הממשלה תאפשר קבורת שדה בחינם והמומחים מזהירים: "זו בכייה לדורות״

מיעוט שטחים ושיעור ילודה גבוה מאיימים להפוך את ישראל למדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי. אך לא רק האוכלוסייה הצומחת זוללת שטחים, גם אוכלוסיית המתים תורמת את חלקה עם בתי עלמין שרק הולכים ומתרחבים גם על חשבון שטחים פתוחים וגם על חשבון פיתוח עירוני. על רקע מצוקת המקום קידמה המדינה בשנים האחרונות קבורה רוויה בקומות, שהיא חסכנית יותר מקבורת שדה, שבה טומנים באדמה כל גופה בנפרד. קבורה רוויה ניתנת בחינם או בתעריף מוזל, בעוד קבורת שדה עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים. אלא שהממשלה החדשה לוקחת כעת צעד ענק אחורה בדרך לאפשר קבורת שדה ללא עלות.

בסיכום קואליציוני התחייב הליכוד למפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה לאפשר קבורת שדה בחינם, והשבוע הוקמה ועדת שרים מיוחדת שתתווה את המדיניות הממשלתית בנושאי קבורה ובאיתור קרקעות לקבורת שדה גם באזורים שבהם יש מצוקת שטח. בדיון שנערך לפני כשבוע בוועדת הפנים והסביבה הבהיר משרד הדתות: "יש אפשרות להנגיש קבורת שדה לכל מי שחפץ בכך", ויו"ר הוועדה יעקב אשר (מיהדות התורה) הבהיר: "זה עניין ערכי, מוסרי ורגשי. אני מצפה ממינהל התכנון לתת פתרונות ולא להגיד למה אי אפשר. יש מספיק מרחב פעולה לכולם". אך בזמן שהממשלה מקדמת את ההבטחה הקואליציונית, המומחים מזהירים: "זו תהיה בכייה לדורות. במקום לפתח קרקע למגורים, ייגזלו שטחי ענק עבור קברים".

"לא נייבא קרקע מהירח"

פרופ' נורית אלפסי מזהירה מפני ההשלכות של קבורת השדה הבזבזנית במדינה דלת שטחים

מאז קום המדינה, במשך כ־75 שנה, נקברו בה כ־2.5 מיליון איש, ומדי שנה נפטרים כ־44 אלף בני אדם. לפי ההערכות, בעוד כ־85 שנה תרוצף ישראל בעוד כ־8 מיליון קברים. קבורת שדה תאלץ ב־40 השנים הקרובות הפקעה של כ־10,000-5,000 דונם בלב גוש דן, יותר משטחה של גבעתיים ופי שלושה מהשטח הנדרש לקבורה בקומות. מאחר שבתי עלמין אינם מפונים עבור צורכי פיתוח, לשיטת הקבורה ישנה השפעה מכרעת על פני המדינה שנים קדימה.

ב־2004 החליטה הממשלה כי לפחות מחצית משטחי הקבורה תשמש לקבורה רוויה וחסכונית בקרקע. אך דו"ח מבקר המדינה מ־2020 חשף כי המשרד לשירותי דת לא עמד ביעדים: רק כ־21% מהנקברים בשנים 2017-2015 נקברו בקבורה רוויה. בחלק מבתי העלמין הממוקמים באזורים הצפופים בישראל כלל לא בוצעה קבורה רוויה, למשל באשדוד, באר שבע, בית שמש, אשקלון, כרמיאל.

דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם בשבוע שעבר העלה כי בשנים האחרונות חל שיפור עקבי, אך היעד טרם הושג. שיעור הנקברים בקבורת שדה ירד מ־82% ב־2012 ל־66.5% אשתקד. בירושלים, שבה ישנה מצוקת שטחי קבורה גוברת, בשנתיים האחרונות שיעור הנקברים בקבורה רוויה עבר את ה־50%, והנתון הגבוה נובע מסיבות כלכליות.

"מדינת ישראל נמצאת בגידול מהיר. אנחנו לא יכולים לייבא קרקע מהירח וצריכים להסתפק במה שיש כאן, ואין הרבה. הקבורה בישראל בזבזנית בצורה דרמטית ובכל קנה מידה", אומרת פרופ' נורית אלפסי, ראש המגמה לתכנון ערים באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב וחברה בוועד איגוד המתכננים. "קרקע לקבורה מחייבת נגישות טובה וסמיכות לערים, והיא באה על חשבון התחדשות עירונית וקרקע למגורים. קבורת שדה היא הדרך הבזבזנית ביותר להשתמש בקרקע וההשלכות הסביבתיות שלה איומות. אלו אזורים שלמים שמתכסים בבטון, שיש ואבן, ורמת החלחול שלהם היא מאוד נמוכה. מבחינה סביבתית זו שממה מוחלטת בתוך הלב האורבני".

