מלחמה עולה כסף: 4 נורות אזהרה ביחס להנפקת החוב הדולרי

"ביקושים חסרי תקדים", "הצלחה מסחררת", כך התייחס שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להנפקת החוב הדולרי הגדולה שביצעה ממשלת ישראל בשבוע שעבר למימון צרכי המלחמה.

בפועל, ישראל גייסה חוב של 8 מיליארד דולר במחיר יקר מאוד: ריבית של 5.5% באג"ח לחמש שנים, 5.6% ל-10 שנים ו- 6.05% ל-30 שנה.

מספרים אלה הם בבחינת מכה כלכלית לישראל והם משקפים ריביות גיוס חוב השמורות למדינות בעלות כלכלות חלשות ולא למעצמת הייטק, כפי שהיינו רוצים לחשוב על עצמנו. למעשה, צרכי המלחמה הכריעו - לנוכח הוצאות המלחמה הגבוהות, נאלצה כלכלת ישראל לספוג מכה משולשת: היה עליה לגייס חוב בהיקף עצום, במצב בו הריבית הדולרית נמצאת בשיאה והמרווחים הם גבוהים.

כל משק בית שלקח פעם הלוואה יודע שלגייס חוב זו איננה בעיה, אך להחזירו - זה כבר קשה יותר. החוב הספציפי שגויס בשבוע שעבר הוא חוב יקר וכולנו נשלם עליו ריבית גבוהה מאוד בעתיד הקרוב. גיוס חוב זה מעלה ארבע נורות אזהרה לגבי הכיוון אליו אנו הולכים:

המשקיעים מראים את הדרך ומאותתים לחברות הדירוג מה הם חושבים על ישראל

לפני חודש הורידה סוכנות הדירוג מודי'ס את דירוג האשראי של ישראל מ-A1 ל-2A. הורדת הדירוג הייתה צפויה, אלא שאחת ההפתעות הייתה, שאופק הדירוג שהציבה מודי'ס לדירוג החדש היא שלילית, כלומר, קיימת סבירות שהדירוג ימשיך לרדת.

בעולם החוב, חברות הדירוג נמצאות בדרך כלל כמה צעדים אחרי המשקיעים. אלו עושים את האומדנים שלהם, רואים את הנתונים הכלכליים ודורשים את הריבית שתפצה אותם על הסיכון.

למעשה, המשקיעים הם אלו שמסמנים לחברות הדירוג את הכיוון להמשך. בהנפקת החוב בשבוע שעבר, המשקיעים אכן עשו זאת. החוב נסחר ברמות ריבית המאפיינות מדינות המדורגות בקבוצת ה-B ולא בקבוצת ה-A. כלומר, ציפיות המשקיעים הן שדירוג החוב של ישראל ימשיך לרדת.

בנק ישראל היה המגדלור, אבל הערפל גובר

לדירוג האשראי של מדינה יש מטרה אחת: להעריך את רמת הסיכון הכרוכה בהלוואה, קרי מה הסבירות לכך שהמדינה לא תחזיר את החובות שהיא מגייסת.

חובות מחזירים בדרך כלל מתזרים הכנסות אשר נוצר מצמיחה כלכלית. אלא שביחס לישראל, יש גורם נוסף שיש לקחת אותו בחשבון והכוונה היא לבנק ישראל, שרכש מט"ח כחלק מניסיונו לייצוב המטבע ולהגנה על הייצוא הישראלי.

חברות הדירוג והמשקיעים ידעו שכל עוד במרתפי בנק ישראל קיימות יתרות מט"ח בשיעורים ניכרים, יש ככל הנראה, מקור להחזר החוב של המדינה.

ידיעה זו תרמה לדירוג הגבוה של האשראי של מדינת ישראל. אבל ככל שהיחס בין החוב הדולרי לבין יתרות המט"ח הולך וגדל, המשקיעים הזרים מתחילים לתת משקל גבוה יותר לפרמטרים נוספים כמו הפניית תקציבים למגזרים לא יצרניים שלא יתמכו בעתיד בהחזר החוב.

המוסדיים הישראלים מזרימים ביקושים

כדי לממן את צרכי המלחמה, גייסה המדינה בשבועות האחרונים אג"ח ממשלתיות גם ממשקיעים מוסדיים מקומיים. גם כאן נרשמה "הצלחה מסחררת": כל המשקיעים המוסדיים שמו את כספי הפנסיה של החוסכים מתחת לאלונקה. עם זאת, הריבית שאזרחי ישראל מקבלים עבור כספי הפנסיה שהלוו למדינה נמוכה בהרבה מזו שהמשקיעים הזרים מקבלים, והביקושים הגבוהים מהגופים המוסדיים המקומיים לוחצים את הריבית כלפי מטה.

מדוע אנו רואים ביקושים גבוהים בקרב המוסדיים הישראלים? עד תחילת העשור, מדינת ישראל הנפיקה עבור החוסכים בקרנות הפנסיה אג"ח ממשלתיות ייעודיות. משחדלה המדינה להנפיק אג"ח ממשלתיות ייעודיות חדשות, הגופים המוסדיים החליפו אותן בהדרגה באג"ח ממשלתיות רגילות, אשר מהוות את הבסיס "הסולידי" בתיקי הפנסיה של כולנו.

בשביל מלחמה צריך כסף

לאחר הורדת הדירוג שספגנו ממודי'ס, נשמעה טענה שלמעשה דירוג אשראי נמוך הוא מחיר שנשלם בשמחה: נהיה עניים ונילחם עד הניצחון המוחלט. טיעון זה מפספס את הקשר הבלתי ניתן להתרה בין עוצמה כלכלית והיכולת לנצח במלחמה. דירוג נמוך ועוני משמעותם לא רק מכונית יותר ישנה, ויתור על נסיעות לחו"ל, צמצום בקניות בסופר והסתפקות במועט. דירוג נמוך משמעו גם ויתורים נרחבים יותר בחינוך, בבריאות ובתשתיות במטרה לממן את הריבית של החוב שגויס למימון המלחמה.

מלחמה עולה כסף והרבה: עליונות אווירית, חימוש, מערכות הגנה מתקדמות - לכל אלו יש מחיר. במדינות עניות, החיילים שיוצאים למלחמה מקבלים רובה וצרור מפתחות לשערי גן עדן. בהשוואה אליהן, לישראל ענייה פשוט לא תהיה יכולת להתקיים "בג'ונגל" ששמו - המזרח התיכון.

שמואל בן אריה הוא דירקטור ומנהל השקעות ראשי שוק מקומי בפיוניר ניהול הון

לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, מנהל השקעות ראשי - ישראל, אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.