הכדורגל האירופי זקוק להרס יצירתי

פלורנטינו פרס הנשיא של ריאל מדריד דיבר השבוע מול בעלי המניות של ריאל מדריד על הקמת הסופרליג. ייתכן שבקרוב מאוד יקבל את התמיכה של האיחוד האירופי לכך.

"אנשים צעירים פחות מתעניינים בכדורגל וזו מגמה שצריך להפוך לפני שיהיה מאוחר מדי" אמר פרס. "הם רוצים מוצר איכותי שהכדורגל לא מספק, כי התחרויות הנוכחיות לא מושכות עד לשלבים האחרונים".

אובייקטיבית, הוא צודק. כל החישובים והנתונים מראים שרוב המשחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות הם בעלי משמעות קטנה לקבוצות הגדולות. באופן כללי, צריך 3-4 ניצחונות ומבטיחים העפלה לשלב הבא - מה שלעיתים רבות אומר שהמשחקים האחרונים בשלב זה לא ממש קובעים משהו וזה הופך אותם לפחות מעניינים. לפי החישובים, מדי שנה בין 20% ל-33% מהמשחקים משוחקים לשם הפרוטוקול בלבד ולא בכדי לקבוע את המעפילות לשלב הבא. כמו כן, רוב המשחקים הם בין קבוצות שהפערים הכלכליים ביניהן עצומים. רוב העולות לשלב הבא הן בדרך כלל הקבוצות הכי עשירות בבית.

פרס מדבר גם על כך שליגת האלופות תתמלא בעוד משחקים חסרי משמעות או המשחקים הפחות מעניינים מעונת 2024/25. והוא צודק. הפורמט השווייצרי של ליגת האלופות הוא טוב אבל השינויים שעשו בו באופ"א פשוט לא הגיוניים.

מ-2024/25 יהיו בליגת האלופות 36 קבוצות, כל קבוצה תשחק 10 פעמים - בכל מחזור נגד קבוצה מדירוג אחר. 8 הקבוצות הראשונות יעפילו אוטומטית לשמינית הגמר ואז הקבוצות בין המקום ה-9 למקום ה-16 יתחרו על 8 המקומות הנוספים בפלייאוף. 9 הקבוצות שנותרו יעזבו את התחרויות האירופאיות. בכך הגדילו את מספר המשחקים ב-100, מ-125 ל-225, אבל רוב המשחקים שהוסיפו שוב לא יקבעו הרבה. הפערים בין העשירות לבינוניות ולקטנות עדיין יקבעו גורלות. ובפורמט החדש, העשירים יקבלו צ'אנס אחר צ'אנס לתקן טעויות שעשו. הסיכוי להפתעות קטן.

פרס השווה את ליגת האלופות ל-NFL- השוואה שצריך להתעכב עליה. "ההכנסה של ה-NFL מזכויות שידור עברה את זו של ליגת האלופות" אמר. "לפי פורבס, ריאל מדריד היא המועדון ה-13 הכי שווה בעולם, לפני היינו מקום חמישי. הם בטח עושים משהו טוב מאוד בארה"ב ומשהו רע מאוד באירופה".

למרות שיש הבדלים גדולים בשוק, בענף הספורט וכו', הוא צודק בהשוואה שלו. ליגת האלופות אמורה להיות הטורניר המעניין ביותר בעולם והמכניס ביותר בעולם כי הוא מציג את קבוצות הספורט העשירות והמוכרות בעולם. אבל ה-NFL מכניסה יותר מפי 3 יותר מליגת האלופות. אז נכון, ה-NFL זו ליגה אחת סגורה בשוק וליגת האלופות היא ליגה שמורכבת מקבוצות משתנות מליגות אחרות. ונכון, ה-NFL משוחקת בסופי השבוע וליגת האלופות היא אירוע של אמצע השבוע. ועדיין - אין שום סיבה לכך שליגת האלופות תהיה מוצר כל כך נחות - מבחינה פיננסית - מאשר ה-NFL.

