מי יגן על החילונים, והפתרון הפשוט למחסור במורים

החינוך החילוני חשוף לפגיעה

הקמת מועצה לחינוך הממלכתי חיונית

מערכת החינוך בישראל נבנתה בהנחה ששר החינוך שייך להגמוניה החילונית. לכן הזרם הדתי והזרם החרדי דאגו לעצמם לאוטונומיה והגנה מהתערבויות חיצוניות, ואילו למערכת הכללית אין שום הגנה מפני השר. עכשיו, כשהציבור החילוני חדל להיות הגמוני והפך לאחד השבטים, המצב הזה מסתמן כסכנה מאוד גדולה. מה שהבליט מאוד עד כמה החינוך החילוני חשוף היה המינוי של סגן השר אבי מעוז לסגן שר לענייני צנזורה של תוכניות לימודים חיצוניות. המלחמות עם השר הנוכחי יואב קיש קשות. אבל בסופו של דבר זה יכול היה להיות אף גרוע יותר. אם שר האוצר בצלאל סמוטריץי' או השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר היו רוצים, הם יכלו לבקש את תיק החינוך וסביר שזה היה קורה. בממשלה עתידית סביר שזה גם יקרה.

לכתבה הקודמת בסדרה - לחצו כאן

החינוך החרדי מוגן בעיקר מכוח העובדה שהוא חינוך פרטי והעוצמה הפוליטית של המפלגות החרדיות מאפשרת לו לעשות כל מה שהוא חפץ בו. חוק חינוך ממלכתי קובע שלחינוך הממלכתי דתי תהיה מועצה שתנהל אותו ותגן עליו והיא רשאית לפסול תוכניות לימודים או אפילו מינויים. הסמכות הזו מאפשרת לדרוש מאנשי החינוך הצהרה על אורח חיים דתי. הממשלה הקודמת של בנט ולפיד יכלה להקים מועצה כזו לחינוך הממלכתי והעובדה שלא עשתה זאת נובעת מקוצר ראות ומהווה מחדל. "אבי מעוז יכול להיכנס רק לזרם הממלכתי, כי זה זרם שאין לו אבא ואמא", אומרת מי שהיתה סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה של משרד החינוך, מיכל טביביאן מזרחי, היום מנהלת מרכז מנור לקידום ערכי מרכז.

ח"כ משה (קינלי) טור־פז מיש עתיד, מנהל מינהל החינוך של עיריית ירושלים לשעבר, מכין תוכנית אסטרטגית לחינוך לקראת שיבה אפשרית של המפלגה לשלטון. הוא אומר שאחד הדברים הראשונים שיהיה צריך לעשות הוא לקבוע בחוק מועצת חינוך ממלכתי שתגן עליו. לדבריו, מועצה כזו יהיה קשה לבטל. טביביאן מזרחי מציעה להקים את מועצת החינוך הממלכתי כבר לאחר הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות באמצעות הרשויות ועוד לפני שהיא תעודכן בחוק.

מנהלת מינהל החינוך של עיריית תל אביב שירלי רימון־ברכה אומרת ש"לפני שמגינים על מערכת החינוך הממלכתית, צריך לצקת לה תכנים ולהחליט מה חינוך ממלכתי אומר". היא מציינת שבשנת 2000 עבר תיקון לחוק חינוך ממלכתי שהגדיר מטרות הומניסטיות כמו "לחנך אדם להיות אוהב אדם", "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד ולערכים דמוקרטיים" ו"לחזק את כוח השיפוט והביקורת". אבל התיקון לא יושם. עיריית תל אביב מקדמת עכשיו ברוח זו תוכנית להנחלת ערכים דמוקרטיים בבתי הספר שלה ותוכניות דומות מקדמות גם כמה רשויות נוספות.

פצצת הזמן של החינוך החרדי

התוכנית ללימודי ליבה קרסה בעזרת נתניהו

מי שכבר יש לו אוטונומיה, ביחוד מלימודי ליבה, הוא החינוך החרדי. בתקופת ממשלת בנט-לפיד התעוררה תקווה מסוימת לשינוי כאשר ח"כ טור־פז קידם יחד עם חסידות בעלז הגדולה מתווה לתקציב מוגדל תמורת לימודי ליבה שייבדקו בבחינות. אלא שהמתווה הזה איים להביא לפילוג בין דגל התורה לאגודת ישראל בבחירות. יו"ר האופוזיציה אז בנימין נתניהו חשש מאובדן קולות, הבטיח במקום זה לממן תקציב מוגדל לכל החינוך החרדי וכיבה את האור בקצה המנהרה. עכשיו כשהתקציבים למוסדות החרדיים כל כך גדלו, הפיתוי במתווה כזה קטן בהרבה.

