האם יסורי החקירה והמעצר של חפץ הצדיקו את עצמם?

1. היום השני לחקירה הנגדית של ניר חפץ בידי עו"ד בועז בן צור הוקדש לסרטוני החקירה של חפץ שהוקרנו בבית המשפט. סרטונים שנועדו להבהיר ולהוכיח את הלחצים ה״דרקוניים״, ה״מפלצתיים״, בלשונו של חפץ. בראשם, התרגיל שנמצא תחת צו איסור פרסום ודלתיים סגורות. תרגיל ששימש את החוקרים לטלטל ולנער את הנחקר. 

להלן מקבץ מאמירות החוקרים: ״תנחת עליך פצצה שתזעזע את עולמך מהיסוד; הילדים וגם אשתך לא ישמרו אתך על קשר כי אתה שומר על התחת של כמה פוליטיקאים; החיים שלך בסכנה בשל אותה פצצה שתגיע קרוב מאד; המצב המנטלי שלך יקרוס לחלוטין;  אתה עומד בפני סכנה קיומית לתא המשפחתי שלך״.

וחוץ מהנוסח היה גם הסגנון. "הרגשתי את הרוק של החוקרת מהצרחות שלה על הפנים שלי. איומים וצרחות שלא נגמרות על המשפחה שלי".

החוקרים גם מסבירים לו שהם לא סתם משטרה, הם מצוידים בכוחות העל של השב״כ. הם להב 433 ולא תחנת עפולה. 

2. מה התכלית, כפי ששואל שולי רנד, מה התכלית של כל אלה?

ראשית, התכלית של החוקרים: ״אם לא אספק גרסה הם יחריבו את משפחתי״. אלא שחפץ לא ממש מבין מה רוצים ממנו: ״בשיח הפנימי שלי לא עשיתי משהו שהוא יותר משיבוש״. כלומר, התודעה שלו - חטאו היחיד קשור לאותה פגישת שיבוש בבית משפחת אלוביץ׳ להשמדת הטלפונים הניידים. 

ועכשיו, התכלית של הסניגורים בהצגת סרטוני החקירה. לכתוש את עדותו של חפץ. לפגוע במשקלה, במהימנותה, בקבילותה, בכל הטענות שמתכנסות תחת ״ההגנה מן הצדק״. ויש עוד תכלית: להוכיח את דלות חלקו ותרומתו לכתב האישום. ובמלים אחרות – למה חתמו אתו הסכם עד מדינה, איך הוא בדיוק מסבך את שאר הנאשמים בתיקי האלפים? גם בלי הסרטונים עולה תהייה זו מהחקירה הראשית. חפץ בעיקר תרם ליצירת האווירה של נתניהו המכור לתקשורת, אבל באירועים הקונקרטיים למסמור מודעותו לזיקה תקשורת-רגולציה – לכל היותר ״סיבך״ את שרה ויאיר נתניהו שאינם נאשמים בתיק.   

ניר חפץ בבית המשפט | יואב דודקביץ

3. שני שקרים משטרתיים. הראשון של הדוברות. בתשובה לשאילתא של הכתב אבישי גרינצייג, מוסרת דוברות המשטרה: ״המשטרה לא איימה על נחקרים בחשיפת פרטים אישיים אודותיהם״. הסרטונים שהוקרנו והעדות של חפץ מעידים על איומים כאלה. בפעם הבאה, מומלץ לדוברות להגיב בפעם הבאה בסגנון של ׳מבלי להיכנס לפרטי החקירה, מדובר באמצעים לגיטימיים בלבד׳. גם זה עלול להתברר כשגוי, אבל לפחות ברמת הפרשנות, לא  העובדות.

״זה מה ששבר אותי״, העיד חפץ, ״כשעברו לשחק במשפחה, שעשו מניפולציה על הרגשות. ידעתי שהוא משקר אותה. זה היה מהלך מנוול״

השקר השני היה זה שגרם לחפץ לפרוץ בבכי מר ומטלטל בחדר החקירות. חפץ יודע שמעצרו הוארך בשמונה ימים והנה נכנס לחדר החקירות חוקר שאותו ראה אז לראשונה, מחייג בנוכחותו לאשתו ומודיע לה שבעלה, חפץ, יגיע למחרת הביתה. ״זה מה ששבר אותי״, העיד חפץ, ״כשעברו לשחק במשפחה, שעשו מניפולציה על הרגשות. ידעתי שהוא משקר אותה. זה היה מהלך מנוול״.

״מהלך מנוול?״, הדהד בן צור בשאלה. ״זה רק בגלל שאני עדין כאן בבית משפט״, השיב חפץ והוסיף: ״זיהו כאן הזדמנות שהתרגיל עבד, לפרוט על המיתר המשפחתי״. 

