הג'יפ החשמלי אוונג'ר: ב־220 אלף שקל ציפינו ליותר

ג'יפ לא קונים, ג'יפ מאמצים. דווקא בישראל, שמקימיה שרו "היי הג'יפ", שרוב שטחה הוא טבע נפלא, יש מי שמעז בחוצפה לומר "ג'יפ טויוטה", אבל ג'יפ יש אחד בלבד: גריל עם שבעה חריצים, ארבע על ארבע, מחושל באהבה באוהיו.

ג'יפ טוב לא חייב להיות ג'יפ חדש או יקר, הוא כן חייב להיות ג'יפ נאמן, לקחת את בעליו לכל מקום, לייצר סיפורים מדהימים על נופים פראיים ולילות זרועי כוכבים שתושבי המרכז לא יחוו לעולם, על שלג ועל מדבר, לאפשר לבעליו להתחבר עם בעלי ג'יפים אחרים ולצאת להרפתקאות. ג'יפ טוב מגדיר את בעליו, ובעליו מתגמל אותו בתחזוקה ביד אוהבת ובשדרוגים למכביר. ג'יפ טוב חודר ללב ונשאר להרבה שנים, כי מסתם מכוניות אפשר להיפטר, אבל חברים לא מוכרים.

כעת לג'יפ יש רכב חשמלי ראשון, קוראים לו "אוונג'ר", הנוקם. אוונג'ר הוא פרי פיתוח משותף עם החברה־האם של ג'יפ, סטלאנטיס. ג'יפ אוונג'ר חולק מכלולים עם דגמים נוספים של הקונצרן, פיג'ו 2008 לדוגמה, אבל יש לו מראה ייחודי, מראה חמוד, חביב, אהוב, אבל גם מראה שיותר מהכל מזכיר את הדאסטר של דאצ'יה. בג'יפ דאגו שאוונג'ר יהיה רכב שרומז למי שקונה אותו שמדובר בג'יפ: דמות זעירה משקיפה אל כוכבים בטלסקופ טבועה בחלון הקדמי, בגריל הקדמי שבכלל לא מזכיר את גריל שבעת החריצים המפורסם של ג'יפ יש הטבעה קטנה מפלסטיק של גריל שבעת החריצים של ג'יפ, גריל אמיתי בתוך גריל מזויף. חבל שרק בגריל של ג'יפ אין את הגריל המפורסם של ג'יפ. כשחושבים על זה, אוונג'ר הוא היחיד שיכול להיקרא ג'יפון.

תא הנוסעים. הפלסטיקים שחורים מאוד וגרעיניים מאוד | צילום טל סער

ג'יפ טוב הוא בדרך כלל התחלה של סיפור אדיר שמתחיל במשפט "נכנסנו לג'יפ ואז". אוונג'ר נוסע דרומה, למקום שבו ג'יפים מייצרים סיפורים. אבל זה לא כל כך פשוט: לאוונג'ר יש סוללה חשמלית בקיבולת שבכלל אינה גבוהה: 54 קילו־ואט. ג'יפ מבטיחה 400 ק"מ של טווח ואפילו יותר. אבל בנסיעה מאוד זהירה במצב "חיסכון" אוונג'ר יצלח 300 ק"מ בנסיעה בין־עירונית.

לאוונג'ר יש בעיה: הוא לא חזק כמו כל המתחרים שמולם הוא ממוצב. אין לו 200 כוחות סוס, רק 156 כוחות סוס, שבדרך כלל אינם מורגשים אם לא לוחצים על הכפתור שמעביר את אוונג'ר למצב נסיעה ספורטיבי. אלא שאז אוונג'ר לוגם חשמל בקצב שמבהיר ליושביו שאת המדבר הם לא יראו בלי לעצור בעמדות טעינה מהירה. אוונג'ר עוצר בעמדת טעינה מהירה, הוא מקבל חשמל בקצב מרשים מאוד: אוונג'ר מגיע מתל אביב למצפה רמון עם 15% סוללה בלבד אחרי טעינה של לילה מלא, אבל לוקחות לו 25 דקות בדיוק להיטען במהירות גבוהה מאוד מ־15% ל־85%. זו תוצאה מצוינת שמקלה מעט את הבעיה שטמונה בצריכת החשמל הגבוהה.

ג'יפ מצהירה שאוונג'ר הוא רכב שיש לו יכולת שטח. זו הצהרה מוזרה בהתחשב בעובדה שלאוונג'ר אין בכלל את מה שיש לרוב הרכבים של ג'יפ: הנעה כפולה. אבל יש לו מצבי נסיעה בשלג, בבוץ וגם מרווח גחון יפה, כלומר הסוללה שלו לא תקבל מכה מסלעים כל עוד גובהם הוא עד 20 ס"מ.