"אבי מעוז יכול להיכנס רק לזרם הממלכתי, כי זה זרם שאין לו אבא ואמא", אומרת הסמנכ"לית לשעבר במשרד החינוך, מיכל טביביאן מזרחי. ח"כ מיש עתיד מכין תוכנית להגנה על החילונים

אגף תקציבים במשרד האוצר מעריך שאם שיעור התעסוקה של גברים חרדים לא יעלה, הנזק שייגרם למשק ב־2030 יגיע ל־40 מיליארד שקל בשנה. הנזק שייגרם ב־2065 מוערך, על פי תחשיבי המשרד, כבר ב־400 מיליארד שקל לשנה. שני פתרונות הועלו בעשור האחרון לבעיית לימודי הליבה בחינוך החרדי. את הראשון יזם שר החינוך לשעבר שי פירון מיש עתיד – בתי ספר ממלכתיים חרדיים (ממ"ח).

היתרון של הממ"חים הוא שהילדים לומדים תוכנית ממלכתית מלאה. החסרונות הם שהפנייה היא בעיקר לחרדים מודרניים והעובדה שהמפלגות החרדיות עושות הכל כדי להילחם בתחרות. התוצאה היא שאחרי עשור יש רק 74 בתי ספר כאלה.

שר החינוך יואב קיש והשר במשרד חיים ביטון האחראי על החינוך החרדי. תקציב מלא לבתי ספר ללא תוכנית ליבה | צילום: אלכס קולומויסקי, יריב כץ

אנשי בעלז מצידם זנחו את המתווה ועכשיו מנהלים משא ומתן על השתלבות ברשת החינוך של ש"ס, מעין החינוך התורני בני יוסף, מה שיקנה להם תקצוב מלא. למהלך הזה שני חסרונות גדולים מבחינת המדינה: עלות עצומה מצד אחד וקושי לאכוף את לימודי הליבה למרות התקציב המוגדל. טור־פז עדין מקווה שבעתיד יצליח להפוך את החינוך הממלכתי חרדי ומתווה בעלז למסלולים מרכזיים בחינוך החרדי.

חוקרת החינוך החרדי פרופ' לטם פרי חזן אומרת שאם המדינה היתה מחזקת את החינוך הממלכתי חרדי יש ציבור ניכר שהיה מעוניין להצטרף. "אבל המדיניות עושה בדיוק הפוך ונותנת 100% תקציב לבתי ספר ללא תוכנית ליבה". בכיר במערכת החינוך אומר שאינו רואה תקווה לשינוי בחינוך החרדי בלי שינוי פוליטי משמעותי. "אני בעניין הזה מאוד פסימי. התקציבים האחרונים פועלים נגד הממ"חים. אם המדינה חפצת חיים, היא חייבת לתמרץ הפוך".

מחסור במורים? המומחים חלוקים

צריך כנראה ללמד פחות שעות

מחלוקת קשה שוררת בין המומחים בשאלה האם יש במערכת החינוך מחסור במורים. התשובה היא תלוי איך סופרים. בממוצע ארצי בכלל לא בטוח. כשבודקים את החינוך הממלכתי במרכז הארץ, זה שמהווה את העתיד של כלכלת ההייטק, יש מחסור קשה ויש מחסור קשה במיוחד במורים מקצועיים בתחומים ריאליים ובאנגלית. מהעבר השני בישראל לומדים כל כך הרבה שעות שבהחלט יכול להיות שאפשר לפתור את המחסור פשוט על ידי הפחתת שעות.

שר החינוך קיש אמר במאי ש"אנחנו במשבר מאוד קשה של מחסור במורים לקראת שנת הלימודים הבאה". בישיבה של ועדת החינוך של הכנסת באמצע החודש אמר מ"מ מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני שביוני הפער היה של 6,500 עובדי הוראה, כולל מורים, גננות ומורים וגננות בחינוך המיוחד. במועד הישיבה היו חסרים 3,400. לדברי שמעוני, "תמיד היה מחסור בעובדי הוראה. ההבדל הוא בעוצמות ובהיקפים".

מי שמוביל את הטענה שאין מחסור הוא בכיר חוקרי כלכלת החינוך בישראל נחום בלס ממרכז טאוב, שמצביע למשל על כך שעל פי נתוני הלמ"ס מספר התלמידים למורה ירד מ־12.3 ב־1997 ל־10.4 ב־2022. על פי נתוני ה־OECD ישראל נמצאת במקום העשירי בין המדינות המפותחות במספר שעות הלימוד לתלמיד עם 984 שעות לשנה. זה 10% יותר מממוצע האיחוד האירופי (892 שעות לשנה). מערכות חינוך מצוינות נמצאות בתחתית טבלת שעות הלימוד: 808 שעות לשנה בלבד בפינלנד, 766 בסלובניה. בלס מציע לפתור את המחסור במורים (וגם את בעיית גודל הכיתות) על ידי הפחתה במספר שעות הלימוד.