דו"ח מבקר המדינה מ־2017 גם התריע על צפי למחסור של 1.5 מיליון חלקות קבורה במחוזות תל אביב והמרכז בראייה של עשרות שנים קדימה. לפי רשות מקרקעי ישראל, כדי להבטיח חלקות קבר לאוכלוסיית אזור המרכז, כ־2 מיליון איש, בקבורת שדה, נזדקק לשטח של כ־24 אלף דונם. אלפסי מסבירה כי לישראל אין פריבילגיה לתכנון בזבזני. "זה כמעט כמו לוותר על שטח בגודל העיר נתניה. אנחנו מצפים ממדינה מתקדמת בשנת 2023 להרים את הראש ולהסתכל קדימה. אין כאן תעלומה, אנחנו מכירים את קצב הגידול והתמותה, ויודעים שאין לנו מספיק מקום. קבורת שדה במצב של התפוצצות אוכלוסין זה הרגל שצריך לשנות. הקרקע שלנו היא משאב יקר, אנחנו לא יכולים לתעדף קברים על פני פיתוח עירוני".

חוזרים לתקופת בית שני

ב"קבורת ישראל" הנפטר נקבר בקבר שדה רגיל, ואחרי 24 חודשים מעבירים את עצמותיו לתיבה

קבורה בקומות אינה הפתרון היחיד שנמצא על הפרק, וגם לא החסכוני שבהם, שכן גם הוא דורש כמויות גדולות של שטח ובניית מתחמים ייעודיים. בשנים האחרונות מקודמת גם שיטת קבורה אחרת, סביבתית וחסכונית יותר, שאף עונה לדרישות ההלכה. מדובר ב"קבורת ישראל", שנהגה בתקופת בית שני. מדובר בשיטה בת שני שלבים: הנפטר נקבר בקבר שדה רגיל, ואחרי כ־24 חודשים מלקטים את העצמות ומעבירים אותן לתיבה. הדבר מאפשר לטמון בשטח קטן משפחות שלמות. את הרעיון מקדמים מתכננת הערים הירושלמית איילת קראוס, הכלכלן דוד מילגרום והרב רפי אוסטרוף. "הרבה מאוד, בעיקר חרדים, מרגישים שזה לא הלכתי מספיק עבורם לקבור בקומות, וטוענים שיש מצוקה של קברי שדה בארץ", אומרת קראוס, מייסדת עמותת קבורת ארץ ישראל. "בינתיים אנחנו רואים איך בית העלמין בכניסה לירושלים כל הזמן גדל וגדל. מי שמכתיבה את הצד ההלכתי בבסיס הנחיות תוכניות המתאר הארציות היא חברה קדישא, גוף שנושא שמירת הקרקע לדורות הבאים אינו שיקול עבורו. הפתרון שלנו הוא קבורה הלכתית מקיימת, שמתבססת על מסורת אבותינו ועל גודל בית העלמין". הרעיון של קבורת ישראל אינו רק סביבתי וחסכוני בשטח, אלא גם בעל משמעות קהילתית. לדברי קראוס, "אנחנו רואים כערך דתי שמירה של קרקע לדורות הבאים, אסור למלא את הקרקע בבתי קברות. זה צו דתי, מוסרי וערכי. ביהדות החשיבות של החיים גוברת על חשיבותם של המתים". הרבנות הראשית לא מכירה בשיטת הקבורה הזו ולא מוכנה לשמוע עליה, אבל זה רעיון שכבר מיושם בשטח. בקיבוץ יבנה למשל, שגופי הקבורה שלו לא כפופים לרבנות, התקבלה החלטה להיקבר בשיטה הזו כדי לחסוך קרקע. גם ערים שלא עובדות עם חברה קדישא יכולות להחליט ליישם את הפתרון.

האדם עץ השדה

הגוף נקבר בפשתן אורגני מתכלה יחד עם תערובת ייחודית של אדמה, ומעליו נטוע עץ צעיר

ומה קורה בעולם? סקר מ־2019 של איגוד מנהלי הלוויות בארה"ב מצא ש־52% מהאמריקאים הביעו עניין באפשרויות קבורה ירוקה, ומומחים העריכו שהשוק המתעורר עשוי ליצור ערך שוק בטווח של מיליארד דולר.

פתרונות קבורה ירוקה יכולים להיות למשל קומפוסטציה, קבורה בקפסולות וקבורת יער. ניו יורק הפכה השנה למדינה השישית בארה"ב שמכשירה קומפוסטציה אנושית, כלומר הפיכת גוף האדם לדשן באמצעות הליך מיקרוביאלי מואץ הנוצר בתנאים של חום וחמצן. קומפוסט של אדם נמשך כיום שמונה עד 12 שבועות, ועל פי ההערכות הוא משתמש רק בשמינית מהאנרגיה הדרושה לשריפת גופות.

ויש גם סטארט־אפים לטיפול במוות שתופסים תאוצה. אחד מהם הוא סטארט־אפ קבורה ירוקה בניו יורק בשם Transcend, המבטיח להפוך גופות אנושיות לעצים לאחר המוות. בתהליך שפיתחה החברה הגוף נקבר בפשתן אורגני מתכלה יחד עם תערובת ייחודית של אדמה מועשרת בפטריות, ומעליו נטוע עץ צעיר באדמה. החברה, המחפשת היום אתרי קבורה ראשוניים, שואפת להפוך את בני האדם לחלק בלתי נפרד מהטבע לאחר מותם, ובכך להפוך את בעיית הקבורה למנוע ייעור מחדש של כדור הארץ.