כמו שפרס אומר, יש מה ללמוד מה-NFL. הפוטבול מוגש לקהל למשך מספר חודשים בודד. בגדול, מדובר על משחק כל שבוע. הכדורגל משוחק 12 חודשים בשנה ושחקנים משחקים 3 פעמים בשבוע. בכדורגל הליגות מתחרות זו בזו על עניין והכנסות. כמו כן, אופ"א, הרגולטור, הייתה אמורה לנהל את זה בצורה טובה יותר למען הליגות, הקבוצות והשחקנים - אבל מאחר שמקור ההכנסה העיקרי שלה זה ליגת האלופות - היא בניגוד עניינים אינהרנטי.

ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס הגישו תלונה על מונופול של אופ"א לבית המשפט הגבוה לצדק באירופה וייתכן מאוד שבית המשפט יקבע שאופ"א אכן מונופול - מה שעשוי לשנות הרבה מאוד דברים בדינימיקה של ניהול המשחק באירופה.

בכל מקרה, חזרה לדבריו של פרס. "הכדורגל חולה וזקוק לניהול מקצועי, מודרני ושקוף" אומר פרס, ושוב הוא צודק. רק שהיציאה שלו ושל החברים שלו למיזם הסופרליג הייתה כל כך עקומה, לא מקצועית ולא שקופה שזה בעייתי לסמוך עליו או על חבריו שינהלו את העניין בצורה מקצועית, מודרנית ושקופה יותר מאופ"א. "חייבים לעצור את ההידרדרות של הכדורגל" פרס הוסיף. "הוא חייב להתקדם וזו הסיבה שאנחנו רצינו את הסופרליג. זו לא תהיה תחרות סגורה...עם כל הכבוד העצום לליגות המקומיות, התחרויות האירופיות חייבות להציע יותר משחקים לאורך השנה, משחקים שמביאים אנשים צעירים בחזרה".

פרס אז מבקש להשוות בין כדורגל לטניס. "רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' שיחקו אחד נגד השני 59 פעמים" הוא אומר. "נדאל ופדרר שיחקו יותר מ-40 פעמים אחד נגד השני. ריאל מדריד וליברפול נפגשו רק 9 פעמים ב-67 השנים האחרונות. למה למונע מהאוהדים לראות משחקים כאלה? אם אופ"א הייתה אחראית על הטניס, היינו צופים ברוג'ר פדרר - נדאל 2-3 פעמים".

הוא צודק שצריך יותר מפגשים בין "הגדולות" אבל, יש לציין, שיותר מדי מפגשים בין הגדולות עשוי להפוך אותם לפחות מיוחדים וזה גם בעייתי מבחינה כלכלית, שיווקית ופיננסית. כמו כן, לפי כל הסקרים ונתוני הרייטינג - הספרדי הממוצע מעוניין יותר בסביליה נגד ריאל מדריד מאשר ריאל מדריד נגד ליברפול והאנגלי הממוצע מעדיף לראות ליברפול נגד וולבס מאשר ליברפול נגד מילאן. כלומר, הליגות המקומיות הן עדיין הלחם והחמאה של הקבוצות וכל שיפור של המשחק יגיע, קודם כל, משיפור הליגות המקומיות - ולא בהכרח של התחרות האירופאית, שנתפסת - עדיין - כבונוס לקבוצות המצטיינות בליגות המקומיות.

את הנאום שלו פלורנטינו פרס סיכם בעקיצה לכיוון נאסר אל חאליפי, יו"ר פריז סן ז'רמן. "נאסר אל חאליפי אמר שריאל מדריד הקימה את הסופרליג בגלל שאנחנו מפחדים מתחרות. ובכן, אולי צריך להזכיר לו שריאל מדריד היא המועדון המוצלח ביותר בהיסטוריה".

פרס, כאמור, מדבר על היסטוריה אבל באותו הזמן מדבר על כך שהכדורגל "חייב לעבור תהליך מודרניזציה". הוא מדבר בעד הכדורגל כולו אבל מייצג את האינטרסים של הקבוצות הגדולות. אז פרס לא יכול לשאת את דגל המודרניזציה בכדורגל.

