מודי בר-און | צילום: ראובן קפוצ׳ינסקי, באדיבות HOT
האיש שהמציא מחדש את הכיף בטלוויזיה
מודי בר־און, שמת היום, שינה את האופן שבו משדרים ומתייחסים לספורט בטלוויזיה. גם סדרות התעודה שיצר היו מהטובות בישראל והכניסו משב רוח רענן למסך. ייחודו היה ביכולת לתווך אירועים ודמויות היסטוריות בסגנון נגיש, וללכוד באופן הומוריסטי ומרתק נושאים כבדים ושנויים במחלוקת
מודי בר־און, מגיש טלוויזיה, כותב קומדיה ויוצר סדרות תעודה, הלך לעולמו היום, בהיותו בן 59 בלבד. הוא מת ממחלת הסרטן. בערוץ הספורט ביתו המקצועי מזה שנים רבות נפרדו ממנו במוצאי שבת האחרונה במחווה מרגשת כחלק מליגת האלופות. אבל בנוסף להיותו פרשן ושדר ספורט בכיר מודי בר־און היה יוצר ותסריטאי טלוויזיה יחיד במינו. הוא כתב ל"חמישיה הקאמרית", יצר סדרות תעודה מהטובות והאיקוניות בטלוויזיה, כמו "הכל אנשים", "הקיבוץ", "כביש 90" ו"מדינת היהודים", שאת כולן יצר עם ענת זלצר. ייחודו של בר־און היה ברוחב האופקים שלו, בסגנונו הנגיש וביכולתו לתווך אירועים ודמויות היסטוריות. הוא נודע בכישרונו ללכוד באופן הומוריסטי ומרתק נושאים שנויים במחלוקת וכבדים. "איש אשכולות", מסכם זאת נדב יעקבי, שדר ופרשן ערוץ הספורט.
חיבר בין כל העולמות
"מאחר שהגיע מתחום התיאטרון והתרבות, היה אינטליגנט שידע הכל, הוא הצליח לחבר בין כל העולמות", אומר יעקבי. "עד שהגיע לערוץ הספורט נטו לקחת הכל ברצינות תהומית. והוא אמר 'בואו נהנה'. בכל שידור שלו היתה מילה אחת שחזר עליה — 'תבלו'. הוא ידע בצד ההנאה ליצוק הקשרים היסטוריים, תרבותיים, מעולם הקולנוע והמוזיקה. מבחינתו כדורגל הוא עוד נדבך בעולם התרבות והוא הביא אליו משהו חדש ורענן.
לדברי איתן צור, במאי ואחד היוצרים של "החמישייה הקאמרית". "חלק מההצלחה של 'החמישייה' היה שהיו בה כל מיני קולות וגוונים, ומודי היה הכותב הכי ישראלי שלנו. היו לו אוזן ועיניים לפרטים הכי קטנים של הישראליות. היתה לו אהבה לתרבות. גם במערכונים שהיו זועמים, היה בו משהו שלא אמר נואש. אבל היה בו גם משהו נורא יהודי: לצחוק על הדברים הכי כואבים. המערכון הכי מפורסם שלו היה על ילדה שמתקשרת לערוץ הילדים כדי לקבל עזרה בשיעור אזרחות. המטלה היא 'רצח רבין - בעד ונגד'. 'אני מבינה שאין לך דברים בעד לכתוב', אומרת לה המורה. 'לא', היא משיבה. 'אני לא יודעת מי זה רבין'".
בר־און הוא אכן התגלמות הישראליות של הדור הראשון שנולד בישראל. בראיון שעשיתי איתו לרגל עליית סדרת התוכנית שלו "נשף העצמאות", שעסקה בכל פרק בניגודים בחברה הישראלית, כמו גלותיות מול ישראליות, חילוניות מול דתיות, ערבים מול יהודים, סוציאליזם מול קפיטליזם, אלטרואיזם מול פראייריזם ועתיד מול עבר, הסכים ליישם את הניגודים האלה על עצמו. "אמא שלי אמרה לי פעם, 'באתי ב־47' וירדתי בנמל חיפה, הכל התאים לי, המקום, מזג האוויר, האנשים, הכל מתאים'. המשפט הזה נשאר אתי. גם לי מתאים פה", אמר בראיון לעיתון "הארץ" ב־2008, בסגנון הדיבור האופייני לו — ציורי ומוחשי, מתייחס לעבר בלשון הווה. "להורים שלי, אבי בא מטרנסילווניה ואמי ליטאית ניצולת שואה, יום העצמאות היה יום גאולה. יש לי צמרמורת כשאני מדבר על זה", סיפר.
הוא אמר אז בהקשר של הניגוד הדתי־חילוני, כי "תמורת ויתור על השטחים אני מוכן לשמור על שבת, ולאכול כשר בגבולות הקו הירוק. אני מוכן לוותר ויתורים גדולים במרחב ציבורי בתמורה לפתרון הסכסוך".
טריפו בליגת האלופות
מעולם לא היה צורך להחיות לו את הקריירה. המורה לקולנוע בזמנו הפנוי והמורה להיסטוריה ולאזרחות על המסך הקטן היה איש טלוויזיה רב פעלים. "לטעמי מודי המציא את הטלוויזיה מחדש. הוא היה איש הטלוויזיה מספר אחד. עבדתי איתו באולפן ליגת האלופות 27 שנים ובתוכנית 'שישי חי ובועט' על הכדורגל הישראלי", אומר אבי מלר, פרשן ושדר בערוץ הספורט.
אבי מלר: "כשבר־און הגיע לערוץ הספורט לא ידענו איך ישתלב. אבל הוא לימד אותנו איך עושים תוכנית איכותית שתהיה גם פופולרית. איך מכניסים אמנות ותרבות לתוכנית כדורגל"
"כשהוא רק הגיע לא ידענו איך איש התרבות הזה, שעשה סדרה על תולדות ההומור ועל כביש 90, ישתלב. ואז תוך כדי עבודה אתה מגלה שזה הבן אדם שאתה רוצה לחסות בצלו. הוא לימד אותנו איך עושים תוכנית איכותית שתהיה גם פופולרית. איך מכניסים אמנות ותרבות לתוכנית כדורגל, ושזה הדבר הכי נכון לעשות. בתחילה היו ציניקנים שלא הבינו איך אפשר לדבר על פרנסואה טריפו לצד ליגת האלופות, אבל אפשר, וכל אחד עשה את זה בכלים שלו.
"מעבר לזה התייחסנו אליו כאל גאון ואליל. הוא לא חשב שהוא כזה. הוא היה צנוע, איש נעים להתרועע. תמיד נתן לנו מהזמן שלו. הוא ידע לתמוך בנו כשדברים לא הולכים טוב. היה פרפקציוניסט, ידע גם להתעצבן על דברים שלא הלכו. אבל היה אפשר להניח ראש על הכתף שלו. הוא היה חבר ואח ומורה ואיש שנון לאללה. לפני 15 שנה בראיון עיתונאי שעשו איתי אמרתי שאני רוצה שעל הקבר שלי יהיה כתוב 'היה חבר של מודי בר־און' ועכשיו אני צריך ללוות אותו בדרכו האחרונה".