השיח על מעמד המורים מתמקד בדרך כלל בשכרם ובשעות העבודה הנוחות. השכר סביר יחסית לאקדמאים ומשרד האוצר גם הצליח בשנים האחרונות לצמצם את הפער העצום שהיה בין מורים ותיקים לחדשים כלומר להגדיל את שכר הפתיחה. ועדין זה לא שכר שמשקף יוקרה או הערכה. בלס אומר שהקושי של מעמד המורה נובע מכך שזו חברה "שרואה בתלוש השכר ביטוי לערכו של אדם ומה שחשוב זה הייטק ובנקאות". הוא מציין ש"המורים מרוצים מהעבודה שלהם אבל לא רוצים שהילדים שלהם יהיו מורים וההורים חושבים שזה מקצוע חשוב אבל לא רוצים שהילד שלהם יהיה מורה".

שני גורמים מרכזיים לבריחה מהמקצוע הם היחס המזלזל של המערכת ושל רבים מההורים. "מורים מרגישים שמתייחסים אליהם כמו לבורג קטן ומנחיתים עליהם פקודות מירושלים. הכל נופל על הדבר הזה. צריך שמרחב שיקול הדעת שלהם יהיה הרבה יותר גדול", אומרת מנהלת מינהל החינוך של עיריית תל אביב, רימון-ברכה. לדבריה, "כשמישהי בוחרת להיות מורה היא רוצה לחנך ילדים ולטפח ערכים ולהביא את עצמה, לא רק למלא הנחיות".

"יש מחסור קשה במורים איכותיים", אומר ח"כ טור־פז, שהיה מנהל מינהל החינוך של ירושלים. לדבריו, "היום הבסיס לקבלה הוא שיש דופק ונשימה". טביביאן מזרחי מצביעה על פרדוקס שלפיו דווקא "הפעולות שמשרד החינוך עושה להתמודד עם המחסור במורים פוגעות במעמד המורה. אם מגייסים תיכוניסטים ועושים הכשרות מהירות ומקבלים כל אדם שאומר 'רוצה אני', אתה פוגע באלה שבאים מאידאולוגיה ובמי שיש להם הכשרה מקצועית. אלה פתרונות קצרי טווח שבטווח הארוך הם אסון למערכת".

תקציב החינוך המיוחד מזנק

יש להגביר את שילוב הילדים בחינוך הרגיל

לאחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך בישראל לא מסתמן כרגע כל פתרון. הכוונה לזינוק המהיר במספר תלמידי החינוך המיוחד, שעלותם גדולה פי כמה, ולזינוק המקביל בתקציב החינוך המיוחד. על פי נתונים שהעביר משרד החינוך ל"כלכליסט", תקציב החינוך המיוחד גדל מ־12.8 מיליארד שקל ב־2020, ל־16.1 מיליארד שקל ב־2023. אם ב־2021 הזינוק התקציבי היה 800 מיליון שקל השנה הוא יעמוד על 1.3 מיליארד שקל. מספר תלמידי החינוך המיוחד גדל בחמש השנים האחרונות מ־137 אלף ב־2019 ל־227 אלף בשנת הלימודים הקרובה, עלייה של שני שלישים (66%). זה פי שבעה מהעלייה במספר התלמידים במערכת החינוך כולה, שעמדה על 9%.

החוקר בלס חישב עבור "כלכליסט" תחזית לשיעור תלמידי החינוך המיוחד מכלל מערכת החינוך. אם קצב העלייה של השנה יימשך, מספר תלמידי החינוך המיוחד יגדל מ־12% ממערכת החינוך היום ל־20% כלומר חמישית, ב־2032, תוך פחות מעשור.

לפי חישובי "כלכליסט", אם היום תקציב החינוך המיוחד מהווה 20% מתקציב החינוך, הרי שב־2032 הוא עלול להתקרב לשליש. "זה דבר מטורף. אתה לא יכול להרשות את זה לעצמך", אומר בלס. ברור שבמצב הזה מדינת ישראל היתה צריכה להשקיע סכומי עתק כדי לחקור איך לצמצם את מספר הילדים הזקוקים לחינוך מיוחד אבל זה לא בשליטת מערכת החינוך.

חוקר כלכלת החינוך נחום בלס: "הקושי של מעמד המורה נובע מכך שזו חברה שרואה בתלוש השכר ביטוי לערכו של אדם ומה שחשוב זה הייטק ובנקאות. הורים לא רוצים שהילד יהיה מורה"

מה שיכולה מערכת החינוך לעשות לפי המומחים הוא להגביר את השילוב של ילדי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל, מה שיצמצם את העלויות ויהיו לו גם יתרונות חינוכיים ניכרים. הבעיה היא שלשם כך יש צורך בכיתות הרבה יותר קטנות שבהן ניתן יהיה להעניק לילדי השילוב את תשומת הלב הדרושה. בלס מציע לנצל לשם כך לנצל את העובדה שבישראל יש כיתות גדולות אבל מעט תלמידים לכל מורה, כלומר ללמד פחות שעות. כך שניתן יהיה לצמצם את מספר התלמידים בכיתות ואז יתאפשר השילוב.