הליך מודרניזציה אמיתי מתרחש רק כשמתרחש "הרס יצירתי". על פי התיאוריה הזו התחדשות קוראת רק כשגורם חדש או מוצר חדש הורס בהתמדה את הדרכים המוכרות והמסורתיות בהן נעשו דברים. המצאת הדפוס הביאה לקריסת תעשיית העתקת הספרים אבל הובילה להרחבה מסיבית של יכולות הקריאה והכתיבה - מה שסייע לפתח את העולם. הליך ההרס היצירתי מתרחש בכל תעשייה. למשל, הדיסקים הרסו את תעשיית הקלטות. תעשיית הדיסקים חוסלה כשהתפתחו מכשירי ה-MP3, שנעלמו עם כניסתם של מכשירי הסלולר החכמים. וכך הלאה.

אפשר להתמודד מול הרס יצירתי ולהתחבר לגל היצירתי שהוא מוביל אבל בשביל זה צריך להיפטר מקבעונות.

בלוקבסטר הייתה הרשת הגדולה ביותר בעולם להשכרת קלטות וידאו ו-DVD של סרטים עד תחילת העשור הקודם. חברת ענק שגלגלה בשיאה מיליארדים דרך יותר מ-9,000 חנויות. בתחילת העשור הקודם, נטפליקס הייתה חברה ניסיונית שמכרה "מנויים" ל-DVD של סרטים. עבור תשלום חודשי, אפשר היה לקבל מנטפליקס דיסקים עם סרטים ולהחזיר אותם מתי שרוצים. הרעיון של הסטרימינג היה רק רעיון שבגלל תשתית האינטרנט עדיין לא בר-ביצוע.

הסיפור המפורסם הוא שמייסדי נטפליקס, ריד האסטינגס ומארק רנדולף, הציעו לבלוקבאסטר לקנות את החברה שלהם ב-50 מיליון דולר ושהם ינהלו את הזרוע הדיגיטלית בלוקבסטר. ג'ון אנטיוקו, המנכ"ל של בלוקבסטר, דחה את ההצעה כי הוא חשב שהיא מגוחכת. ג'ים קייז, מחליפו של אנטיוקו, הציע להנהלת בלוקבסטר דווקא כן להתנסות במנויים דיגיטליים לתוכן של החברה אבל ההנהלה דחתה את ההצעה שלו.

הסיבה העיקרית לדחייה הייתה ש-12% מההכנסה של בלוקבסטר הייתה מדמי איחור החזרת סרטים. הם פחדו מדי להפסיד 12% מההכנסות ולכן הפסידו את כל החברה.

הלקח הוא שלפעמיים צריך להפסיד קצת בטווח הקצר כדי להרוויח הרבה בטווח הארוך.

וכאן בדיוק הכדורגל - וגם פלורנטינו פרס - טועים.

הכדורגל לא צריך עוד משחקים. ממש לא. יש הרבה יותר מדי. השחקנים סובלים וגם האוהדים מתרחקים לאט-לאט מהמשחקים ורואים את זה לפי הרייטינג הדועך.

צריך הליך "הרס יצירתי". צריך להמציא את לוח השנה של הכדורגל מחדש. וצריך שכל הגורמים בכדורגל ישבו זה עם זה, ישימו את האינטרסים שלהם בצד, וידברו איך אפשר לעשות את מה שהכי טוב למשחק.

ההצעה שלי, שכבר כתבתי עליה לא מעט פעמים היא, הפרדה בין העונה הסדירה לעונה האירופאית - בדומה, אגב, לספורט האמריקאי. הליגות המקומיות ייערכו בין חודשי אוגוסט למרץ. ואז יתקיימו הטורנירים האירופאיים - ואולי שווה לעשות את שלב הנוק-אאוט, בדומה למונדיאל או יורו, בעיר אחת. ואז בחודשי האביב ותחילת הקיץ ישוחק כדורגל הנבחרות.

אולי השינוי יוביל לירידה קלה בהכנסות בטווח הקצר, אבל סדר חדש בליגות יוריד את העומס מהשחקנים. יוריד את כמות הטיסות והנסיעות יאפשר קיום המשחקים הגדולים של ליגת האלופות בסופי שבוע וגם ייתן לנבחרות לעבוד ביחד מספר שבועות רצופים ולא כמה ימים בודדים במהלך השנה. בשביל צמיחה אמיתית צריך להרוס את הקיים. להרוס בצורה יצירתית.