים העיב על הדיונים ושימש תזכורת לנפיצות השטח.

לפי הודעת הסיכום שפורסמה בתום הכינוס, ישראל הסכימה להקפיא הקמת התנחלויות חדשות למשך ארבעה חודשים, בעוד הפלסטינים שוקלים בחיוב חידוש התיאום הביטחוני. עוד הוסכם כי לפני רמדאן יכונסו הצדדים בשארם א-שיח' המצרית. המבחן עתה עובר לשטח ולשאלת יישום ההסכמות. בזירה הפלסטינית, ארגוני הטרור ישאפו ליצור הסלמה בשטח כדי לסכל כל הסכמה ואת חיזוקה של הרשות הפלסטינית.

כינוסה של הפסגה בעיתוי הנוכחי, בחסות אמריקאית, מצרית וירדנית איננו מקרי והוא מגיע פחות מחודש לתחילת חודש רמדאן, שבשנים האחרונות רשם עלייה ברף האלימות והפיגועים. סימני האזהרה קיימים בשטח מאז תחילת השנה הנוכחית, כשמספר ההרוגים, בוודאי בצד הפלסטיני, רושם שיא של שני עשורים עם למעלה מ־60, בעוד בצד הישראלי מספר הקורבנות עומד על 13.

אם לשפוט לפי ההצהרות עוד בטרם הגיעו המשלחות לירדן, קיים פער אדיר בין דרישות ישראל לבין דרישותיה של הרשות הפלסטינית (הרש"פ). בישראל דורשים יישום תוכנית ביטחונית אמריקאית ולפיה כוחות הרש"פ ישתלטו מחדש על אזורים שהיו אמורים להיות בשליטתה, אך בפועל נשלטים על ידי מיליציות מקומיות, ובדגש על ג'נין ושכם שהפכו למרכזי טרור. מה שלא פחות מדאיג הוא שגם באזורים אחרים שנחשבו במשך שנים כרגועים יחסית, ישנם סימנים להתרופפות השליטה של הרשות, כמו למשל אזור העיר יריחו.

הפלסטינים הגיעו לעקבה עם שורה ארוכה של דרישות, מעבר לעניין הביטחוני. כדי להסכים ליישום התוכנית האמריקאית, הרשות דורשת סיוע פיננסי שימנע את קריסתה, לאפשר לה לשקם את עוצמתה הביטחונית בגדה המערבית ולמנוע מכוחות צה"ל לבצע מבצעים צבאיים, בדגש על ג'נין ושכם. הדרישות הפלסטיניות הביטחוניות הן ברף הגבוה, כך לפי התקשורת הערבית, וזה כולל גיוס 10,000 אנשי ביטחון נוספים, הכשרת 5,000 אנשי ביטחון לפחות על ידי צוותים אמריקאים בירדן, שדרוג האמל"ח והציוד של שירותי הביטחון והקמת חדר תיאום משותף (פלסטיני־ישראלי־אמריקאי), שלא יאפשר מבצע ישראלי באחת מערי הגדה ללא תיאום מוקדם. גם בזירה המדינית הפלסטינים מגיעים עם שורה של דרישות, ובראשן מניעת אישור הקמת התנחלויות חדשות - דרישה שמקובלת גם על ידי ממשל ביידן.

סיכויי ההצלחה של המגעים בעקבה לא נראים מבטיחים גם נוכח המצב הפנימי בזירה הפלסטינית. כלל ארגוני הטרור ובראשם חמאס והג'יהאד האסלאמי הביעו זעם על כך שהרשות שולחת נציגים לעקבה פחות משבוע אחרי ש־11 מאנשיהם נהרגו בפעולה הצה"לית בשכם. מעבר לכך, נראה שהסנטימנט הציבורי בקרב הפלסטינים, בעיקר זה המשתקף במרחב הווירטואלי, נוטה להסלמה מול ישראל, שם כונתה הפסגה בעקבה כ"פסגת הבושה".