רימון־ברכה מספרת על מודל של בתי ספר מכילים ששליש מהתלמידים בהם הם תלמידי חינוך מיוחד בתפקוד מאוד נמוך (אוטיזם, שיתוק מוחין). הלימודים מתקיימים בכיתות של 27 תלמידים ולכל כיתה יש שתי מורות וסייעת שילוב. לדבריה, משרד החינוך מגביל מאוד פתיחת בתי ספר כאלה אבל היא מעריכה שהרבה יותר חסכוני לפתוח עוד בתי ספר כאלה מאשר בתי ספר נפרדים לחינוך מיוחד. היא גם מציינת שחלק גדול מהבעיות ההתנהגותיות בחינוך המיוחד נוצרות בגיל הרך ולכן לדבריה השקעה גדולה יותר בגיל הזה היתה חוסכת סכומים גדולים למדי ובעיות חברתיות.

התקצוב הדיפרנציאלי על בלימה

תוספת שעות הוראה בלבד לא תצמצם פערים

הגילוי של שר החינוך קיש בישיבת ועדת החינוך של הכנסת לרגל פתיחת שנת הלימודים שהוא עורך בדיקה מחדש של תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי עורר דאגה גדולה. התוכנית שהנהיג שר החינוך לשעבר שי פירון מיש עתיד מתגברת את התקציבים ביישובים חלשים מבחינה סוציו אקונומית כדי להקטין את הפערים בתקציבים, בהישגים ובסיכויים.

זה לא שאין צורך בבדיקה מחדש. למרות התוכנית, ישראל שמרה על מעמד כאלופה הבלתי מעורערת של הפערים במבחני PISA 2018 בכל שלושת נושאי המבחן. הפערים בין התלמידים היהודים לערבים רק גדלו. סביר להניח שבמבחנים הבאים המצב רק יחמיר בגלל הקשיים הגדולים שהיו בלמידה מרחוק ביישובים החלשים. אבל קיים חשש כבד שכאשר מדובר בממשלה הזו הבדיקה נעשית כדי לעודד חינוך פרטי וכדי ולקחת כסף מערבים ולא כדי לסייע לחלשים.

בלס אגב לא מסכים שהתוכנית לא הצליחה. הוא מסביר את הירידה של הערבים במבחני PISA בכך ש"הם לא שמו קצוץ, בין היתר כהתרסה נגד מערכת החינוך הישראלית". לדבריו, "מערכת החינוך היא שיקוף אמיתי של המערכת החברתית", כלומר היא משקפת את הפערים העצומים בחברה הישראלית. אבל במדדים אחרים, למשל מבחני המיצ"ב, הפערים דווקא הצטמצמו. לדבריו, "כל מערכות החינוך בעולם מכירות בכך שצריך לתת העדפה מתקנת לאוכלוסיות חלשות. צריך גם לשאול כמה הפערים היו גדלים עוד יותר בלי התקצוב הדיפרנציאלי".

פירון אומר שאחרי שהוא עזב "המהלך לא הושלם". זאת מכיוון שהרפורמה עסקה רק בסל שעות ההוראה ולא בכל סלי התקציבים התוספתיים. בכיר אחר במערכת אומר ש"לתת עוד שעות עם אותם מורים זה לא עושה הבדל. צריך תקציבים להעשרה, לתגבור לתלמידים מתקשים, לחינוך בלתי פורמלי, להקטנת כיתות". הוא מסביר שהבעיה היא שלרשויות חזקות יש כספים גמישים לתת בדיוק לדברים האלה. "מה שעושים עם הכסף זה שמוסיפים שעות ומגייסים עוד מורים (כלומר מורידים את הרמה. ש"א) זה רק יוצר מצב יותר גרוע ולא מיצר תוצאות", אומרת טביביאן מזרחי.

ח"כ לשעבר עלי סלאלחה ממרצ, איש חינוך דרוזי בכיר, אומר ש"התקצוב הדיפרנציאלי לא מספיק כי הוא לא יכול לסגור את הפער בין המשפחות של התלמידים". גם ראש המכון הערבי לחינוך במכללה האקדמית בית ברל ד"ר וורוד ג'יוסי אומרת ש"לבתי הספר הערבים חסרים מעבדות וציוד מעבדות וגם אין תקציב להעשרה ולשיעורי העשרה אחר הצהרים".