האם הרשתות החברתיות יכולות לחסום את המשתמשים על סמך עמדותיהם הפוליטיות?

דרמה גדולה התרחשה בבית המשפט העליון הפדרלי של ארצות הברית לפני שבוע בדיון על זכותן של פייסבוק, TikTok, X, YouTube ופלטפורמות מדיה חברתיות אחרות, לצנזר ולמתן התבטאויות של משתמשים שלהן. זכות שעמדה להיפגע בעקבות חקיקת חוקים של בתי המחוקקים של פלורידה וטקסס שאסרו זאת. הארגונים המצדדים ברשתות החברתיות דרשו מבית המשפט לעצור את כניסת החוקים לתוקף בטענה שהם נוגדים את התיקון הראשון לחוקת ארה"ב ומפרים את חופש הביטוי שלהן ואת חופש העיתונות. ערעור פדרלי אחד ביטל את החוק של פלורידה, בעוד שאחר אישר את החוק של טקסס. שניהם ממתינים כעת להחלטה סופית של בית המשפט העליון הפדרלי שתתקבל בחודשים הקרובים. ניו יורק טיימס, מהעיתונים החשובים בארצות הברית, תיאר את המשפט כתיק החשוב ביותר הדן בתיקון הראשון לחוקה בעידן האינטרנט. ככל שיקבע שלרשתות חברתיות יש חופש לצנזר תוכן של משתמשיהן זה יהיה המשך המדיניות הקיימת, אולם אם ייקבע אחרת זו תהיה דרמה של ממש שתהינה לה השלכות גם על יכולתן של ענקיות המסחר והשירותים (בוקינג, אובר, אמזון ועוד) להגביל חופש הביטוי של עסקים וצרכנים המשתמשות בהן.

שני החוקים התקבלו לאחר החלטות פייסבוק וטוויטר, כיום X, לנתק את הנשיא דונלד טראמפ בגלל פרסומיו הקשורים להתקפה ב-6 בינואר 2021 על הקפיטול, ונועדו לטפל בטענות של הציבור השמרני שפלטפורמות המדיה החברתית הן "בעלי נטייה ליברלית" ולכן צינזרו משתמשים בימין הפוליטי.

עו"ד איתן צפריר, שותף במשרד עורכי דין פירון

בדיון בבית המשפט התגלו חילוקי דעות, בין שופטים שמרנים לליברלים, לגבי היחס לפלטפורמות - בדומה לעיתונים שיש להם הגנות רחבות על חופש הביטוי, או בדומה לחברות טלקום שרק מעבירות דאטה. העותרים נגד החוקים השתמשו בטיעון שתיקון הראשון לחוקה המגן על חופש הדיבור מגן גם על זכותם לערוך ו"למתן" פרסומים קיצוניים. כלומר, בהפוך על הפוך, הרשתות החברתיות מבקשות הגנה חוקתית על זכותן לערוך ולצנזר דיבורים של אחרים. האם זכותן למתן ולהגביל תוכן חוסה תחת הזכות לחופש ביטוי והעיתונות, והאם זכות זו מרחיקה לכת עד כדי כך שהיא גם מאפשרת להגביל חופש ביטוי של אחרים. הטיעון של העותרים נגד החוקים הוא שכמו שעיתון יכול למנוע פרסום, גם רשתות חברתיות רשאיות לעשות גם כן. האמנם? הוא עוד עשוי לחזור כבומרנג אל החוגים המצדדים בהגברת הרגולציה.במשך שנים רבות היה מקובל לראות באסדרה עצמית Self Regulation את דפוס הרגולציה המועדף של פלטפורמות חברתיות. טענה רווחת הייתה כי מיעוט חקיקה מדינתית ושימוש במנגנוני רגולציה עצמית תורם לחדשנות ולקצב הצמיחה המהיר ומתאים לאופייה נעדר הגבולות של הפעילות במרחב האינטרנטי. בארצות הברית אף חוקקו את הפרק 230 לחוק ההגינות בתקשורת הפוטר את הפלטפורמות המקוונות מאחריות לגבי מרבית התוכן המפורסם בהן, ומגן על זכותן למתן תוכן לפי ראות עיניהן.

מו שקורה גם בבית המשפט העליון שלנו, הדעות בבית המשפט העליון האמריקאי נחלקו בין שופטים שמרנים לליברלים. בעוד שהשופטים הליברלים "זרמו" עם טיעונים נגד האיסור להגביל זכותן של הרשתות החברתיות למנוע ביטויים קיצוניים, ואף לא הסכימו לכנות פעולות מסוג זה "צנזורה", אלא "שמירה על לשון נקייה" בלבד, שכן "המונח "צנזורה" צריך להיות שמור להגבלות שהוטלו על ידי הממשלה ולא על ידי המגזר הפרטי. השופט שישב בהרכב ברט קוואנו אף הוסיף "כשאני חושב על חברה אורווליאנית, אני חושב על המדינה, לא על המגזר הפרטי, לא על אנשים פרטיים".

