אפליה נוסח סמוטריץ': רשויות ביו"ש יקבלו פטור מהעברת כספים לקרן הארנונה

"רשות מקומית ביהודה ושומרון תהיה זכאית להקצאה מהקרן", כך קובע סעיף 23 ברפורמת קרן הארנונה. מאחורי המשפט הקצרצר הזו מסתתרת דרמה שניתן להבין כשקוראים את דברי ההסבר לסעיף: "רשות מקומית ביהודה ושומרון לא תעביר בפועל כסף לקרן – גם אם הסכום שהרשות היתה צריכה להפריש, יעלה על הכספים שמוקצים לה באותה שנה – היא לא תפריש כספים לקרן". או בעברית פשוטה, היישובים המצויים מעבר לתחומי הקו הירוק לא יעבירו כספים לקרן הארנונה, אך יהיו זכאים לקבל ממנה את המענקים עבור היתרי הבנייה שיינתנו שם. עם זאת, במקרה והם יקבלו מענקים, הרי שהמדינה תוכל לנכות מהם את ההפרשה שהם היו אמורים להפריש "אילו הם לא היו התנחלויות".

אין ספק שמדובר בהסדר לא צודק, אין סיבה מהותית שכל הרשויות בישראל – גם החלשות ביותר – יחויבו להפריש לקרן חלק מהעלייה שלהן בארנונה העסקית, ואילו הרשויות ביו"ש יהיו פטורות מחובה זו.

נניח שבשנה מסוימת לא ניתן היתר בנייה נוסף לא בירוחם ולא באריאל, אך בשתי הערים היתה עלייה בהכנסות מארנונה עסקית. ירוחם תצטרך להפריש 20% מהעלייה בארנונה העסקית שלה לקרן, ואילו אריאל לא תפריש מאומה לקרן (שתי הערים קרובות זו לזו בשיעור הארנונה העסקית שלהן לנפש).

אך יתרה מזו, ההסדר הנוכחי מביא לכך שלרשויות ביו"ש יישאר תמריץ חזק לבניית עסקים ולקבלת ארנונה עסקית עבורם. אריאל תרויח יותר ממשיכת עסקים אליה מאשר העיר ירוחם. ולכן, דה פקטו המשמעות היא שהמדינה מעודדת בחקיקה בנייה עסקית ביהודה ושומרון יותר מאשר בשאר חלקי הארץ.

יש אמנם שתי מועצות אזוריות ביו"ש עם ארנונה עסקית גבוהה לנפש (מעל 2,000 שקל), אבל מספר התושבים בהן קטן: מועצה אזורית מגילות ים המלח, ומועצה אזורית ערבות הירדן.

עד כה למרות שהממשלה קיימה הגרלות לדירות בהנחה באזור יהודה ושומרון, הרי שהדבר לא הוכנס רשמית ליעדי הבנייה של ישראל. כך לדוגמה בתוכנית האסטרטגית לדיור משנת 2017, שבה החליטה הממשלה על בניית 1.5 מיליון יחידות דיור נוספות עד ל־2040 (החלטה 2457), לא הוזכרו יעדי בנייה באזור יהודה ושומרון. ואילו החקיקה הנוכחית מכניסה את יהודה ושומרון באופן מפורש לחוק שכותרתו "הגדלת היצע הדיור". ספק רב האם מחלקת המדינה האמריקאית תאהב לגלות את השטיק הזה.

מאחורי ההסדר הבעייתי הזה עומד קושי משפטי. למדינת ישראל אסור לקבל הכנסות מה"שטחים הכבושים", ולכן לא היה אפשר לחייב את הרשויות ביו"ש להפריש לקופת המדינה. הפתרון הנכון היה להוציא את יו"ש מהקרן ולבנות ליו"ש קרן עצמאית. אלא שביו"ש לא קיימות ערים חזקות וגדולות שיוכלו לממן את ההפרשות הנדרשות לקרן. הממשלה הנוכחית כנראה לא יכולה פוליטית שלא לכלול את יו"ש בתוך הקרן, אך המחיר הוא שוב העדפה של שבט אחד בחברה הישראלית על פני שבט אחר.