עד מרכזי בפרשת אלבר: "התנאים ליבוא מקביל לישראל לא אפשריים, לכן זייפנו מסמכים"

מעל 1,800 מכוניות חדשות נכנסו לישראל על בסיס אישורים שניתנו לכאורה על סמך "מצג שווא שתוכנן בקפידה" ותוך הנמכת חשבוניות. איך דבר כזה קורה? אולי השבוע יתקבלו תשובות מעד מדינה שנחשף לראשונה באחת הפרשות היותר מעניינות שהתרחשו בשוק הרכב הישראלי בעשור האחרון ושנחשפה לראשונה ב"כלכליסט".

בשנת 2014 נחשף ב"כלכליסט" שרשות המסים החלה בחקירת חברת הליסינג וההשכרה "אלבר", עקב חשד לאי סדרים ביבוא הרכב של החברה. אלבר נחשבה אז למצטרפת הטרייה ביותר למועדון היבואנים המקבילים שמייבאים מכוניות ארצה באמצעות רכישתן מסוכנים בחו"ל. הצטרפות חברת הליסינג נחשבה שינוי של ממש בכללי המשחק: גוף גדול שרוכש עשרות אלפי מכוניות בשנה יכול לרכוש מכוניות מחו"ל לצי שלו ובעצם "לחסל" את יבואני הרכב בדרך. המהלך של אלבר נחשב מהפכני: רק כתשע שנים מאוחר יותר נחשף ב"כלכליסט" שחברת ליסינג גדולה נוספת (שנסחרת בבורסה בדומה לאלבר) מעוניינת להיכנס למשחק היבוא המקביל.

בפרשת אלבר, כך התברר מאוחר יותר, לא הייתה מעורבת רק החברה ובכירייה (בינתיים נקבע כי אלי אלעזרא ואורן אלעזרא לא יואשמו בפרשה), אלא גם חברת היבוא המקביל הגדולה בישראל – "אוטומקס" ובכיריה. מעבר לכך: בפרשה מעורבים לכאורה גם בכירים במשרד התחבורה שאישרו את היבוא. הנושא של אמיתות מסמכי יבוא הוא נושא מאוד רלוונטי גם כיום.

ממש לאחרונה נחשף ב"כלכליסט" כיצד מכוניות של חברת פולקסווגן, שיש להן תקינה סינית יובאו לישראל למרות שהחברה מפרסמת באתריה אזהרה רשמית שמדגישה שהמכוניות מיועדות רק לשוק הסיני ועלולות לסבול מכשלים במדינות המזרח התיכון. אגב המכוניות מיובאות לישראל גם כעת, ולפי רישומי משרד התחבורה 19 מכוניות פולקסווגן סיניות עלו השנה לכבישי ישראל.

באותו משפט של חברת אלבר, בעדויות שנמסרו ממש לפני כמה שבועות, ציין מ"מ מנכ"ל משרד התחבורה המהנדס אבנר פלור, שמכהן גם כיום במשרד - כי "אנחנו פשוט סומכים על היצרן, יבואן ועורך הדין שמלווים אותו בתהליך ואנחנו עושים את כל הבדיקות הנדרשות גם המקצועיות" – מה שניכר שלא עמד במבחן הזמן לפני עשר שנים ויתכן שאינו עומד במבחן הזמן גם כיום.

במקרה של פרשת אלבר, הטיפול בנושא ארך לא מעט זמן: באוגוסט 2021 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום נגד החברה, בכירייה (שבינתיים האישומים נגדם בוטלו), נגד ינון עמית מנכ"ל אלבר לשעבר ונגד בכירים נוספים. רשימת האישומים כללה הלבנת הון ועבירות מס.

כפי שנחשף לראשונה ב"כלכליסט", איש עסקים חרדי אמריקאי היה גורם מפתח בפרשה, מכיוון שסיפק לגורמים המעורבים את אחד המסמכים החשובים ביותר על מנת לייבא את המכוניות לישראל: אישור יבוא מגוף סחר אמריקאי גדול שמכר כביכול את המכוניות לצורך יבוא מקביל. כלומר, מסמך בו כתוב שהגוף הגדול בחו"ל מסכים לייצא מכוניות לישראל. אלא שהאישורים זויפו, במשרד התחבורה הורמו "דגלים אדומים" בנושא, אבל לא על ידי הדרג הבכיר ביותר אלא על ידי מנהל תחום היבוא דאז. ה"דגל האדום" שמנהל היבוא הרים נחשף על ידי "כלכליסט" בעבר אך למרות ההתראה היבוא המשיך.

הפרשה הפכה מורכבת יותר בגלל הצטרפות רשויות החוק האמריקאיות. מסמכים של גופי סחר אמריקאים זויפו לכאורה והמשמעות היא שרשויות החוק האמריקאיות נכנסו לחקירה, מה שהביא להפיכת איש העסקים האמריקאי לעד מדינה, כך נחשפה לראשונה זהותו של השי צבי אריה גוטדינגר, איש עסקים חרדי שהתייצב אתמול לראשונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב והעיד על אופי העסקה ואופי התקשרותו עם הגורמים בפרשה.

