דרור בורשטיין מרים את המבט

"הורים המכנים את בנם בשם של ציפור, בל יתפלאו לקבל ממנו כעבור כמה שנים ספר על ציפורים", כותב דרור בורשטיין בפתח ספרו "לטובת הציפורים". בספר הזה יצא בורשטיין למסע בעקבות הציפורים בטבע ובספרות — ציפור הדרור שעל שמה הוא נקרא, המלאכים בעלי הכנף שהם בעצמם סוג של ציפור, הציפור של ביאליק, היונים של אלתרמן, השרקרק של אסתר ראב, העורב של לאה גולדברג. 

"לטובת הציפורים" (ידיעות ספרים) רואה אור כעת במהדורה חדשה, ולכבוד זה מתקיים אירוע מוזיקלי־ספרותי מיוחד: "קנטטה לציפורים, מקהלה ומספר", קונצרט של מקהלת ברתיני בשיתוף בורשטיין, בניצוחו של רונן בורשבסקי. המקהלה תופיע עם קטעים מתוך יצירות מוזיקליות המתייחסות לציפורים ("שירת הציפורים" של ז'נקן, "הזמיר" של מנדלסון, "העץ הוא גבוה" של חנוך לוין, "שיר היונה" של מתי כספי), ובורשטיין ילווה את היצירות בשישה קטעי הרצאות על ציפורי הספרות העברית, ויציג יצירות אמנות יפניות וציורים מהרנסאנס ומהאימפרסיוניזם הצרפתי. 

הסופר דרור בורשטיין | צילום: בן קלמר

בורשטיין נמנה עם הסופרים שמסתכלים סביבם (מסורת אירופית למדי — ראו זבאלד, בנימין, פרימו לוי), כלומר לא רק נפש האדם חשובה לו בכתיבה, אלא גם העולם שסביב. הוא מרים את המבט מעלה אל הכוכבים והציפורים, מוריד אותו מטה אל האדמה והזוחלים, מביט אל הצדדים, אל הצמחייה ובעלי החיים האחרים. 

"כל סופר, בהגדרה, ולמעשה כל אמן, מסתכל על העולם", אומר בורשטיין. "כל אחד פונה לדברים שמעניינים אותו, או שהוא רואה אותם יותר טוב. אני פשוט מגיל צעיר התעניינתי בדברים האלה, זו לא היתה החלטה אינטלקטואלית".

וזה שנקראת על שם ציפור, יש לזה חלק בעניין שלך בתחום? 

"זה לא שההורים שלי חשבו על ציפורים כשקראו לי דרור, הם חשבו יותר על חירות, כי נולדתי בשביעי של פסח. זה גם היה שם אופנתי בשנות ה־70, יש עוד כמה דרורים מהעשור הזה, דרור משעני, דרור פויר. אבל כל אחד מספר לעצמו את הסיפור בדיעבד, דרך המיתולוגיה הפרטית שלו”.

איפה מתחיל העיסוק בציפורים בספרות העברית המודרנית? הרי רוב המשוררים משתמשים בבעלי הכנף כמטאפורה, לא מתבוננים בהם כשלעצמם.

"קשה לדבר בהיסטוריה של הספרות על הראשית כי תמיד היה מישהו לפני, גם התנ"ך לא היה הראשון, הסיפור של תיבת נח עם היונה והעורב מופיע גם בעלילות גלגמש. ביאליק כתב את 'אל הציפור' המפורסם, אבל מנדלי מוכר ספרים היה מבוגר יותר בכמה עשרות שנים, והוא כתב את 'תולדות הטבע' בשנות ה־60 של המאה ה־19, שלושה כרכים על טבע, כרך אחד הוקדש לציפורים. שם הספר שלי, 'לטובת הציפורים', לקוח מספרו של מנדלי”. 

"קיים טווח גדול בין כתיבה על ציפור שאיש לא יודע באיזה צבע היא או באיזה גודל, מין שם גנרי, כמו הציפור של ביאליק, או ה'ציפור רבת יופי' של נתן זך, ובין הכתיבה של השנים האחרונות שמתבוננת וקוראת בשמות למינים מסוימים, מבחינה בהתנהגויות שלהם. יש משהו בעידן שלנו שבו הציפורים נעלמות, ומספר המינים יורד, שמבקש התבוננות קצת יותר אינטימית ויותר ספציפית על ציפורים. להמשיך לדבר על ציפור הנפש זה מעשה קצת תמוה בעיניי. העמדה האקו־פואטית מאוד נחוצה עכשיו".

ובעוד כחודש יוציא בורשטיין ספר המשך, "עולם קטן", שיביא דיוקנאות של חרקים. מקהלה עליזה של מטה. 

“קנטטה לציפורים, מקהלה ומספר” הערב (א') במוזיאון תל אביב, ב־28.10 בבית מזיא בירושלים, וב־30.10 באלמא בזכרון יעקב.