הנכונות של הרש"פ להשתתף בפסגת עקבה למרות התנאים הלא נוחים מבחינתה, נובעת במידה רבה ממצבה העגום מבחינה פיננסית והתקווה של ראשיה שהיא תוכל לסייע לה גם בהיבט זה. הגירעון התקציבי של הרש"פ בסוף שנת 2022 הוערך בכחצי מיליארד דולר, שנגרם בין השאר עקב קיזוז הכנסות המסים מישראל (לפי הפלסטינים, למעלה מ־580 מיליון דולר מאז 2019) וירידת הסיוע הזר ל־200 מיליון דולר בלבד בשנה שעברה. ירידה זו נובעת בעיקר מהפסקת זרם הסיוע ממדינות ערב. בשל המצוקה הזו, נאלצת הרשות לשלם לרבבות מועסקיה, כולל אלה שנמצאים תחת שלטון חמאס ברצועת עזה, שכר חלקי. הדבר יוצר תסיסה פנימית כלפיה. דוגמה מוחשית לכך היתה השביתה של המורים והפגנת אלפים מהם לפני כשבועיים מול משרדי הממשלה בראמאללה בטענה שהשכר החלקי איננו יכול לכסות את צרכיהם המינימליים.

ההשתתפות של מצרים וירדן מונעת אף היא ממשברים פנימיים. בעבר, התחממות הזירה הפלסטינית־ישראלית, בייחוד אם היא מתרחשת במהלך חודש רמדאן וסביב מסגד אל אקצא בירושלים, שלחה גלי הדף לרחובות בקהיר ובעמאן. כרגע, עבור הנשיא המצרי עבד אלפתאח א־סיסי ומלך ירדן עבדאללה הפגנות זועמות ברחובות למען הפלסטינים זה הדבר האחרון שהם צריכים. נוכח המצוקות הפנימיות הגוברות, ההפגנות הללו יכולות להתעצם מהר מאוד ולערער את היציבות.

קשה במיוחד בימים אלה מצבה של מצרים. המדינה הערבית המאוכלסת ביותר סובלת ממחסור במט"ח, דבר שמחליש את הלירה ומאיץ את קצב האינפלציה. בינואר קצב האינפלציה השנתי במצרים הגיע ל־26.5% לעומת 21.9% בדצמבר 2022. הסיבה העיקרית להאצת המחירים היא המלחמה באוקראינה, שכן בינואר 2022 קצב האינפלציה בשוק המצרי היה בשליטה - 8%. התייקרות הסחורות (מצרים היא יבואנית החיטה הגדולה בעולם) ומשיכת השקעות מהמשק המצרי היו בין הגורמים העיקריים להעמקת הצרות הכלכליות של מצרים.

מאז עלה א־סיסי לשלטון ב־2014, חובותיה החיצוניים של מצרים הושלשו ועומדים כיום על כ־160 מיליארד דולר. עליית הריבית בעולם מכבידה עוד יותר על ההחזרים החודשיים של מצרים. בצר לו, פנה השליט המצרי שוב לבנות בריתו במפרץ במטרה שיסייעו לו, אולם כמו במקרה של הפלסטינים, מדינות אלה, שבשנה האחרונה רשמו הכנסות שיא, הודיעו על "סגירת הברז". המפרציות בראשות סעודיה מעוניינות להשקיע בנכסים נבחרים במצרים ומתנות סיוע נוסף בשורה של רפורמות. אחת החשובות שבהן תהיה להפחית את שליטתו של הצבא המצרי במשק המקומי. א־סיסי, שמכריז בתקופה האחרונה כי יפעל לצמצום חלקו של הצבא בכלכלה, נמצא במלכוד מסוים שכן העברת הנכסים לצבא המצרי נועדה לחזק את תמיכתו במשטר א־סיסי.

גם בירדן, שכלכלתה היתה תלויה מאז ומעולם ביציבות גיאופוליטית ובקשר ההדוק עם הממשל האמריקאי, הסלמה ביטחונית באזור עלולה לדרדר את מצבה. אמנם המשק הירדני רשם בשנה שעברה צמיחה סבירה יחסית (2.7%) כתוצאה מפתיחתו לאחר הקורונה והתאוששות תנועת התיירות, אך קשה לומר שהדבר בא לידי ביטוי באחת הבעיות היותר דחופות שעל שולחנו של המלך - אבטלה גבוהה (כ־23%). קצב האינפלציה השנתי של ירדן היה מהנמוכים באזור בשנה שעברה (4.4%) אבל המחיר לכך היה גבוה ויפגוש בעתיד את המשק הירדני. זאת משום שהאינפלציה נשמרה ברמות הללו הרבה בזכות מערכת סובסידיות רחבה והגבלות על העלאות מחירים שכפתה הממשלה.