עדותו של עד המדינה מעניינת מכיוון שהוא מפריך כמה תאוריות, כמו למשל ההנחה שאישורי היבוא של "אוטוניישן" האמריקאית זויפו בגלל שיצרני הרכב היו חוסמים את היבוא - ובמקום זאת מתברר שבפועל מדובר גם ביבוא שהוא פחות ריווחי, בעדותו הודה גם כי היבוא מארה"ב קשה בגלל מגבלות שהטילו יצרני הרכב.

בנוסף, ציין גוטדינגר בעדותו שצפויה להימשך מספר ימים, כי "הכרתי אדם ששמו פרנקל, הוא אמר לי שהוא רוצה לעשות עסקים בישראל בתחום הרכב. פרנקל הכיר אותי מתחום הרכב באמריקה. אביו הגיע למשרד שלי בניו יורק ונתן לי כסף עבור כרטיס טיסה לישראל. בישראל פגשתי את פרנקל ומשפחת לוי". בני משפחת לוי נמנים על השותפים ביבואנית הרכב המקבילה "אוטומקס". לדברי גוטדינגר, "בפגישה סוכם שנפתח עסק ליבוא מכוניות לישראל. השותפים יהיו פרנקל, בני משפחת לוי ואנוכי. דאז היו דיונים ושיחות והם אמרו שהם יוכלו להכניס את חברת אלבר לעסק הזה".

הרכב העלויות והרווח ממכירת רכב ביבוא מקביל עלה בעדות: "כאשר סוכן בארה"ב מוכר רכב לייצוא הוא צריך לדווח למי הוא מכר את הרכב. יש גם רכבים שמיועדים ספציפית לייצוא, אבל עליהם אין החזר מס. באותה תקופה, כאשר חברות רצו למכור רכב הן גבו עליו מחיר מסוים ואז היה החזר מס מיצרן הרכב. יכולנו לקבל הסכם ליצוא של ניסאן לישראל אבל נושא האחריות השאיר את הדברים תלויים באוויר. בדצמבר 2013 נשלח אלי מייל מישראל עם ההוראות - מה צריך לעשות כדי לקבל חוזה ליבוא מקביל, כלומר רישיונות, מידע על ריקולים ואחריות. ידענו שיש בעיה עם האחריות לכן שינינו את החוזה, הורדנו את החלקים שעליהם סוכנים לא יחתמו, כמו עניין הריקולים. לבסוף מצאנו מישהו שיחתום על חוזה כזה שממנו הוצאו כל המכשולים".

כלומר, לפי גוטדינגר יבוא רכב לישראל בדרך "כשרה", באמצעות סוכנות רכב אמריקאית גדולה כמו "אוטו ניישן" או "PENSKE", לא אפשרי גם בגלל שאין רווח וגם בגלל שיצרני הרכב לא יאפשרו הוצאה של הרכב מארה"ב למכירה במדינה אחרת. בפועל, ההסכמים עם רשת אוטו ניישן שהוגשו למשרד התחבורה היו לכאורה מזויפים. לדברי גוטדינגר: "אני לא יודע אם אוטוניישן היו מוכנים לחתום על הסכם כזה של יצוא של רכב לישראל ואני לא רציתי שידעו מי אני ושבכוונתי לייצא רכבים לישראל". בהמשך דבריו ציין גם את מעורבותו של אדם שמו חזן שהיה אמור להסדיר את נושא המסמכים.

שלבי העדויות בפרשה זו יימשכו עוד זמן רב, אבל בענף הרכב הישראלי צופים בעיון רב בפרטי המשפט מכמה סיבות. ראשית, בענף הרכב יש גורמים שכנראה שיש להם אינטרס לחזות בנפילת אוטומקס: לפני פחות משבוע פרסמה אוטומקס מצגת למשקיעים בה ציינה שהיא מחזיקה ב-40% מהיקף שוק היבוא המקביל בישראל. אוטומקס גם נערכת ליבוא סדיר של רכבים חשמליים וגם של אוטובוסים.

מאז הפרשה, גם במשרד התחבורה הבינו שהתנאים ליבוא מקביל של רכב לישראל כפי שנקבעו לפני מעל עשור במסגרת "חוק רישוי רכב" הם פשוט בלתי אפשריים למימוש ומאז מספר פעמים הוכנסו הקלות שונות שהפכו את היבוא המקביל לפשוט יותר, אבל אלה לא משנים את העובדה שלכאורה עדיין מדובר בעבירות.

סביר להניח שהכרעה בתיק שנמשך עוד מעט עשור לא תתקבל בעת הקרובה, אך המשמעות של ההכרעה, אם וכאשר תתקבל, תהיה כזו שתורגש היטב בהשפעתה על ענף הרכב הישראלי.