"חרפה לאומית": מומחים להגנת הפרטיות נגד משרד המשפטים

מומחי הגנת הפרטיות המובילים בישראל תוקפים את תקנות הפרטיות החדשות שמקדם משרד המשפטים, שיעניקו הגנות משמעותיות למידע אישי של משתמשים, אבל יחולו בפועל רק על תושבי האיחוד האירופי. "מדובר בחרפה לאומית", הם כתבו בפנייה חריפה למשרד המשפטים ולשר גדעון סער. "תקנות חסרות תקדים המבקשות ליצור דין עדיף לתושבי אירופה ודין נחות לאזרח הישראלי".

בשבוע שעבר פרסם משרד המשפטים טיוטת תקנות פרטיות חדשות, המעניקות למידע אישי הגנות דומות מאוד לאלו שקיימות בחוקי הגנת הפרטיות של האיחוד האירופי (GDPR). ביניהן: שקיפות לגבי מידע שנאסף ומטרות עיבוד, זכות ניוד מידע, זכות תיקון ומחיקת מידע (הזכות להישכח) והזכות להגביל עיבוד מידע. ואולם, בסייג מהותי אחד: הן יחולו רק על המידע שהועבר מהאזור הכלכלי האירופי לישראל. זאת, במטרה לשמר את הכרת התאימות שהעניק האיחוד לישראל, שמקלה על עסקים מקומיים להתקשר עם יישויות באירופה. כלומר, מידע של תושבי האיחוד שנוצר באיחוד יזכה להגנות רחבות, ולעומת זאת, מידע של אזרחי ישראל יקבל הגנות במסגרת חוק פרטיות מיושן בן יותר מ-40 שנה.

במכתב שנשלח מבקרים המומחים את ההחלטה: "קשה להבין כיצד מדינה עצמאית וגאה כישראל שוקלת בפומבי לתקן תקנות שתוצאתן דין אחד לאדונים אירופים ודין אחר לילידים", הם כתבו. "המצב הוא תולדה של הזנחה ארוכת שנים להגנת הפרטיות בישראל על ידי משרד המשפטים. על אף אינספור התראות פומביות שהמחדל יתבטא בשלילת ההכרה האירופית בישראל כמדינה שאפשר להעביר אליה מידע אישי בחופשיות".

בין החתומים על המכתב נמנים עו"ד חיים רביה, ראש קבוצת הסייבר והפרטיות במשרד עוה"ד פרל כהן, עו"ד יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט ולשעבר ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, פרופ׳ ענת בן דוד מהמחלקה לסוציולוגיה למדע המדינה ולתקשורת בהאוניברסיטה הפתוחה, פרופ׳ ערן טוך מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת ת״א, פרופ׳ קרין נהון מאוניברסיטת רייכמן וד"ר תהילה אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.

ברמה המעשית טוענים החותמים לשלושה ליקויים מהותיים שכל אחד מהם הוא סיבה לפסילת התקנות. ראשית, העדר סמכות בחוק: "התקנות חורגות בעליל מההסדרים שבחוק הגנת הפרטיות. הן מטילות חובות חדשות שאין בו. מקומם של הסדרים כאלה הוא בחקיקה ראשית ולא בתקנות משנה. הרוצה ליצור הסדרים כאלה, ינסחם בהצעת חוק ולא בטיוטת תקנות ויעבירם לדיון בכנסת, שתוכל לשקול את היתרונות והחסרונות כראוי".

שנית, אפליה אסורה. "התקנות מפלות אפליה פסולה ואסורה את אזרחי המדינה ותושביה", נכתב. "הן מותירות את הגנת הפרטיות של אזרחי ישראל באופן מצומצמת, ומעודכנת למחצית שנות ה-80 של המאה הקודמת (!) ואילו למידע אישי שמקורו באירופה - כלומר, מידע שעניינו קודם כל ובעיקר אזרחים ותושבים הנמצאים באירופה - הן מקנות זכויות עדיפות וטובות לאין שיעור".

לבסוף טוענים המומחים שהתקנות לא ישימות מבחינה טכנולוגית: "התקנות משקפות חוסר הבנה של המציאות הטכנולוגית העכשווית, שבה מידע מועבר, נמהל, מטויב, משתנה, נוצר ונמחק בקצב אינסופי. התקנות המוצעות חיות בקצב של המאה שעברה, בסוברן שאפשר להבחין בין מידע שמקורו באירופה למידע שמקורו אחר, ולזכות רק את המידע האירופי בזכויות עודפות. זו דרישה שאינה בת ביצוע בלא שינוי מהותי של תהליכי עבודה ומערכות מורכבות. העומס הכלכלי הכבד שהדבר יטיל על חברות וארגונים במשק הישראלי הוא כבד. חברות וארגונים גדולים יגלגלו את העלות על כתפי לקוחותיהם; עסקים קטנים יקרסו תחת הנטל".

לאור זאת, מבקשים המומחים מהמשרד למשוך את התקנות ולפנות להליך של חקיקה ראשית. "תאימות עם הדין האירופי לא נועדה רק להשיג תועלות כלכליות, ואפילו לא כדי להקנות זכויות יתרות לאזרחים זרים. בראש ובראשונה, מטרתה וחשיבותה של התאימות האירופית היא להגן על זכויותיהם של כלל אזרחי ישראל באשר הם. רק תיקון חוק הגנת הפרטיות מיסודו ישיג זאת", נכתב.