המוסדיים הפכו כלי משחק לאינטרסים של אברכהן

איציק אברכהן, יו״ר שופרסל הנכנס ממשיך להתל בגופים המוסדיים ולהכפיף אותם לרצונותיו. השבוע, היה זה תיקון קוסמטי וחסר משמעות במדיניות התגמול התאוותנית שביקש לאשר לעצמו, שנצבע כוויתור שלו על מענק חריג. אלא שלא מדובר באחיזת עיניים חד־פעמית אלא מערכה נוספת במחזה שאברכהן כתב ומביים בצורה מופלאה, כשהמוסדיים, חברי הדירקטוריון והצרכנים משמשים לא יותר משחקני משנה.

זה התחיל כבר לפני שנתיים כשבישר לדירקטוריון דרך כלי התקשורת שימשיך לכהן כמנכ״ל רק אם לא ימונה לחברה יו״ר שלא לטעמו. המסר עבר והוביל לסיכול מינויו של יפתח רון טל, שהיה מועמד מוביל לתפקיד. במקומו, התמנה יקי ודמני ומאותו רגע, נראה כי ענקית הקמעונאות הישראלית שופרסל נלקחה בשבי והפכה כלי משחק בידיים של אברכהן, שמכפיף הכל לאינטרס הצר והאישי שלו.

כל עוד הדבר היה קורה תוך שמירה על ביצועיה הפיננסיים של החברה, אפשר היה להבין מדוע אין מבוגר אחראי שעוצר את הסחרור, אבל כשאברכהן חתום על הרעה בתוצאות וצניחה במניית החברה, נראה שנדרש בירור מעמיק יותר לאינטרסים של מי שמאפשרים לזה לקרות.

הניצנים הראשונים צפו כאמור מעל פני השטח כבר באוקטובר שעבר, אז נפגש אברכהן עם רון טל במה שהצטייר כאודישן שעורך מנכ״ל חברה למועמד לתפקיד היו״ר ופסל על הסף מועמד אחר - רוני קוברובסקי, הנשיא המיתולוגי של החברה המרכזית (קוקה קולה ישראל), שלתפיסתו של אברכהן זלזל בו כשהתמנה למנכ״ל שופרסל ב־2013. הזלזול הזה שחש, עלה לשופרסל בהרפתקאה קודמת אליה גרר אברכהן את הרשת, עם השקת סדרת משקאות קולה תחת המותג הפרטי, אשר מלבד הפסדים לא הסבה לחברה דבר בטרם ירדה מהמדפים בשנה שעברה.

התגמול החלומי של איציק אברכהן

ההתנגדות לרון טל ולקוברובסקי, לא הותירה הרבה ברירה לאברכהן, אלא לקבל את מינויו של ודמני לתפקיד היו״ר. אבל תוך זמן קצר היה ברור שזה לא עובד. ודמני, סירב לקבל את הצגת היחיד שהתרגל אברכהן לנהל והעלה בפניו ובפני חברי הדירקטוריון שאלות בנוגע להתנהלויות והחלטות שונות בחברה. הפיוז הקצר של אברכהן עשה את שלו ותוך זמן קצר היחסים בין השניים הפכו עוינים ורעילים. אברכהן, שלצד הישגיו לאורך השנים בחר שלא לפתח עתודה ניהולית אליה יוכל להעביר את המושכות בבוא היום, ידע לזהות את הכאוס שייווצר אם יעזוב ובינואר האחרון הפתיע את דירקטוריון החברה עם מכתב התפטרות.

אלא שבניגוד לתחושה שניסה לייצר ולפיה הודח על ידי היו״ר והגיש מכתב התפטרות באופן ספונטני בעקבות כך שלא יכול היה עוד לשאת את התערבותו, ככל שחולף הזמן נראה היה כי יצא לדרך עם תוכנית סדורה לשוב תוך זמן קצר והפעם ללשכת היו״ר.

רמז לכך ניתן היה למצוא בראיון ל"כלכליסט" לסיום כהונתו, בו אמר: ״יש קצת חמיצות, אבל איך אומר השיר? 'יום יבוא״. הראיון התפרסם 3 ימים לאחר שדירקטוריון החברה הדיח את ודמני מתפקיד היו״ר, ודרכו של אברכהן לראש הפירמידה נסללה. חודשיים לאחר מכן, ״היום הזה״, אליו התייחס אברכהן כשסיים את כהונתו כמנכ״ל, אכן הגיע ואברכהן מונה לתפקיד היו״ר.

גם כאן, לא היה מדובר רק במינויו ליו״ר. לאורך החודשיים שחלפו מאז התפטר ועד שמונה ליו״ר, עבד אברכהן בצורה אינטנסיבית על בניית תשתית שתאפשר לו שליטה מלאה בדירקטוריון. למקורביו אמר כי יקח על עצמו את התפקיד רק אם ״יתאפשר לו לעבוד״, כשהתרגום לדבריו הוא החלפת הדירקטורים שתמכו בודמני, בדירקטורים נוחים שלא יתנגדו לו.

