החלום הטכנולוגי של סלינה משבש את הביזנס האמיתי שלה

מהו השווי האמיתי של רשת המלונות לצעירים סלינה? כמה באמת שווה רשת חללי העבודה המשותפים WeWork? אף אחד לא באמת יודע, אבל ברור שזה לא 1.2 מיליארד דולר ו־48 מיליארד דולר, בהם הוערכו שתי החברות בהתאמה בשיאן.

עם זאת, גם רמות השווי הנוכחיות, בהן נסחרות שתי החברות שיש ביניהן קווי דמיון רב, אינן אמיתיות. WeWork שווה יותר מ־100 מיליון דולר וסלינה שווה יותר מ־46 מיליון דולר, השווי בו היא נחתה אחרי שנפלה ב־41% ביום שישי האחרון.

רבים עסקו בצלילה החדה של סלינה בסוף השבוע ובניסיונות לנתח אותה ואת השווי החדש שהשוק העניק לה, אלא שניסיונות אלה חסרי משמעות. מדובר בנפילה טכנית שנבעה מהצפת המניות המתקרבת כתוצאה משחרור החסימה ושלא קשורה ישירות למצב העסקי של סלינה. אם נזכרים בשווי של 1.2 מיליארד דולר שבו היא הונפקה לפני פחות משנה, הרי שאין גם הבדל מהותי בין הפסד של 93% להפסד של 96%. מי שהשקיע בשיא, איבד את רוב כספו בשני המקרים. אבל צריך לדבר על השפל הנוכחי ועל מה שבאמת הוא יכול ללמד.

המשותף לשתי החברות, מעבר לכך שאדם נוימן, המייסד המודח של WeWork, הוא גם אחד המשקיעים הראשונים בסלינה, הוא ששתיהן לא באמת חברות טכנולוגיה. יש בכך חדשות רעות, אבל גם חדשות טובות.

החדשות הטובות הן שבניגוד לחברות הייטק, שרבות מהן הונפקו בשנות הבועה של 2021 במיליארדי דולרים, לסלינה וגם ל־WeWork יש שוק אמיתי וקיים, יש להן לקוחות אמיתיים שמשלמים ויש להן גם נכסים ברורים. שווי השוק של שתי החברות לא משקף את רמות התפוסה בחללי העבודה המשותפים או במלונות שלהן, שכן כל מי שייכנס לסניף WeWork בתל אביב, ניו יורק או לונדון יראה שם אנשים, אפילו הרבה אנשים. הדבר נכון גם לגבי הנופשים בסלינה בכנרת או ב־117 אתרים נוספים שהיא מתפעלת.

עד כאן אומנם כל החדשות הטובות, אבל זה רק נראה מעט. עובדה זו היא הרבה יותר ממה שיכולות להציג חברות טכנולוגיה רבות, גם פרטיות וגם כאלה שכבר נסחרות בבורסה, שעובדות על פתרונות מהפכניים וחדשניים בתחומים כמו רכב אוטונומי, פודטק או ביוטכנולוגיה. לחברות אלה אין לקוחות משלמים ואין הכנסות ולעתים אפילו המוצר עצמו לא ממש מוכן עד הסוף. כל השווי שלהן מבוסס אך ורק על חלום ועל רמת ההתלהבות סביבו.

החדשות הרעות הן שהמודל העסקי של סלינה וגם של WeWork לא ממש עובד. הסיבה לכך היא ששתי החברות מנוהלות כמו חברות הייטק, כלומר חברות עם חזון וחלום, ולא כמו חברות תפעוליות, שזה מה שהן באמת. אפשר להרוויח מחללי עבודה משותפים ובוודאי שאפשר להרוויח ממלונות שממותגים ומותאמים לאוכלוסייה הצעירה ומכירים את העדפותיה, אלא שמדובר בעסקים משעממים וכבדים שדורשים דיוק והתעמקות בכל פרט. עסקים מהסוג הזה לרוב לא יכולים להיות מנוהלים על ידי משקיעים שרגילים לקצב של הייטק וגם לא על ידי יזמים שהגו קונספט דמוי הייטק.

סלינה וגם WeWork זקוקות נואשות למנהלים "משעממים" שיחלצו אותן מהציפיות הלא הגיוניות ויתפעלו אותן בדיוק כמו מה שהן – חברות נדל"ן שההבדל אצלן בין הצלחה לכישלון הוא בעלויות המימון, עלויות חשמל וגם עלויות של כוס חד־פעמית שעומדת בלובי. הכי רחוק מהייטק.

WeWork כבר הגיעה בשבועות האחרונים להערת "עסק חי", סלינה הודיעה לפני מספר חודשים על מהלכים דרמטיים להצלת עתידה – מהלכים שכוללים פיטורים מסיביים וגם סגירה של חלק מהאתרים. אלא שאף אחת מהחברות לא עוברת שינוי עמוק שיוציא ממנה את ה"הייטק" שהשתרבב בטעות לתוך ה־DNA שלהן. כדי שזה יקרה, צריך למחוק אותן מהמסחר, להעביר אותן לניהול של גורמי מקצוע בתחום הנדל"ן והאירוח.

רק אחרי תקופה ממושכת של "מחיקת זיכרון" קולקטיבית, רק אחרי שהציבור ישכח שפעם הן נקראו חברות הייטק, אפשר יהיה לבחון מחדש את השווי האמיתי שלהן.