עוסמאן דמבלה ופייר אמריק אובאמיאנג | צילום: AFP
הנוסחה לניצחון: כימיה חשובה מכישרון
בכדורגל האירופי מתקרבים לישורת האחרונה של העונה וב-NBA מתקרבים לפלייאוף בצעדי ענק. מפתה להסתכל על הכישרונות הגדולים ולחזות שהם אלו שיקבעו את זהות הזוכות בתארים, אבל נראה שדווקא מערכות היחסים בין הכישרונות לחבריהם לקבוצה יהיו משמעותיות יותר
בשנת 2018 צוות חוקרים ומהנדסים של אוניברסיטת נורת'ווסטרון רצו לחקור מה מייצר יותר ניצחונות לקבוצות ספורט: כישרון או כימיה קבוצתית. הם שאבו נתונים מאלפי משחקים ב-NBA, פרמיירליג, IPL (ליגת הקריקט ההודי הבכירה) ו-MLB (בייסבול). לנתונים הללו הוסיפו תוצאות ונתונים של משחק המחשב Defense of the Ancients 2, משחק קרב קבוצתי המשוחק ברשת. עבור כל ספורט החוקרים קבעו את רמת הכישרון של כל קבוצה לפי הנתונים האישיים של כל שחקן בכל קבוצה. לאחר מכן בדקו כמה מהשחקנים בכל קבוצה שיחקו זה עם זה בעבר, ומה היתה רמת ההצלחה שלהם. החוקרים גם בדקו את רמת האינטראקציות בין השחקנים בכל קבוצה.
קראו עוד בכלכליסט:
הם חקרו את תוצאות הקבוצות והשוו בין קבוצות ברמות כישרון זהות. מה שהם גילו זה שבכל ענף (גם במשחקי המחשב), בכל תרבות, המדד החשוב ביותר להצלחת כל קבוצה היה מדד ההצלחה המשותפת. כמו כן, מדד ההצלחה המשותפת הצליח לסייע לחוקרים לחזות היטב הצלחות עתידיות של קבוצות. "הסתכלנו על התוצאות וחשבנו שזה הרבה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי", אמר פרופ' נושיר קונטראטור, שהוביל את המחקר. "בחנו את איתנות הממצאים שלנו על ידי שימוש בסטטיסטיקות אישיות אלטרנטיביות כדי לחשב את רמת הכישרון והכישורים של כל שחקן בצורה אחרת - וגילינו שהתוצאות לא השתנו - אפילו במשחק המחשב התוצאות היו זהות".
ברור ששחקנים אינדיבידואלים יכולים להשפיע על תוצאות המשחק, אבל לפי החוקרים אלמנטים שקשה למדוד כגון כמה השחקנים סומכים זה על זה, כמה הם מכירים זה את זה וכמה הם אוהבים אחד את השני - משפיעים הרבה יותר על תוצאות. "הקבוצות הן לא רק סך כל הכישרונות של האינדיבידואלים בהן, הן גם סך כל מערכות היחסים בין השחקנים", אמר קונטראטור.
בעקבות המחקר, קונטראקטור התחיל לעבוד עם NASA כדי לזהות צוותים שיכולים לעבוד יחד במשימת ההגעה למאדים. "הבאת האנשים הנכונים יחדיו היא יתרון תחרותי", סיכם פרופ' קונטראקטור. "זה מאוד חשוב לזהות איך מערכות יחסים יעזרו לקבוצה להצליח - אם זה במקום העבודה בעתיד, בכדור הארץ או בחלל".
על פניו, זה נשמע כמעט קלישאה, אבל למרות שזו אקסיומה מוסכמת על רוב אנשי המקצוע - אנשים מאוד חכמים בספורט העולמי עושים את אותה טעות פעם אחר פעם, עונה אחר עונה. והטעות היא להעדיף את הכישרון על פני התאמת הכישרונות זה לזה.
פריז סן ז'רמן היא דוגמה לקבוצה עמוסת כישרונות שקרסו בכמעט כל מבחן משמעותי העונה. הם הודחו מליגת האלופות על ידי ריאל מדריד, שבשנים האחרונות זנחה את המרדף אחר גאלקטיקוס כדי להתאים את הכישרונות הקיימים זה לזה ולשפר אותם על ידי חיזוק מערכות היחסים ביניהם. אגב, אמש ריאל מדריד הובסה על ידי ברצלונה - לה יש מאמן עם הרבה ניסיון בהצלחה משותפת בארגון (צ'אבי), שבנה את הקבוצה סביב 9 שחקנים שגדלו לתוך המערכת (4 שחקני בית ו-5 שחקנים שהגיעו למועדון בגיל צעיר) ושני שחקנים מוכשרים מאוד שהגיעו בחורף. עוסמאן דמבלה ופייר אמריק אובאמיאנג, שניים מהשלישייה הקדמית של ברצלונה, שיחקו והצליחו יחדיו בדורטמונד. דמבלה הוא השחקן שבישל הכי הרבה שערים לאובה לאורך הקריירה של החלוץ הגבונזי.
חזרה לכישלונות. מנצ'סטר יונייטד, למשל, נפלה בגלל שלא בנתה על ההצלחה היחסית של שנה שעברה ובחרה להשתדרג בכוכבי על שלא בהכרח מתאימים למה שעבד בשנה שעברה. ב-NBA, לוס אנג'לס לייקרס ולברון ג'יימס - אולי אחד מהשחקנים החכמים בכל הזמנים - בנו על רמת הכישרון של ראסל ווסטברוק, למרות שזה ברמת הלא סביר שהוא יכול להיות חלק מקבוצה מנצחת. גם בברוקלין בנו על התאגדות כישרונות היסטורית שהתפוצצה לארגון בפנים.
בכדורגל האירופי מתקרבים לישורת האחרונה של העונה וב-NBA מתקרבים לפלייאוף בצעדי ענק. מפתה להסתכל על הכישרונות הגדולים ולחזות שהם אלו שיקבעו את זהות הזוכות בתארים, אבל נראה שדווקא מערכות היחסים בין הכישרונות לחבריהם לקבוצה יהיו משמעותיות יותר לקביעת המנצחות הגדולות של העונה.