האם לקוחות ג'יפ יירדו לשטח עם רכב חשמלי? ייתכן שלא, אבל השביל השחור בנחל פארן נראה מבטיח. אוונג'ר יודע לדהור בשבילים לא סלולים במהירויות סבירות, כאשר דוחקים בו הוא נהיה קופצני מעט וגם הטווח יורד במהירות שמבהירה שבשטח אין עמדות טעינה. גשם גדול ירד לאחרונה ובפארן יש גדה אחת שהיא קצת בוצית. לחיצה מהירה על הכפתור בין המושבים, אוונג'ר עובר למצב בוץ, מישיר מבט אטום בכיוון מכשול לא גדול, כזה שג'יפ רנגלר לא ירגיש אפילו, ונכשל כישלון מביך. אוונג'ר תקוע על מכשול קטן בלבד. מישהו בא, נותן משיכה עם ג'יפ גראנד צ'רוקי בן 20, כזה שהוא נאמן הרבה שנים, על בנזין כמובן. אוונג'ר מחריש כי הוא חשמלי.

בכביש ליכולות השטח של אוונג'ר יש משמעות חשובה: דווקא מפני שהוא תוכנן לשטח אז אין לו צמיגים ספורטיביים על חישוקי גלגלים ענקיים, יש לו מערכת בולמים וקפיצים שמיועדת לספוג ענישה של כבישי ישראל. באופן אירוני דווקא הרכב שמיועד לשטח נוסע נפלא בכביש. אוונג'ר הוא רכב חשמלי ממוקד, נעים, אפילו נוח, הרבה יותר מכל דבר שיוצא מסין, וזה כולל גם את רכבי הכביש־שטח של היצרנים היותר יקרים.

תא הנוסעים של אוונג'ר לוקח את הקטע של להיות ג'יפ למקום תמוה: ג'יפ מייצרת רכבים רבים עם תא נוסעים פשוט מאוד, אבל אוונג'ר מתמודד בקטגוריה שבה אין תאי נוסעים פשוטים, יש מסכים, יש תחכום, אבל במקרה של אוונג'ר ניכר שחלק גדול מהארכיטקטורה לקוחה מהחברות־האחיות של ג'יפ בקונצרן סטלאנטיס. הפלסטיקים שחורים מאוד וגרעיניים מאוד, חלק מהבקרות כמו מתג מצבי הנסיעה מרגישות מאוד פשוטות וגסות, גם כפתורי השליטה בחלונות. במקום מסך ענק יש מסך סביר בלבד. מערכות הבטיחות המקוריות עובדות היטב, במושב האחורי יש מעט מחסור במרווח פנימי ואילו תא המטען מקבל ציון "סביר". המושבים הקדמיים נוחים מאוד ומאחור יש שקע טעינה בודד ואין פתחי מיזוג.

ג'יפ חשמלי חוזר הביתה, נכנס בדממה לחניה לחסות בצילו של ג'יפ ותיק, גבוה, שדורש שעות של עבודה בשבתות, שהבנות נתנו לו שם חיבה כי הוא לקח אותן לשלג של הגולן ולעץ השיטה של נחל נקרות.

ג'יפ אוונג'ר הוא תוצר של תקופה אחרת, תקופה שבה רכב של חברת ג'יפ יכול לנסוע בשטח באופן תיאורטי כגימיק שיווקי בלבד, שבה ג'יפ צריך להיות חמוד, ירוק, בקיצור לא להיות ג'יפ. מסיבה זו צריך להיות מפוכח ולהסתכל עליו כמו שהוא: רכב כביש־שטח חשמלי חביב, ובעיקר עממי, בעיקר לשימוש עירוני.

לאוונג'ר יש בעיה שאינה קשורה ליכולות השטח שלו אלא למחיר: בגרסת המבחן הוא עולה 220 אלף שקל. יש לו גם גרסאות בסיסיות והמחיר מתחיל ב־190 אלף שקל. בשוק הרכב הישראלי יש כיום דור חדש של רכבי כביש־שטח חשמליים, של יצרני הרכב המערביים. מחירם מתחיל גם ב־190 אלף שקל כי יש להם "גב" עם יכולת מוכחת. לדוגמה, גרסתה של סמארט שעולה 190 אלף שקל טוענת לאיכויות של מרצדס, ואילו באוונג'ר הלקוחות צריכים לקבל איכויות של ג'יפ שיצדיקו את המחיר הזה. אבל האיכויות של ג'יפ קשות להגדרה ברכב כביש־שטח חשמלי קטן: יכולת השטח בכל מקרה לא ממש קיימת, וספק אם תנוצל על ידי הלקוחות, טווח הנסיעה מוגבל מאוד, ואיכות תא הנוסעים רחוקה מאוד ממה שמקובל בקבוצת המחיר של 190 אלף שקל, שלא לדבר על 220 אלף שקל.

אוונג'ר הוא ג'יפ חשמלי חביב שמחירו מוגזם ביחס לתמורה שהוא מעניק. עם זאת, לאוונג'ר יש גם גרסת בנזין, וכשהיא תגיע לישראל ובהנחה שמחירה יהיה הוגן, ליבואנית ג'יפ יהיה ביד רכב ראוי.

ג'יפ אוונג'ר SUMMIT

מנוע: חשמלי, הספק מרבי 156 כ”ס, מומנט מרבי 26.5 קג”מ

ביצועים: מהירות מרבית 150 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־9 שניות

קיבולת סוללה: 54 קוט"ש. טווח נסיעה רשמי 400 ק"מ

צריכת אנרגיה: נתוני יצרן 154 ואט לשעה. נתוני מבחן: 186 ואט לשעה

בטיחות: 6 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי

קבוצת זיהום: 1

מחיר: 220 אלף שקל