4.  סיוטי החקירה וסיוטי המעצר. את הלחץ בחדרי  החקירות השלימה מעטפת המעצר שתוארה בידי חפץ כבלתי אנושית בעליל. מאיומי החוקרים הוא הועבר לאיומים שחווה מעצירים ערבים שזיהו אותו בצרחות ׳נתניהו, נתניהו׳. בהמשך חש מאויים גם משותפיו לתא, שני  גיאורגים מאשדוד, רפי  וספרטה. במיוחד ספרטה, עציר בעל גוף ובעל הרשעות בהצתות, שבאמצע הלילה היה צורח בדרישה לסיגריות ולא נרגע עד שקיבל. בנוסף נמנעו ממנו מזון סביר (חפץ הודה ביתרון  היחיד לאוכל הירוד והמועט שקיבל – השלת שלושה-ארבעה ק"ג ממשקלו) וגם שינה סבירה (בין שעה וחצי לארבע שעות בלילה) ונמנע ממנו חובש וטיפול רפואי בגלל לחץ הדם הגבוה, בגלל השלפוחיות והגירודים המטריפים שנגרמו מעקיצות הפשפשים. 

הסרטון שבו מתחנן חפץ המתייסר לחוקר לראות חובש  כדי להקל על כאביו והחוקר נוזף בו שיקבל רק טיפול מציל חיים, היה מכמיר לב. ולא רק שמנעו ממנו חובש, החוקרים גם הריצו בדיחות על הפשפשים ועל חשבונו של חפץ. ״הם השתמשו גם במצבי הבריאותי כדי לחלץ ממני גרסה״, העיד חפץ, ״ההחלטה  לא לאפשר לי לראות רופא היתה מערכתית״.

וכך מיטלטל חפץ בין סיוטי המעצר לסיוטי חדר החקירות. בן צור מתאר  שחפץ הגיע עד ל״התמוטטות קוגנטיבית, תשישות וסחרחורת״, חפץ מאשר אבל מעיד שזה היה חד-פעמי, ״בחקירות הייתי צלול״. בן צור הקדיש שאלות רבות למאמץ להוכיח לחפץ שמצבו המנטלי-קוגניטיבי היה ירוד לגמרי. חפץ הודה ש״לא היה בכושר הרגיל שלו, אבל מהיום העשירי למעצר החל לקחת אחריות על גורלו״.

האם הדרכים ש״גיהצו״ אותו בחדרי החקירות, כולל תרגיל החקירה המפוקפק והאיומים בהחרבת משפחתו, כוננו נדבך מהותי בכתב האישום נגד ראש הממשלהם?

5. האם ה״גיהוץ״ הצדיק עצמו? כאשר חפץ עובר את הסיוט הכפול הזה של החקירה והמעצר - איך הבין את החשדות נגדו? ״בעניין פגישת  השיבוש (בבית אלוביץ׳ - מ.ג.) הרגשתי אשם, בתיק 1270 (הניסיון  לברר את מועמדותה של השופטת הילה גרסטל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה – מ.ג.) חשבתי שזה הזוי ומשתמשים בזה כתרגיל חקירה והתיק הזה אכן נסגר בחוסר אשמה, ואילו בתיק 4000 הרגשתי שאני נקי כפיים וצח כשלג״. 

והשאלה לפיכך היא מהו ההסבר ללחץ המטורף שהופעל על חפץ? התביעה תטען שבידי החוקרים היה קצה חוט לעסקת שוחד קולוסלית שבה מעורב ראש ממשלת ישראל. היה לה את עדות אילן ישועה על היענות וואלה. היתה לה את חתימת נתניהו על אישור עסקת בזק-yes. והיתה להם תזה על דיל שכרך בין השניים. ההגנה תטען שמדובר בלחץ לא אנושי שהופעל בחקירה הזו רק בגלל המוטיבציה לנעוץ את נתניהו באישום פלילי, ללא בסיס אמיתי כלשהו והוא הופעל באופן לא מידתי על גבול האלים כלפי חשודים ונחקרים נוספים. 

בכל מקרה, סצינות החקירה שהוצגו, ותיאורי חפץ על  תנאי מעצרו מזכירים קצת סרטי כלא בטורקיה וחדרי חקירות במדינות מזרח-אירופיות של פעם שלא מתהדרות במשטר דמוקרטי ובהקפדה יתירה על זכויות נחקרים ונאשמים. נכון, אלימות פיזית קשה לא היתה, אבל אלימות פסיכולוגית ונפשית היתה שם ובמנות גדושות.

ושלוש שאלות  לסיכום: 1. האם כל זה היה מוצדק במסגרת מה שהיה ידוע לחוקרים מלכתחילה על מעורבות חפץ? 2. האם מדובר באמצעים לגיטימיים במדינה שישראל מתיימרת להיות? 3. האם זה הצדיק  את עצמו במונחי ה״סחורה״ שסיפק חפץ במסגרת הסכם עד המדינה? 

ובמלים אחרות: האם הדרכים ש״גיהצו״ אותו בחדרי החקירות, כולל תרגיל החקירה המפוקפק והאיומים בהחרבת משפחתו, כוננו נדבך מהותי בכתב האישום נגד ראש הממשלה.