התחבורה הציבורית מתייקרת והשרה רגב מבקשת עוד תקציב

בתחילת יולי אמורים מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית להתייקר ב־12% כתוצאה מעלייה במדד התשומות. כדי למנוע את התייקרות תעריפי התחבורה הציבורית, יש צורך בתוספת של 300 מיליון שקל לבסיס התקציב. במשרד האוצר הציעו למנוע את ההתייקרות הצפויה באמצעות התקציב שיועד לרפורמת התעריפים של השרה רגב, "צדק תחבורתי". הצעה זו הובילה לקרב בין אנשי המקצוע באוצר לבין משרד התחבורה.

בתחילת השנה הצהירה השרה רגב על רפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, שנועדה בין השאר למחוק את רפורמת "דרך שווה" שהנהיגה שרת התחבורה מרב מיכאלי לפניה. הרפורמה של רגב כללה הנחות גדולות לאוכלוסיות רבות במשק בסכום של 740 מיליון שקל, אך היא לא תואמה מול האוצר ובסופו של דבר היא זכתה לתקצוב חלקי בלבד של 360 מיליון שקל בתקציב שאושר — וגם הוא בחלקו יגיע על חשבון ביטול תוספות שירות של אוטובוסים. הרפורמה הנוכחית של רגב הייתה אמורה לכלול סבסוד של 50% בתעריפי הנסיעה ליישובים בפריפריה הגאוגרפית, הוזלת התעריף ב־33% לצעירים בגילאי 18–26 והוזלת התעריף ב־50% לנכים וזכאי ביטוח לאומי.

מפני שרפורמת התעריפים של רגב עוד לא הושקה, באוצר חשבו "לנצל את ההזדמנות" ולמנוע את התייקרות המחירים על ידי שימוש בתקציב שנועד לרפורמה. במילים אחרות, באוצר ביקשו לצמצם את ההנחות שיינתנו לאוכלוסיות מסוימות או לצמצם את ההנחות רק לאוטובוסים ולא לרכבות, ובכך למנוע את ההתייקרות לשאר האוכלוסייה.

במשרד התחבורה לא אהבו את ההצעה בלשון המעטה, ובמכתב ששלח מ"מ מנכ"ל משרד התחבורה אבנר פלור אתמול למנכ"ל האוצר שלומי הייזלר, ביקש להרחיב את הרפורמה אף יותר, ולחזור למתווה המקורי שכלל הנחות משמעותיות יותר ממה שסוכם בתקציב, כמו הוזלת תעריפים ביישובים חלשים ונסיעה חופשית לחיילים משוחררים. פלור מבקש מהאוצר סבסוד נוסף של 80 מיליון שקל והציע שמשרד התחבורה יוסיף 200 מיליון שקל ממקורותיו, שמשמעותו קיצוץ נוסף בתדירות האוטובוסים.

נכון לעכשיו באוצר לא מעוניינים לשתף פעולה עם ההצעה של רגב ומשרד התחבורה, שהמשמעות האמיתית שלה היא ייקור התחבורה הציבורית רק לתושבים שגרים במרכז ונמצאים באשכולות סוציו־אקונומיים 6–10, כשבמקביל האוכלוסיות הזכאיות להנחות יקבלו סבסוד מאסיבי. לדוגמה, אם הצעת רגב תתקבל, תושבי חיפה או פתח תקווה ישלמו פי שתיים על נסיעה בתחבורה ציבורית מאשר תושבי ירושלים או בני ברק, מפני שהאחרונים מוגדרים כיישובים בדירוג סוציו־אקונומי נמוך.

גם אם ההצעה של רגב כוללת היבט "חברתי" שייתכן ויקסום לחלק מהאנשים, היא מנוגדת להיגיון תחבורתי. הורדת מחיר התחבורה הציבורית יחד עם צמצום השירות צפויה להוביל לכך שהביקוש לנסיעות ייגבר ואילו ההיצע שלהן ייקטן. צעד זה צפוי להחריף בעיות קיימות במערכת התחבורה הציבורית, כמו עומסים ברכבת ובקווים מבוקשים מצד אחד ויגדיל את כמות נסיעות האוטובוסים שלא מתבצעות או מתעכבות. כמו כן, הסברה המקובלת בקרב אנשי המקצוע היא שתעריף הנסיעה אינו מהווה חסם משמעותי לשימוש בתחבורה הציבורית ולעומת בעיות בתדירות ואיכות הנסיעה הן הסיבה המרכזית לכך שאנשים לא משתמשים בתחבורה ציבורית ובאוטובוסים בפרט. גם משרד האוצר פועל כיום בניגוד להיגיון התחבורתי, כאשר הוא מונע את עליית מחירי הבנזין והסולר לפי המדד, ובכך מסבסד בפועל נסיעות ברכב הפרטי שמגבירות את הגודש ואת זיהום האוויר.

ממשרד התחבורה נמסר כי מדובר ב"ירושה" מהממשלה הקודמת וכי השרה ושר האוצר פועלים למצוא פיתרון להתייקרות.