טכנולוגיה בשירות ההיסטוריה: המפה של מתחת לפני השטח

בשבוע שעבר הושקה אפליקציית ניווט יוצאת דופן, iReturn שפותחה על ידי ארגון זכויות האדם "זוכרות". האפליקציה מאפשרת לכל משתמש לנווט בין היישוב הפלסטיני שהיה בארץ ישראל וכבר איננו, ולשתף סיפורים אישיים, כמו גם את דעתם על האופן שבו יש להתמודד עם אחד הנושאים מעוררי המחלוקת הגדולים בישראל – השיבה. בזמן שהאפליקציה עושה זאת היא גם מעלה שאלות על מפות, האופן שבו משרטטים אותן והאם ניתן להשתמש בנתונים וטכנולוגיה מחוץ ללולאה המוסדית, להפוך את העבר למשהו חי ותוסס ולהגביר את תחושת המחויבות שלנו להיסטוריה.

שרטוט מפות, אף שנעשה תוך טענה של ניטרליות מוסרית ואובייקטיביות, תמיד היה אירוע פוליטי. מהמאה ה־16 ניהל, סידר ושרטט המערב את מפות העולם תוך שימוש בהיטל מרקטור. השיטה הפיקה מפות טובות לניווט, אך יצרה תמונת עולם מעוותת שבה אירופה היא מרכז העולם, שטחה גדול משל אמריקה הדרומית (הוא לא), ושטחה של אפריקה זהה לזה גרינלנד (היבשת גדולה מהאי פי 14). עיוותים אלו שירתו במשך שנים אינטרסים קולוניאליים והראו מי נמצא למעלה ומי למטה, מי גדול ומי קטן.

בעשרים השנה האחרונות מלכות הנתונים והמשתמשים – אפל וגוגל – נכנסו לתחום שהיה ריק ממנהלים מאז מלחמת העולם השנייה. השתיים מינפו את עסקיהן מבוססי הנתונים כדי לשרטט את מפות העולם לרמות רזולוציה ודיוק שלא היו קיימות קודם. הן משתמשות בחוכמת ההמונים לעדכן את המפות, שולחות ציי מכוניות כדי לתעד ולצלם רחובות ומעדכנות את המפות בתכיפות. כל הזמן הן פועלות באגרסיביות כדי לחזק אצלנו את התפיסה שמה שהן עושות עם הנתונים נועד לשרת מטרה אחת – ייצוג אובייקטיבי ופשטני של המציאות. פעילות זו נתפסה לרוב כמגבירה יעילות, שדוחפת לקבלת החלטות טובה יותר, כמו איזה מסלול יש לקחת כדי להגיע מנקודה אחת לשנייה כך שהדרך תהיה הכי מהירה, הכי קצרה או שכוללת הכי פחות החלפות של תחבורה ציבורית.

קמפיין השקת אפליקציית iReturn. הטכנולוגיה משמשת לאתגור נקודת מבט דומיננטית ומבני כוח קיימים | צילום: iReturn

אך גם מפות שמשורטטות משיקולים מסחריים אינן אמת מוחלטת. ראשית, הן אינן אחידות. גוגל ואפל נוהגות לייצר גרסאות מקומיות שונות כדי לרצות מתחים גאופוליטיים שונים. גבולות המדינה במפות שיראה משתמש מישראל לא יהיו דומות למשתמש ממצרים, באותו האופן הגבול בחבל קשמיר ייראה אחרת בהודו או פקיסטן, הגבול בין ניקרגואה לקוסטה ריקה ישתנה בין המדינות, וחצי האי קרים יהיה שייך פעם לרוסיה ואחר כך לאוקראינה. לא רק זאת גם הניווט דרך אלו כולל החלטות שאינן ניטרליות פוליטית. האלגוריתם לשלוט במפות מבטא אידאולוגיה מסוימת שמייצרת השפעה קהילתית מיועדת, נניח לשלוח משתמשים דרך מסלול אחד ולא אחר, או לתת שמות ותיאורים חדשים לשכונות.

1. שאלה של הקשר

אם הצגת נתונים על גבי מפות כוללת ממד סובייקטיבי עם השלכות אתיות, פוליטיות ומעשיות, האם ניתן למנף באותו האופן את הנתונים בהקשרים חברתיים, למשל להוסיף ייצוגים שתשומת הלב שלהם תהיה על חוסר אחידות נתונים על פני קבוצות וקהילות שונות בחברה? יש שחושבים שכן ושריבוד וריבוי יכולים לקדם הבנה וגם שווין, גישה זו מכונה "צדק נתונים". הכוונה היא לא רק להבין איך איסוף ושימוש נתונים משפיעים על החברה, אלא גם להכיר בכך שניתן לעבד נתונים כדי לקדם הבנה לגבי סוגיות חברתיות.