השופטים העלו שאלות לגבי האופן שבו החוקים עשויים להשפיע על עסקים שאינם היעדים העיקריים של החוקים כמו אתרי מסחר אלקטרוני: Uber Amazon , Gmail ועוד. ההכרה בחופש הביטוי של הפלטפורמות המקוונות עשויה להביא בעתיד למצב בו תתאפשר התערבות שלהן בהתכתבויות של משתמשים בתוכנות מסרים מיידים כמו ווצאפ או מסנג'ר או בדוא"ל כאשר, לדוגמה, מובעים בהם מסרים גזעניים נגד שחורים או מסרים אנטישמיים. האם מותר לפלטפורמות המקוונות "למתן" הודעות ודוא"ל עם תוכן מסית איום ונורא. האם התיקון הראשון לחוקה האמריקאית יגן על הפלטפורמות המכוונות גם כאן, והאם חופש הביטוי שלהן גובר על זכויות אחרות כמו הזכות לפרטיות של המשתמשים.

הפסיקה שתצדד ברשתות חברתיות היא חרב פיפיות נגד החוגים ליברליים עצמם המצדדים בעוד ועוד רגולציות וקיצור היד הנעלמה של השוק, שכן היא תקשה מאוד על יכולת הממשל הפדרלי לחוקק רגולציות חדשות בעתיד. תקשה להטיל עוד ועוד רגולציות כדי להבטיח תחרות, לשמור על פרטיות הנתונים ולהגן על האינטרסים של הצרכנים כאשר על כף המאזניים מונח טיעון במשקל כבד - התיקון הראשון לחוקה המקודש.

וכיצד זה ישפיע על ישראל? אצלנו הרשתות החברתיות נהנו עד עכשיו מחופש כמעט מוחלט בשיקול דעת לגבי מדיניותם להסרת תכנים, נאמנים לרגולציה עצמית בלי פיקוח ובלי בקרה חיצונית. משרד המשפטים תחת שר המשפטים הקודם, גדעון סער, עשה ניסיון לקדם תזכיר חוק שיאפשר לבתי המשפט להסיר תוכן מסית מרשתות חברתיות, אך זה לא הושלם עקב התפרקות ממשלת בנט-לפיד. על פי מה שפורסם, משרד המשפטים ורשויות ממשלתיות שונות פועלות במרץ מול הרשתות החברתיות כדי שיסירו מהרשתות החברתיות תכני הסתה לאלימות. כרגע מדובר בהליך וולונטרי שתלוי ברצון הטוב של הרשתות החברתיות. לפי מה שפורסם, לא תמיד ניכרת התלהבות רבה בקרבן למנוע פרסומים אנטישמיים ואנטי-ישראליים, שבימינו ובמצבנו הם די היינו אך. בכיר ישראלי אחד בטיקטוק אף התפטר כאשר לא יכול היה עוד להבליג על זרם התכנים העוינים את ישראל בפלטפורמה שלו. מצער שבעוד פרסומים אנטי ישראליים ואנטישמיים ממשיכים לשרוף את הרשתות, הן מצדיקות את סירובן להסירם בהגנתן על זכותם של משתמשיה לחופש ביטוי.

ככל שהטענות של רשתות חברתיות תתקבלנה- יש להניח כי ההגנה החוקתית תחזק מאוד את עצמאות שיקול הדעת של הרשתות בבואן לערוך תכנים. עבור מדינת ישראל, שדעת הקהל העולמית פונה בימים אלה בחדות נגדה, רשתות משוחררות מכל איום של רגולציה הן חדשות רעות מאוד. לעומת זאת, ככל שיקבע, כי אין הרשתות החברתיות יכולות לצנזר את ההתבטאויות של המשתמשים, הרי שעלולות להיות לכך השלכות גם על יכולת ענקיות המסחר והשירותים (בוקינג, אובר, אמזון ועוד) להגביל חופש הביטוי של עסקים וצרכנים המשתמשות בהן, על אף הפרק ה-230 המגן עליהם. אמנם החוקים יוגבלו לפלורידה וטקסס ויפורשו בצמצום רב כדי לא לפגוע בפעילות העסקית, אולם אישורם עשוי להתפתח לכדור שלג שיגלוש למדינות אחרות בארצות הברית ומעבר לה – מה שישנה מהותית את היכולת של הרשתות החברתיות לקבוע דין עצמי בנוגע לתוכן של משתמשיהן.

עו"ד איתן צפריר שותף במשרד עורכי דין פירון המתמחה ברגולציה

d&b – לדעת להחליט