משבר החיטה אינו גזירת גורל

בימים אלו נציין את חג השבועות, הידוע גם בשמו הנוסף "חג הקציר", שבסמוך לו היה מתבצע קציר החיטים. רק שהשנה, שמחת הקציר תהיה מהולה בדאגה, במפגש הזה שבין המציאות לבין המסורת. עונת הקציר אמנם החלה, אבל הלחימה בין רוסיה לאוקראינה, שבימים שבשגרה מספקות יותר ממחצית מהחיטה הנצרכת בישראל, מאיימת על אספקה סדירה של חיטה בעולם כולו, עד כדי חשש ממשבר מזון גלובלי ואף רעב חלילה.

רוסיה ואוקראינה מהוות כ-30% משוק החיטה העולמי. עם פרוץ המלחמה שם, היה ברור שתהיה לכך השפעה על אספקת החיטה משתי מדינות אלה לעולם.

אם לא די בכך, זמן קצר לאחר תחילת הלחימה, מדינות שונות החלו להטיל מגבלות על ייצוא החיטה שלהן. המגבלה המשמעותית ביותר הוטלה לאחרונה ע"י הודו שהודיעה לאחרונה על איסור ייצוא חיטה, ומחיר החיטה אף התייקר בתוך המדינה ב-6%.

חיילים של צבא אוקראינה במחסן חיטה במחוז חרסון שהופצץ על ידי רוסיה | גטי

לכך יש להוסיף, שמשרד החקלאות של ארה"ב, ספקית חיטה משמעותית נוספת, עדכן לאחרונה שתחזית הקציר לשנה זו צפויה להיות נמוכה ב-8% בהשוואה לשנה החולפת. זאת, בעיקר בשל תנאי מזג אויר קשים.

משבר זה מצטרף למצב בעייתי במילא של שרשרת האספקת העולמית, שמתבטא בעליית מחירי חומרי גלם ומחסור בהם, עליית מחירי הובלה ועיכובים באספקת סחורות. בחודשים האחרונים מחירי גרעיני התבואה בעולם עלו בכ-70%. יש לזה השפעה כמובן על מחירי הקמח בעולם ובארץ.

כאן בישראל, למרבה הצער, אם לא די במגמות העולמיות, הרי שעיוותים וחסמים שונים, גורמים לקשיים נוספים בשוק החיטה והקמח. זה מתחיל כבר עם הגעת החיטה לנמלים. כ-90% מהחיטה המגיעה לטחנות הקמח, מקורה ביבוא. המצב בנמלים קטסטרופלי. למשל, בימים האחרונים ספינה שהגיעה לנמלי ישראל חיכתה כמעט חודשיים (!) עד לפריקה. על כל יום של עיכוב, חברת הספנות קונסת את מזמין הסחורה וכמובן שהעלויות הללו מתגלגלות הלאה לטחנות, לקמח וללחם של כולנו. חברות ספנות חוששות לשלוח ספינות לנמלי ישראל בגלל בעיית התור הארוך. הן פשוט מדלגות על נמלי ישראל. זה גורם לכך שעד שכבר מאתרים מקור אספקה חלופי של חיטה, נדרש גם לשכנע את חברת הספנות להביא אותה לישראל. במקרי קיצון, טחנות קמח מתקרבות אפילו למצב של מחסור זמני בחיטה בשל עיכובים אלה.

אמנם את הלחימה באוקראינה כנראה שאין בידי הממשלה לעצור, אך את בעיית העומסים הקשים בנמלים בישראל, היא בהחלט יכולה לפתור. תשתיות הנמלים בישראל פשוט לא עומדות בעומסים. יש להשמיש מייד רציפים ריקים בחיפה ובאשדוד, ולהוסיף כוח אדם לעבודה בנמלים. אם נשיא ארה"ב הקים מטה פעולה ייעודי לטיפול במשבר בנמלים בארה"ב, כנראה שהנושא עבורו חשוב יותר מאשר לממשלה בישראל.

צעד נוסף שבידי הממשלה לקדם הוא בייחוד בימים אלו הוא שיפור איכות החיטה. ישראל היא לא רק סטארט-אפ ניישן אלא היא גם פוד-טק ניישן. יש כאן פיתוחים מדהימים בתחום המזון והחקלאות. החיטה הישראלית, לצערנו, אינה עומדת תמיד ברמת האיכות הנדרשת לייצור קמחים ולחמים המותאמים לצריכה בישראל, בהשוואה לחיטה המיובאת. אחת הסיבות לכך היא הסדר היסטורי – המכונה לינקג' – המחייב את יבואני החיטה לרכוש את כל החיטה הישראלית בשנת קציר. כאשר לחקלאי הישראלי ברור שכל החיטה שלו תימכר במילא בתמורה מובטחת, איזו מוטיבציה יש לו להשקיע בהשבחה של החיטה?

ביטול הסדר הלינקג' ומעבר שוק גידול החיטה לשוק חופשי של קניה ומכירה, בין היתר בהתאם לאיכות החיטה, יוכל לשנות את המצב. אנו נראה השקעות משמעותיות של החקלאים במחקר ופיתוח בתחום, כדי לשפר את איכות החיטה ולהתחרות בחיטה המיובאת. משרד החקלאות מקדם רפורמה, הכוללת תמיכה במחקר ופיתוח, ומענקים אלה יכולים לתמוך גם במגדלי החיטה, לאחר ביטול הסדר הלינקג'.

כך, כולנו ניהנה גם מחיטה ישראלית איכותית יותר, וגם מהוזלת מחירי החיטה והקמח, בזכות המעבר לשוק חופשי של קניה ומכירה.

אורן הרמבם הוא מנהל איגוד תעשיות מוצרי צריכה ובנייה בהתאחדות התעשיינים