במקביל, בעודו יושב בביתו, הוא ניהל מגעים עם אורי קילשטיין, מי שהיה בעבר המשנה שלו, ואותו ביקש לגייס כמנכ"ל שיעבוד תחתיו כשישוב לשופרסל כיו"ר. בהמשך, ערך אברכהן סבב פגישות עם המוסדיים, בהן שיווק את עצמו כמי שלמד מהטעויות של עצמו. המוסדיים סיפרו על אברכהן אחר, שהגיע מורכן ראש, צנוע ונטול המניירות המאפיינות אותו, והבטיח להם הרים וגבעות, אם רק ימנו אותו ועוד דירקטורים שרצה, במקום מי שהפריעו לו בסיבוב הקודם.

המוסדיים שראו את הביקורת שספגה החברה על מינוי עופר בלוך לתפקיד מנכ״ל החברה, כמו גם את ההרעה בתוצאות שופרסל, ברבעון בו בחר אברכהן להתמקד בסיורי פרידה מלאים במחוות הערצה מצד העובדים בסניפים במקום בניהול הדוק של ההוצאות, לא חשבו פעמיים וקנו את כל מה שאברכהן מכר להם ובכלל זה רשימה של 5 דירקטורים שכללה מלבדו גם את משה אטיאס, רון הדסי, שלמה זהר ואילן רון. אסיפת בעלי המניות אישרה פה אחד את כל מה שביקש אברכהן, שנכנס לתפקיד עם יתרון בדירקטוריון על הדח״צים שאמורים לאזן וכבר יתקשו לעשות זאת.

הצעד הראשון שעשה אברכהן, שבועיים בלבד מרגע שמונה ליו״ר, היה לזמן את המנכ״ל שהחליף אותו עופר בלוך לשימוע לפני פיטורים. הוא גילה גמישות ביחס לחבילת הפיצוי שסללה את דרכו של בלוך החוצה, לטובת מינוי אורי וטרמן שגייס ומינה לפני 4 שנים לתפקיד מנכ״ל רשת הפארם בי. גם כאן, הציב אברכהן עובדה בשטח, אחרי שקילשטיין קיבל בזמן ההמתנה לשובו של אברכהן, הצעה להתמנות לתפקיד מנכ״ל יינות ביתן המתחרה וזרק את ההצעה של אברכהן. בעקבות כך, שלף אברכהן את שמו של וטרמן כחלופה, למרות שוועדת האיתור שבחנה חודשים ספורים קודם לכן את מועמדותו להחליף את אברכהן שהתפטר, לא בחרה בו. זה לא מנע מהדירקטוריון לשנות את דעתו ולאשר את המינוי כשאברכהן ביקש.

מסע סגירת החשבונות של אברכהן לא עצר בדירקטורים ובמנכ״ל שסיימו את כהונתם בשופרסל. לאחריהם סיימו את כהונתם סמנכ״לית הכספים טליה הובר וסמנכ״ל משאבי אנוש צביקה פישהיימר, כשהערכות הן כי הוא יבצע בתקופה הקרובה שינויים נוספים.

אבל אברכהן חזר לשופרסל לא רק חדור נקמה, אלא גם עם תאווה אישית שבאה לידי ביטוי עם דרישה לאישור מדיניות תגמול מיטיבה, הכוללת מעבר לשכר גם אופציות בהיקף עצום של למעלה מ־10 מיליון שקל ומענק הסתגלות בגובה 2.5 מיליון שקל.

המוסדיים, שהבחינו בביקורת שעוררה הדרישה, התייעצו עם חברת ״עמדה״ בניסיון לשנות את הדרישות, אך אברכהן הצליח למכור להם את חבילת התגמול שוב, עם שינוי קוסמטי קל שצמצם את הסכום בכ־8% בלבד ופיצל אותו: מחציתו כהודעה מראש במקרה של סיום כהונה והמחצית השנייה כמענק הסתגלות, בכפוף לכך שישלים שנתיים בכהונה.

הניסיון של אברכהן יקר ערך, אך ספק אם הוא מצדיק שכר בסיס הגבוה ב־27% מזה של המנכ״ל הנכנס וטרמן. מדובר בעלות שכר המשקפת 100% משרה, שכן עלות שכר הבסיס של אברכהן ל־80% משרה עומדת על 2.29 מיליון שקל בשנה, המשקפים 2.86 מיליון שקל ל־100% משרה, בעוד עלות שכר הבסיס של וטרמן עומדת על 2.25 מיליון שקל בלבד.

במרבית המקרים בענף שכרו של המנכ"ל גבוה מזה של היו"ר והתמונה שונה בעיקר כשהיו"ר הוא גם בעל השליטה. על רקע זה, לא מן הנמנע שמדיניות התגמול של אברכהן נועדה גם לסמן את מעמדו כבעל השליטה בפועל בחברה, מה שיכול להסביר את ההתנהלות החריגה שלא נבלמת.

