המשק קפוא, רמת החיים צונחת וההפיכה עוד לפנינו

ההאטה הכלכלית שעליה דובר רבות בכל תחזית שנכתבה בתקופה האחרונה, הגיעה: הלמ"ס פרסמה היום את נתוני הצמיחה הכלכלית לרבעון הראשון של 2023 - הרבעון הראשון השלם של ממשלת בנימין נתניהו־בצלאל סמוטריץ'־חרדים. מהנתונים עולה תמונה ברורה: הצמיחה לנפש התאפסה, הצריכה לנפש, שהיא מדד לרמת החיים, צנחה ב־4%, והצריכה הפרטית לנפש של מוצרים בני־קיימא ירדה בשיעור דומה. זאת, בין השאר, על רקע ירידה ברכישת מכוניות, אך אותה ירידה לא השפיעה באופן דרמטי. לראיה: התמ"ג ללא מיסוי על היבוא, שמנטר בעיקר יבוא מכוניות, עלה בשיעור כמעט זהה לצמיחה הכוללת (2.6% לעומת 2.5%). לכן הקטגוריה שמקבלת חשיבות מיוחדת היא הצריכה לנפש של מוצרים בני־קיימא למחצה הכוללים הלבשה והנעלה, טקסטיל לבית, כלי עבודה ובית קטנים חשמליים, מוצרי בידור ופנאי וחפצים אישיים, אשר צנחה ביותר מ־11% בשיעורים שנתיים.

כאשר מסתכלים על התמ"ג בכללותו, הצמיחה עמדה על 0.6% בחישוב פשוט ועל 2.5% בחישוב שנתי, בהתאם לתחזיות של בנק ישראל וקרן המטבע הבינלאומית, וקצת מתחת לתחזית של משרד האוצר, שעדכן היום כלפי מטה את התחזית.

ההאטה ברורה, איך שלא נסתכל על הנתונים: ברבעון האחרון של 2022 הצמיחה עמדה על 1.3% בחישוב פשוט ועל 5.3% בחישוב שנתי, שיעור יותר מכפול לעומת שיעורי הצמיחה של הרבעון הקודם. אך במשק כמו הישראלי, שבו הריבוי הטבעי הוא הגבוה במערב (2%), נכון להסתכל על הצמיחה לנפש. שם, כאמור, אין צמיחה ויש קיפאון. החדשות החיוביות היחידות הן שהצמיחה בישראל עדיין גבוהה לעומת הממוצע במערב. עם זאת, גורמים בלמ"ס הדגישו כי הקורונה קצת "שיבשה" לנו את ההערכה לגבי נתוני הצמיחה. שם מזכירים כי כל שיעור צמיחה מתחת ל־3% נחשב לנתון לא טוב. ולראיה, הצמיחה הפוטנציאלית בשנים האחרונות, ערב הקורונה, עמדה על סביב 3.5%.

עוד מנוע צמיחה שמקרטע הוא היצוא: הוא ירד ב־3.5% זה הרבעון השני ברציפות, בהובלת יצוא הסחורות. מה שהציל את היצוא היה השירותים, אך מנתוני הלמ"ס עולה כי רמת יצוא השירותים האחרים (שכולל את יצוא ההייטק) נותר "סטטי" זה שלושה רבעונים רצופים, מה שמעיד על קיפאון שצריך להטריד את מקבלי ההחלטות. אגב, גם היבוא, שיחד עם התוצר הישראלי מרכיבים את מה שמכונה "מקורות העומדים בפני המשק" או "ההיצע", ירד זה הרבעון השני ברציפות, הפעם בכ־6%. כאשר מנכים את היבוא הביטחוני, שעלה בחדות, ואת היהלומים, הירידה כבר מגיעה ליותר מ־8%. העובדה שגם היצוא וגם היבוא יורדים לא מבשרת טובות למשק הישראלי. "התפתחות זו איננה חיובית", מסבירים גורמים בלמ"ס.

אז מה בכל זאת תרם לגידול התמ"ג? הצריכה הממשלתית וההשקעות. כדאי לצלול אל תוך הנתונים, כי טמונות שם כמה התפתחויות מטרידות. העלייה בצריכה הציבורית הממשלתית, שעמדה על 1.8% בשיעור שנתי, מוסברת בעלייה בהוצאה הביטחונית, שכן ללא יבוא ביטחוני אותה צריכה ממשלתית הייתה צונחת ביותר מ־3%. יתרה מזו, ניתוח ההתפתחות של הוצאות הממשלה מראה כי רוב העלייה בהוצאה הציבורית נובעת מגידול חד במספר שעות העובדים, ולאו דווקא בגלל קניית סחורות ושירותים.

ומה לגבי השקעות? נרשמה עלייה של כ־2.6% בבנייה למגורים (שיעור הגידול הנמוך ביותר זה שמונה רבעונים), כאשר ניכר הגידול בהשקעות בענפי המשק (בנייה שלא למגורים, מכונות וציוד, כלי תחבורה ומוצרי קניין רוחני), שהגיע ל־15%. כאשר צוללים אל תוך הנתונים מגלים כי הגורם שהכי השפיע היה הזינוק של יותר מ־35% בהשקעות בציוד ICT (ציוד ענפי טכנולוגיות המידע והתקשורת) - נתון מעודד לכל הדעות. אלא שבלמ"ס מסבירים כי מדובר בשיעור שנתי, כאשר הגידול הרבעוני עומד על כ־7.9%, ורק כאשר מנכים את העונתיות, שכן הנתונים המקורים מראים עלייה של כ־3.6% בלבד.

