חפץ והנאמנות הכפולה: המרוץ לכרטיס היציאה מהכלא

1. בכי ודמעות על דוכן העדים 

חוויית הפיכתו לעד מדינה, הלמה היום בעוצמה בניר חפץ שפרץ בבכי על הדוכן. אבל אל מול הרגשנות המופרזת, נימק ברציונליות מופרזת לא פחות את ההחלטה לחתום על הסכם עד המדינה: העובדה שמומו פילבר כבר סגר הסכם, החשש שגם שאול אלוביץ הקדים אותו כדי להציל את איריס. וכרגיל במקרים כאלה, החשש שיישאר מחוץ למרוץ אל כרטיס היציאה מהכלא סידר לחפץ את הראש ואת ההחלטה. וחוץ מפילבר ואלוביץ, גם נתניהו הוצג כנימוק: ״עד כמה רחוק אתה לוקח את הנאמנות שלך לראש הממשלה״, הציג את התהייה שאחזה בו לנוכח התנהגות נתניהו כלפיו. ומה לא היווה שיקול? החשש שייחשף הסיפור ה״פרטי״ (התרגיל המפוקפק שבאמצעותו הופעל עליו לחץ לחתום על הסכם עד מדינה). כאיש תקשורת מיומן, הסביר חפץ כי הסיפור ממילא יתפרסם ולכן לא הייתה לכך השפעה. הסבר שנועד להדוף את הטענה העתידית להפעלת לחץ בלתי לגיטימי. הלחץ הזה כמו גם כינויי הבוגד שהוטחו בו נסוגו בפני הנאמנות הכפולה שאימץ: לעצמו ולאמת לה נשבע אמונים מעת שחתם על ההסכם.

2."שרה בוחרת תמונות, וואלה מפרסם אותן"

חפץ הרחיב ברעיונות חובקי העולם של נתניהו להנדס את התקשורת הישראלית, השמאלנית והלא מאוזנת לטעמו. החזון הגדול היה הקמת ערוץ טלוויזיה פרטי בפורמט פוקס ניוז. חפץ נשלח ללונדון לפגישה עם רוברט מרדוק, בירושלים נפגש עם נציגי קבוצת שפרינגר הגרמנית ולבסוף טס ללארי אליסון בסן פרנסיסקו כדי לדון בהקמת אתר מתחרה ל־Ynet. פוקס ניוז ו־Ynet לא יצאו מזה, מקסימום ערוץ 20 וקצת וואלה.

את ההיענות החריגה מוואלה הדגים חפץ כיצד סיפור ביקורה של שרה נתניהו אצל חיילים בודדים משוגר היישר לראשית של וואלה, וכמובן התמונות. שרה בוחרת כשמונה תמונות, האתר מפרסם אחת בלבד, שזה מספיק לסיפור בסדר גודל כזה. אבל שרה לוחצת. ״בהתחלה אילן ישועה מתנגד״, מספר חפץ, ״אבל, בהדרגה מפורסמות תמונות נוספות. זה היה ייחודי ואופייני לוואלה״. 

האם היית מעדכן את נתניהו, שואל התובע אמיר טבנקין, וחפץ עושה סדר: ״כשהוא על ציר המידע אני מעדכן. בענייני הבחירות הכל היה עובר דרכו. כמעט כל מה שהעברתי לוואלה הופיע במקום בולט בהומפייג', אני לא זוכר שבקשה של נתניהו לא נענתה״.

ניר חפץ: "כמעט כל מה שהעברתי לוואלה הופיע במקום בולט בהומפייג'. אני לא זוכר שבקשה של נתניהו לא נענתה"

3.נתניהו מדבר רק עם מו"לים

לאחר סיומה של החקירה הראשית בתיק 4000, הגיע לאולם ארנון מוזס, מו״ל ידיעות אחרונות והנאשם בתיק 2000. התובע עו״ד ד״ר אלון גילדין החל לחקור את חפץ בעניין יחסי מוזס-נתניהו. הסניגורים העלו התנגדויות שנגעו להתפשטות החקירה על נושאים שאינם קשורים לכתב האישום. עו״ד ז׳ק חן, סניגורו של אלוביץ, הודיע שאינו שותף להתנגדויות חבריו. ולמה? כי לשיטתו, קו החקירה של גילדין דווקא משרת אותו בתיק 4000. היענות חריגה? נתניהו ״ישב״ על כל המו״לים, לא רק על אלוביץ.

מטרת החקירה היא לגשר על פני פער. מצד אחד, נתניהו ומוזס אויבים מרים. מצד שני, הם מנהלים הידברות. חפץ מעיד על שני המצבים. על כך שנתניהו ראה במוזס: ״האויב מספר אחת עלי האדמות, יותר מכל אויבי ישראל״, והוסיף בנימת התחסדות: ״הייתי יוצא מהחדר כדי לא לשמוע את הדברים האלה״. מצד שני, העיד חפץ שמוזס לא האמין לאף מילה שיוצאת מהפה של נתניהו.

ניר חפץ מעיד בבית המשפט, היום | צילום: עמית שאבי

ואיך מגשר חפץ בין ״אויב האומה״ ל״השקרן״ כדי להכשיר את התשתית לתוכנית שרקמו לכאורה. הדיבור ביניהם התקיים לגבי פרסומים שנגעו לעניינים המשפחתיים. למשל, כתבה מתוכננת על התבטאויות של הבן יאיר, אז לפני גיוס, שכללו התבטאויות גזעניות ואנטי להט״ביות. נתניהו פנה אישית למוזס והכתבה רוככה. ״מעז יצא מתוק״, סיכם חפץ. ״נתניהו אף פעם לא קיבל תשובה שלילית ממוזס כשפנה אליו אישית בעניין משפחתי. כשדיבר איתו, כמעט תמיד היו לכך תוצאות חיוביות. כך גם עם שוקן. כשהיה מדבר איתו הוא היה הולך לקראתו״.

ואולי לכך התכוון עו״ד חן: נתניהו מדבר עם  כל המו״לים ורק איתם, בין אם מדובר במוזס, אלוביץ או שוקן.

4.אדלסון נדרש לאיים על מוזס

לציר נתניהו-מוזס הסתפחה צלע שלישית, ארנון מילצ׳ן ורביעית, שלדון אדלסון. חפץ הרחיב במשמעות של חלוקת החינם של גיליון סוף השבוע של ישראל היום כאיום כלכלי על ידיעות אחרונות.

אדלסון האיש, לא רק העיתון, נופפו בידי נתניהו כאיומים פוטנציאליים על הנמסיס האולטימטיבי מוזס. חפץ סיפר שבכל פעם שפורסמה ידיעה שלילית בידיעות, שלף נתניהו את אדלסון ודרש ממנו לאיים על מוזס. מדובר באיום כפול, כדברי חפץ: "גם אדלסון שיודע להסתדר עם המאפיה וגם אדלסון שמרוויח 30 מיליון דולר ביום בבתי הקזינו שלו ויכול להציף את השוק במיליוני גיליונות ישראל היום".