בשופרסל אגב, ערכו את מדד הפערים בין שכרו לבין השכר החציוני והממוצע, מבלי לעשות את ההתאמה להיקף המשרה ונאלצו לפרסם תיקון לכך במסמך המעודכן של מדיניות התגמול, שחשף כי הפער עומד על פי 46 מהשכר החציוני ולא פי 37 כפי שפרסמו בתחילה. שכר הבסיס הגבוה ליו״ר ביחס למנכ״ל נרשם עוד לפני התגמול ההוני. האסיפה שזומנה לשבוע הבא, תידרש לאשר הענקת 3.2 מיליון אופציות למניות החברה בחלוקה ל־4 מנות, בשווי כולל של כ־14.2, מתוכם כ־10 מיליון שקל לאברכהן והיתרה לוטרמן.

התגמול ההוני החריג לאברכהן הוסבר בכך שלא יהיה זכאי למענק שנתי הניתן על עמידה ביעדים. אלא שמחיר המימוש שנקבע, גבוה ב־5% בלבד ממחיר הממוצע של המניה בחודש שקדם להחלטה. בתנאים כאלו מדובר למעשה במתנה, שמבטיחה לאברכהן סכום גבוה במימוש, במינימום מאמץ, כשנקודת הפתיחה היא השפל אליו הגיעה המניה בחודשים האחרונים וכשהחברה עם הפנים לתוכנית התייעלות שאמורה לשפר את תוצאותיה ולהעלות את שוויה.

זה המקום להזכיר שכל הדרישות המפליגות הללו נענות בעודו שוקד על אותה תוכנית התייעלות, שאת מחירה ישלמו בין היתר עובדי החברה, שיעמדו בפני קיצוץ משרות ושכר.

אבל מדיניות התגמול של אברכהן לא עוצרת בשכר ובאופציות. על הכל, מרחף סעיף בו כרך עצמו אברכהן לחברה, באופן שלא ישתלם לה לפטר אותו. למעשה, אברכהן יהיה זכאי ל־6 חודשי הודעה מוקדמת, וכן ל־6 חודשי הסתגלות בכפוף לכך שיכהן בפועל לפחות שנתיים כיו"ר דירקטוריון החברה או במקרה שסיום כהונתו כיו"ר תהיה בעקבות אי בחירתו מחדש כדירקטור או בעקבות בחירת יו"ר אחר לחברה.

דרך סעיף הפרישה שלו, לוקח אברכהן את שופרסל כבת ערובה במקרה של משקיע שיקנה שליטה וירצה להחליף אותו או במקרה שהדירקטוריון יגלה עצמאות ולא ירצה בו עוד. בכל מקרה כזה, הסעיף במדיניות התגמול, משמש מעין תעודת ביטוח המבטיחה לאברכהן שכר שנתי כהודעה מראש והסתגלות. זה קורה בתקופה בה רשות התחרות מנהלת חקירה בחשד להסדר כובל, שבמסגרתה נחקר אברכהן תחת אזהרה יותר מפעם אחת ורשות ניירות ערך עורכת בדיקה ביחס לטענות לאי סדרים חשבוניים.

ההתנהלות של אברכהן בשנה החולפת, מראה שהוא לא משאיר דבר ליד המקרה ובוחר בקפידה את דרך הפעולה, שתשרת אותו בצורה הטובה ביותר. זה נכון גם לגבי הצעדים לשיקום החברה שמציגה הרעה מתמשכת בתוצאותיה, ושאלמלא משבר הקורונה, היתה ההרעה באה לידי ביטוי כבר ב־2020.

למרות שנעדר מהחברה רק למשך 3 חודשים, כך שהוא מכיר כל בעיה ואתגר, אברכהן לוקח את הזמן עם פרסום תוכנית התייעלות לחברה ודוחה זאת לרבעון הרביעי השנה. אפשר היה לצפות ממי שכבר הוביל לפני 7 שנים תוכנית התייעלות מאסיבית בשופרסל ושנערך במשך חודשים לשובו לחברה, להגיע עם תשתית לתוכנית, לבצע התאמות מהירות ולהתחיל ליישמה באופן מיידי.

אלא שבחברה לוקחים את הזמן והתוכנית תפורסם ככל הנראה רק אחרי החגים, מה שיאפשר לשופרסל להכריז על 2022 כשנה אבודה ולהכליל בה את כל החדשות הרעות. בשנה הבאה תוכל שופרסל להנות מפירות תוכנית ההתייעלות אברכהן יוכתר שוב כסיפור הצלחה, המניה תעלה והאופציות שלו יהיו שוות הרבה יותר.

המוסדיים יודעים שעדיין לא מאוחר מידיי והם יכולים להתעורר ולהציב גבולות כפי שמצופה מהם בחברה הנעדרת גרעין שליטה. אלא שאם לשפוט על פי מהלכיהם עד כה קשה לראות את זה קורה.