לכן חשובים דבריה וחישוביה של הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, שהקטינה את תחזית הצמיחה של ישראל ל־2023 מ־3% ל־2.7%, ואת הכנסות המדינה ממסים (מינוס 16.2 מיליארד שקל בשנתיים הבאות), מה שיקפיץ את הגירעון ל־1.1% מהתמ"ג. היא גם עדכנה את האינפלציה ל־3.2% בסוף 2023 (ממוצע שנתי של 4.2%).

היא מוסיפה כי "מרבית הסיכונים לתחזית הינם כלפי מטה וההסתברות להתממשותם גברה בעדכון זה, ולכן חשוב לשמור על מרחב פיסקאלי שיאפשר התמודדות עם שינויים עתידיים בתחזית הצמיחה וההכנסות". כלומר, גרינברג סבורה כי המצב עלול להידרדר עוד, כאשר היא לא הכניסה לחישוב את הזינוק באינפלציה באפריל שדווח אתמול, את העלאות הריבית שצפויות להגיע בעקבותיה או את נתוני הצמיחה של הלמ"ס מהיום.

לכן, השאלה שנותרה פתוחה כעת איננה האם גרינברג צודקת אלא כמה רע יש עוד לפנינו: "על פי התחזית, התפתחות זו מובילה לעליית הריבית מעבר למה שהיה צפוי בתחילת השנה, מה שמתבטא בין היתר בירידה בהשקעות ובפעילות בענף הנדל"ן. נוסף על כך, עליות הריבית ואי־הוודאות בכלכלה העולמית, וכן אי־הוודאות במשק המקומי, בפרט סביב הרפורמה המשפטית, מוסיפות גם הן להאטה בהשקעות ומשפיעות על ענף ההייטק", היא כותבת. וזו בדיוק הבעיה: ישנו קונצנזוס מקיר לקיר כי הערוץ שדרכו תיכנס "האטה" הוא ההשקעות במשק, שהוא פקטור קריטי לצמיחה ארוכת טווח.

האינפלציה דביקה והכיוון העתידי נראה שחור משחור: לא רק שיצרניות ויבואניות המזון לא מאמינות לממשלה שהיא מחויבת למאבק ביוקר המחיה, והזניקו בשבועות האחרונים את המחירים, אלא שגם הממשלה בעצמה תפזר מיליארדים לחרדים בצורה של הזנקת הקצבאות, שצפויות ללבות את האינפלציה עוד יותר, ועל הדרך לפגוע בצמיחה ארוכת הטווח. האינפלציה הגואה - בניגוד למגמה המערבית, שם האינפלציה מתחילה לדעוך - צפויה להוביל להעלאות ריבית נוספות שרק יפגעו עוד יותר בהשקעות ובצריכה הפרטית, דבר שיחריף את ההאטה.

למעשה, נתוני הצמיחה "הלא נוראיים" סגרו לנגיד בנק ישראל אמיר ירון את הפינה: עם אינפלציה כזו ושוק עבודה הדוק ומתפקד (אבטלה של רק 3.1%) בנק ישראל ילחץ חזק על דוושת הריבית (4.5% כעת) וכבר בשבוע הבא יעלה אותה שוב. השאלה היא רק האם זה יהיה ב־0.25% או ב־0.5%, אף שבשוק כבר מעריכים שאם במפגש ביום שני הבא ירון וחבריו יחליטו על העלאה של 0.25%, העלאה של עוד 0.25% במפגש ביולי היא כמעט ודאית. כלומר, הריבית בישראל בדרך ל־5%, קל וחומר אחרי שבארה"ב (שם האינפלציה נמוכה מזו של ישראל) היא כבר ברמה הזו, ואי־הוודאות מחייבת את בנק ישראל להשאיר את הריבית גבוהה.

אפרופו אי־ודאות, סימן השאלה האולטימטיבי למשק הישראלי טרם התברר: אפשרות ההפיכה המשטרית, שאדריכליה יריב לוין ושמחה רוטמן עושים לגביה קולות של "קאמבק". "כיום שוררת אי־ודאות במשק בנוגע לסוגיית הרפורמה במערכת המשפט. ככל שהרפורמה המשפטית תיתפס על ידי השוק כפוגעת בחוזק ובעצמאות מוסדות המדינה, ובפרט במערכת המשפט ובאיזונים ובבלמים בין הרשויות, ומגבירה את חוסר הוודאות, הדבר צפוי לפגוע משמעותית בצמיחה ובפעילות הכלכלית במשק, ובפרט בהשקעות הזרות", כותבת גרינברג. כלומר, הפגיעה בהשקעות צפויה להיות כפולה: גם מצד הריבית וגם מצד ההפיכה. אם הנחיתה של כלכלת ארה"ב, הלקוחה הגדולה של ההייטק הישראלי, תהיה "קשה", כפי שטענה פרופ' כרמן ריינהרט מאוניברסיטת הרווארד בריאיון ל"כלכליסט" השבוע, התמונה קודרת ואנו בדרך לתרחיש יותר דומה לזה שסוכנות הדירוג S&P שרטטה: צמיחה לנפש שלילית ממש, תוך רמיזה כי מיתון קל וקצר (שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית של ממש) הוא בלתי נמנע.