נוער הגבעות: על אליפות ישראל במרוצי שדה

כשהרץ גירמה אמרה שחרר את רגליו וזינק מעלה בגבעת הדשא התלולה שבפארק הירקון ביום שישי האחרון, נותרה לו עוד הקפה וחצי של מאמץ עילאי בחוד חבורת הרצים. בין הרודפים אחריו אלופי ישראל, ספורטאים אולימפיים כמוהו, ואף חבורה של צעירים רעבים ומוכשרים. כולם חלמו לחזור בסוף אותו יום עם התואר "אלוף ישראל במרוצי שדה לשנת 2021". אבל אמרה המנוסה והוותיק, שרק לאחרונה השתתף בריצת המרתון האולימפית בטוקיו (מקום 28), לא הותיר באותו הבוקר סיכוי למתחריו והמשיך לשעוט בעקשנות לפנים עד שחצה את קו הסיום בדיוק כפי שהוא ומאמנו קיוו — במקום הראשון. 

אך ביצועו המרשים של אמרה היה רק יריית הפתיחה לבאות. בעודו נלחם מול מתחריו,  על הגדרות הסמוכות לקו הסיום צבאו עשרות ילדים ובני נוער מאגודות הספורט השונות של ישראל. מרביתם, רצים צעירים שחולמים יום אחד להיות האתלטים הבאים שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים: "תראו, לונה צ'מטאי נתנה לי את המספר שלה חתום", הכריז אחד מהם, שניות לאחר שקיבל את מספר התחרות ממנצחת מקצה הנשים, ומי שהיתה אלופת אירופה בריצה עד לא מזמן. 

הילדים ובני הנוער הם שליטיה של ריצת השדה — התחרות הוותיקה והקשוחה מכולן. ככל שהזינוקים שלהם מתקרבים, מאות מהם  גודשים את גבעת המופעים בפארק. חלקם נחים על הגב, אוזרים כוחות וממתינים לזינוק; אחרים כבר מבצעים חימומים במרץ על גבי הדשא והאספלט הסמוך, נרגשים ודרוכים לקראת הבוקר של חייהם. רק כשנמצאים שם מבינים עד כמה ענף הריצה פופולרי אצל צעירים — ככל שגיל הספורטאים נמוך יותר, כך המקצים עמוסים יותר. שורות המזנקים שמתחת לגיל 14 מאיימות להתפקע בשניות שקודמות ליריית הפתיחה. זה "בום הריצה" בגרסתו הצעירה והטהורה. 

ילדים בתחרות מרוצי שדה שהתקיימה בשבוע שעבר. את הקצב המונוטוני מחליפות עליות וירידות תלולות | צילום: Maxim Dupliy

"מרוצי השדה נהדרים לילדים", אומר לי מאמן בכיר מאחת האגודות בצפון הארץ ומנסה להסביר את הפופולריות של האירוע בקרב הצעירים. "פה אין עניין של זמנים ולחץ כמו שיש כשמתחרים על המסלול וכל שנייה קובעת. במרוצי שדה אתה מתחרה בשביל המיקום, בשביל ההנאה ובשביל הקבוצה". 

דבריו מתקשרים לתפיסת האימון הרווחת כיום בעולם שגורסת כי המפתח להתמדה, ואף להצלחה ארוכות טווח של ילדים בפעילויות ספורטיביות, טמון בחוויות מהנות בגיל צעיר ובגיוון תנועתי רב ככל האפשר. בניגוד לתחרויות הריצה הארוכות המונוטוניות והחובטות ברגל, מרוצי שדה מתקיימים בתוואי שטח משתנה, רווי אתגרים ולעיתים אף מכשולים מכוונים: דשא רך, עפר או חול, מחליפים את האספלט הקשה והפוצע שעושה שמות בגופם של רצים, צעירים ומבוגרים כאחד. את הקצב הקבוע והאחיד, מחליפות עליות וירידות תלולות, שדורשות שליטה בגוף ומיומנות טכנית ומוטורית גבוהה. המרחקים, חשוב לציין, מותאמים בקפידה להתפתחותם הפיזיולוגית של ילדים.

מפיק התחרות אריה גמליאל: מרוצי שדה מקנים לילדים בסיס פיזי ומנטלי. תוואי השטח מאפשר התמודדות עם קשיים משתנים וריצה בצעדים שונים"

"ריצות ארוכות בגיל צעיר עשויות לפגוע בתהליך ההתפתחות הטבעי של הגוף וגדילתו", מסביר אריה גמליאל, שיאן ישראל לשעבר בריצה ל־10,000 מטר ומי שאמון כיום על תחום מרוצי הכביש מטעם איגוד האתלטיקה, שמפיק את התחרות. "מרוצי השדה מקנים לילדים בסיס פיזי ומנטלי מצוין לקראת האפשרות של קריירה בריצה. זו ריצה בתוואי שטח משתנה שמאפשרת לילדים גם התמודדות עם קשיים משתנים וריצה בצעדים משתנים — קצרים, ארוכים ואף ניתורים מדי פעם. בנוסף להסתגלות לתוואי המשתנה, זה גם משפר את היכולת הנשימתית". אולם יותר מכל, גמליאל רואה בתחום דרך מצוינת לחינוך נכון לריצה, שטומן בחובו גם ערכים של אהבת הטבע והנאה מהשהות בו. 

ביום שישי האחרון החלק המהנה ביותר הגיע לקראת רגעיה האחרונים של האליפות, עם ההכרזה על מרוץ השליחים. קונספט מלהיב ומותח השמור רק למי שגילם מתחת ל־14 ומוכנים לרוץ בעבור קבוצתם 800 מטר, כאילו חייהם תלויים בכך. כל רץ שמסיים את המרחק, שבנוי מהקפה מאתגרת וסופר־מהירה על הדשא, מעביר מגבון זיעה לידו של הרץ הבא אחריו. אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. הנערים שלא רצים שואגים במלוא גרון ומעודדים את חבריהם לעשות את המיטב למען הקבוצה. המתח בשיאו, מגבוני זיעה עוברים מיד ליד ופערים נמחקים או נפתחים. הקרב על מקום בדוכן המנצחים לוהט עד הרגע האחרון. המסיימים נשכבים על הדשא קצרי נשימה. 

דקות ספורות לאחר מכן, מודיע הכרוז כי על הקבוצות המהירות ביותר להתייצב באזור דוכן המנצחים. מדליות יוקרתיות של "אליפות ישראל" מוענקות לספורטאים הצעירים שמתבשמים מרגעי התהילה הקצרים. אלו, יאמר לכם כל ספורטאי ותיק, לעיתים לא חוזרים וצריך לנצלם היטב. "כעת עוברים לעונת המסלול", אומר אחד מקברניטי האיגוד בעוד הילדים העייפים עושים את דרכם לאוטובוסים. עד מהרה הם שוב יתגעגעו להרפתקאותיהם על הדשא של הפארק.