הקשישים מופקרים עבור ג'ובים, תקנים ותקציבים

לאחרונה גילו מאות אלפי קשישים המומים, ששוב הושלכו הצידה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, בהם נענה נתניהו לבקשתו של בן גביר להעביר את האגף לאזרחים ותיקים מהמשרד לשוויון חברתי למשרד לפיתוח הנגב והגליל.

למרות שהקשישים מהווים כ-13% מאוכלוסיית המדינה, לאורך שנים בוחרות ממשלות ישראל שלא להקצות משרד עבורם. אך כעת, להוסיף חטא על פשע, גם את האגף לאזרחים ותיקים מתכוונת הממשלה לנתק מהמשרד לשוויון חברתי (שהוקם עבורם והיה בעברו המשרד לענייני גמלאים) ולהפכו לסרח עודף בתוך המשרד לפיתוח הנגב והגליל שאינו רלוונטי כלל לעניינם.

מדובר באובדן של עשייה נרחבת שתרד לטמיון. המשרד לשוויון חברתי כולל מערך שלם של תוכניות ופעילויות לטובת האזרחים הוותיקים, כגון מוקד סיוע המספק מענה למאות אלפי קשישים בשנה, שירות לאומי של מאות מתנדבים למען קשישים (כולל מהמגזר הערבי והחרדי) ניידת פעילה המבצעת מיצוי זכויות לאזרחים ותיקים ברחבי הארץ, יחידות סגולה בבתי החולים המגיעות למיטותיהם של האזרחים הוותיקים לסיוע במיצוי זכויותיהם, ומגוון רחב של פעילויות ויוזמות נוספות שיושבתו או יוקפאו.

מדוע להפוך את הקשישים לכלי שחמט על לוח המשחק הפוליטי? ומה הרציונל לזעזע את המערכת ולהרוס במחי הסכם קואליציוני את כל המערך שנבנה בעמל רב? ישנו כבר אגף פועל ומתפקד, מדוע לבטלו ולהזיזו? ומה הקשר בין אזרחים ותיקים למשרד הנגב והגליל, רק שם מתגוררים קשישים? כידוע רובם מתגוררים דווקא במרכז הארץ.

סמכויות הממשלה בעניינים הקשורים לגיל השלישי מפוזרות כיום בין גורמים שונים - משרדי הפנים והרווחה, המוסד לביטוח לאומי, משרד הכלכלה, הרשות לניצולי שואה ורשות האוכלוסין וההגירה, משרד הבריאות, משרד האוצר והמשרד לשוויון חברתי, שמזה 15 שנה מבצע את הקישור והתיווך בין משרדי הממשלה השונים. משמעות הדבר שהמשרד יחדל להוות בית לאזרחים הוותיקים שיאלצו לכתת רגליהם בין שלל המשרדים אליהם פוזרו ענייניהם, בלי כתובת וללא גורם הרואה לנגד עיניו את כלל ההיבטים הקשורים בהם.

בנוסף, המעבר למשרד לפיתוח הנגב והגליל יצור עומס ביורוקרטי נוסף ויאט אף יותר את תהליך הייעול והרפורמות הנדרשות, כל זאת תוך איבוד הידע המערכתי שנצבר לאורך 15 שנה במשרד לשוויון חברתי. משרד המשמש בית לאזרחים הוותיקים, רואה אותם ב"גובה העיניים", בכל האספקטים השונים של חייהם, עומד על זכויותיהם ומשמש להם כפה מול שאר משרדי הממשלה.

אך בכך לא מסתיים האבסורד. על פי ההסכם הקואליציוני שגובש, הוצא מהמשרד לשוויון חברתי הטיפול באזרחים הוותיקים, אך נותר הטיפול בניצולי השואה. האם ניצולי שואה אינם אזרחים ותיקים? ואולי הסיבה אינה הרצון לטפל היטב באזרחים הותיקים העצמאיים, אשר אינם מקבלים קצבת ניצולי שואה ואינם סמוכים על שולחנו של משרד הרווחה, אלא הרצון לשים יד על קופה של עשרות מיליונים שאינם מסומנים? זה נקרא "והדרת פני זקן" או וגזלת את דמיו של הזקן?

כיצד ניתן להאמין שטובת זקני העם עומדת לפני מנהיגי מפלגת עוצמה יהודית, כאשר לא שמענו ולו במילה אחת התייחסות שלהם לצרכי האזרחים הוותיקים. יותר מכך, במגוון ראיונות שקיים יצחק וסרלאוף, השר המיועד למשרד לפיתוח הנגב והגליל, לא הזכיר אף במילה אחת מה תוכניותיו לשיפור מצבם של הקשישים. האם זו הדרך ליישם את הדו"ח המעמיק והחשוב שנוצר בכנסת ה-20 בשם: 'תכנית אב לאומית לזקנה בישראל'? במקום להקים רשות לאומית לזקנה, רב-תחומית ורב-משרדית כפי שממליצה התוכנית, בחרה הממשלה לפרק ולפצל.

נתניהו ובן גביר עומדים לפגוע אנושות בזכויות הקשישים, רק בשביל ג'ובים, תקנים ותקציבים. האגף לאזרחים ותיקים הוא לב ליבו של המשרד לשוויון חברתי, והקשישים מצאו בו בית חשוב מאין כמוהו. האזרחים הוותיקים אינם עוד סוג של פריפריה, שעניינם נדחק למשרד הנגב והגליל. הם ליבת קיומה של החברה, ומהווים כוח אלקטורלי של מעל 15 מנדטים. אנו קוראים לממשלת ישראל לבטל החלטה שרירותית ותמוהה זאת, ולהשאיר את האגף לאזרחים וותיקים במשרד לשוויון חברתי.

לאה שץ-סופר היא יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן, הנאבקת למען זכויות הקשישים מול הרשויות