פעמים רבות כשמדברים על צדק נתונים נכרך הרעיון סביב זהירות שיש לנקוט במדידה של אוכלוסיות חלשות ומוחלשות, והמאמץ לוודא שמאגרי מידע והשימוש בהם לא יפלה אוכלוסיות. זהו מאמץ חשוב ולא במקרה. גזע, אתניות, דת, מגדר, מגורים, לאום ומעמד סוציו־אקונומי קובעים מה יהיה נטל מעקב נתונים, וככל שאחד משתייך לקבוצה מוחלשת, כך נטל הנתונים עליו יהיה גדול יותר. מערכות בירוקרטיות משתמשות באלו כדי לוודא שאנשים לא "ישתמשו לרעה" בכספי רווחה או מימון ציבורי אחר, רשויות אכיפת חוק משתמשות בנתונים באופן לא שוויוני בשכונות עניות, מטיילים ונוסעים בעלי הכנסה נמוכה חווים מעקב פולשני במיוחד. אך לא כל אפליית נתונים קשורה קשר ישיר להווה, חלקן גם לעבר.

אפליקציית iReturn מנסה למנף נתונים לא רק כדי לגזור משמעות פשטנית ממיון ואיסוף נתונים כמו כיצד להגיע מנקודה אחת לשנייה, אלא כדי למקם אותם בהקשר לידע חברתי. באמצעות זאת והאפשרות ללמוד על ההיסטוריה שנמחקה ממפה אלטרנטיבית, האפליקציה ממנפת נתונים באופן ששם לב לחוסר איזון מבני עמוק בחברה, מעניק ייצוג לאוכלוסיות שאין להן נראות דיגיטלית ומאתגר הבנה בסיסית לגבי מהם נתונים רלוונטיים ולא רלוונטיים כדי לקבל החלטות צודקות.

זו אינה הפעם הראשונה שמאמץ להחיות את העבר באמצעות טכנולוגיה מתקיים. בשנים האחרונותDeep Fake או בינה מלאכותית ממונפים תדיר כדי לשפר את ההבנה של העבר ולהחיות אירועים היסטוריים, עם זאת המאמץ לרוב מתקיים כדי לחזק נרטיבים שולטים. ב־2018 הבמאי פיטר ג'קסון יצר את הסרט "הם לא יזקינו", שמשחזר בדקדקנות ובצבע צילומים ממלחמת העולם הראשונה, כדי לאפשר לצופים היום לחוות את המלחמה כאילו הסתיימה אתמול. הסרט נחשב בזמנו מהפכני, ואף שהיה דוקומנטרי היה שובר קופות. הטכנולוגיה היתה בלב הסרט ובאמצעותה ג'קסון הצליח להחיות את הצבע, התנועה, הקול, הקצב והרזולוציה כך שיתאימו לסטנדרטים של היום. המטרה היתה, כפי שהסביר זאת ג'קסון, לגרום לנו לראות את המשתתפים "כבני אדם ולא כדמויות בספר היסטוריה".

2. תחושה של אותנטיות

מקרה ג'קסון הדגיש את כוחה של טכנולוגיה לחבר אנשים לעבר, ולהפוך את ההיסטוריה לפחות זרה, יותר קרובה וחלק מנרטיב חי. הטכנולוגיה מגייסת את הנתונים ומייצרת תחושה יוצאת דופן של אותנטיות אנכרוניסטית. הופכת את העבר להווה, ומעוררת אמפתיה גם בקרב הדור של היום. אך במקרה זה הסרט ממשיך לחזק פרספקטיבה צרה של המלחמה עם הלוחם הבריטי האמיץ בחזית, אף על פי שבמלחמה היתה השתתפות רחבה הרבה יותר, ומחמיאה הרבה פחות.

אם כך נתונים שמגויסים בשביל להחיות היסטוריה וככלי לדון בה מחדש יכולים בקלות לזלוג אל אזורים מורכבים של מניפולציה. עיבוד נתונים באופן סובייקטיבי כזה מייצר מתח גדול במיוחד בין הסיפורים השונים על מה שהיה, מי כתב את ההיסטוריה וכיצד נכון לנסות להחיות אותה ולחבר אותנו מחדש אליה: האם לפי הנרטיבים שנכתבו על ידי המנצחים, או שהטכנולוגיה יכולה לאפשר לחבר אותנו מחדש גם לנרטיבים שנדחקו אל השוליים, ובאופן שבו מתבטאים אינטרסים ונקודות מבט שונות? אפליקציה שממנפת נתונים וטכנולוגיה כדי לדון בשאלות של בנייה מחדש וצדק כפי שעושה זאת האפליקציה של "זוכרות" אפקטיבית משום שהנתונים והטכנולוגיה משמשים כלי לאתגר נקודת מבט דומיננטית ומבני כוח קיימים. לא רק שהיא מציעה התנגדות ייחודית שבה מוסדות מוצאים לרגע מחוץ ללולאת הנתונים והפקת המשמעות מהם, היא גם מדגימה את חשיבותן של התפתחויות טכנולוגיות בהקשר חברתי, כלכלי, פוליטי, ותרבותי ביחס למאבקים היסטוריים בנושאים כמו דיכוי ושליטה.