"הזמן שלי בשדה הוא רומנטי. היה יותר זול להביא פועל"

הדיי עפאים מאיץ, עושה חראקות בכרם שלו שבעמק האלה. מנצל את העובדה שהחלקה הקטנה הזו עוד לא נטועה ופשוט משתולל כמו פרחח עם הטנדר. לפני רגע ישבנו במטבח שלו מול העמק והאיש ציטט את א.ד. גורדון והרבי מקוצק בערבוביה. בסוף, זה יצא קצת איל שני. עפאים מצטט את גורדון חופשי גם על התווית האחורית של היין החדש שלו, שהוא מכין בינתיים ביקב שכן בעזרת היינן יעקב אוריה. בחצר ביתו נבנים כבר יקב ומזקקה משל עצמו. בגלל היין הזה אנחנו נפגשים.

בגיל 44 הוא יושב לו בנחלה שבנה בעצמו במושב צפרירים, סוקר בגאווה את מעשי ידיו. ויש במה להתגאות. בבית הזה הוא מארח סדנאות בישול, שם קוד לחגיגות אוכל ושתייה שבהן משתתפים לא מעט יוצרים מפורסמים. באתר שלו, ששמו, איך לא, moladeto.com, אפשר להבחין בשמות כמו מיכה שטרית, דנה ברגר ואסף אמדורסקי שהתארחו אצלו וגם שלומי שבן, שהוא ממש בן בית כאן. עפאים ואחיו ינון הם גם הבעלים של חווה ביישוב עידן שבערבה שבה הם מגדלים צאן, תרנגולות מטילות ופירות (מנגו ותמרים), ומייצרים גבינות עזים מצוינות. יחד עם שותפים נוספים הם גם בעליהם של מסעדה־קפה בעיצוב רטרו מקסים במוזיאון ישראל, כמו גם שלושה סניפים נוספים של הרשת שלהם: בבית הכרם ובבית הנסן בירושלים, ואחד בבנימינה.

יין של הדיי עפאים | צילום: דימיטרי פומזן

בבוסתן שבו עשינו סיבוב יש לא פחות מ־128 זני עצי פרי, מתוכם 43 זני תאנים שונים. אני כבר מחכה ל"בוכא", תזקיק התאנים, שיפיק ממהבוסתן כמו שהוא מבטיח. בינתיים אני מסתפק ב"מחייה", ערק תמרים מהמשק הוותיק של עפאים ואחיו ינון בערבה. זה שבזכותו, בין השאר כאמור, הפך עפאים לסוג של גורו אוכל. כי עפאים יודע לא רק לדבר אלא גם לעשות. יין, גבינות העזים ובעצם מה לא. הוא מכין לי "לחם מחבת" (לחם ללא שמרים או תפיחה ארוכה שמטגנים במחבת), ואני מבין סופית שהאיש פשוט עילוי. כל דבר שהוא נוגע בו מצליח.

עכשיו הוא מתפנה להרפתקה הגדולה הבאה של חייו. מותג פרטי בנפרד מאחיו ("זה לא בנפרד", הוא מתקומם, "אנחנו שותפים בהכל". גורדון או לא גורדון). שמו של המותג, "מקומי", מקפיץ לי קצת את הפיוז, כמה יומרה. עד שהוא מסביר: "מקומי זה המקום שלי. זה הכל". ואז אני קורא את הציטוט מגורדון על הבקבוק, שהוא גם חוזר עליו בעל פה מיד: "ועוד נזכרתי, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. ומה אנו מבקשים בסך הכל? אם לא מקום בשביל אותו סולם?". אבל האמת היא שכשאתה יושב איתו אחד על אחד, כל המגננות נופלות ואתה נשבה בקסמו.

"אני מנומס אז אני שותה איתך קפה. אצלי כבר צהריים", הוא אומר, כשהוא מציע לי כוס יין בתשע בבוקר. "אתה יודע מה גיליתי?", הוא פוצח במונולוג אינסופי, "שאם אתה יוצא לעבוד בשדה ובהפסקת עשר אתה שותה כוס יין, אתה עובד יותר טוב.

"אני עושה את כל הדבר הזה מתוך פואטיקה, רומנטיקה. הרי האופן שבו אתה מתפרנס מחקלאות הוא הכי קשה. כך שזה לא באמת בשביל הפרנסה. הזמן שלי בשדה הוא רומנטי. היה יותר זול להביא פועל. אני עוסק בחקלאות וקולינריה לא מעט שנים"

מאיפה אתה במקור?

"לצערי נולדתי בחיפה אבל המשפחה שלי מיגור. בנשמה אני קיבוצניק, אף על פי שלא יצאתי לגיוסים בפלחה, כי היו לי נטיות אמנותיות. לא הצלחתי אף פעם לרכוב על התלת־אופן עד הפרדס של הקלמנטינות המתוקות עם שאר הילדים, ולכן הפרי האהוב עליי הוא אשכולית. אני בן של קיבוצניקית לשעבר וניצול שואה שיצא בכל בוקר בחמש למפעל חיפה כימיקלים, אף על פי שהוא היה המנהל שלו. אני הייתי פרולטר תרבותניק. יעקב שורר, המורה למולדת בכיתה ד', נטע בנו ידע, ומתוך הידע ניטעה בנו אהבה למולדת, לארץ ישראל. זה המניע לכל מה שאני עושה. אני אוהב את אדמת הארץ".

זו גאולת הארץ?

"זו גאולת הנפש. מה קשורה הארץ? הארץ לא תלויה בנו. האדמה לא צריכה שאני אגאל אותה, אני צריך להיגאל ממנה, דרכה, בעזרתה. כשאומרים: 'המוציא לחם מן הארץ', הלחם כבר נמצא בארץ, העבודה שלי היא להוציא אותו".

ואתה עדיין אוהב את הארץ כמו בכיתה ד'?

"יותר אפילו".

וכל מה שקורה היום בארץ ובעולם, מבן גביר ועד ההתחממות הגלובלית, כל אלו לא יחרבו לך את הכיף?

"זה אפילו מחזק אותי. הצד שאומר: 'אם לא יהיה ככה וככה, אני אלך מפה', אצלי זה הפוך. בגלל שקורה אני אשאר. אתי, אשתי, אהובתי מגיל 14, קוראת לאדמה 'האהובה הראשונה שלי' (כלומר של הדיי — ח”ג). היא אומרת על עצמה: אני השנייה. אני חי בתחושה ששלי הוא הכי טוב: הבית, הילדים, האישה, העצים והאדמה. זה מה שיש לי אז זה הכי טוב. בשבילי. בגיל 13 הייתה לי שיחה מכוננת עם אבא שלי, איש מתוק, עדין ורודף שלום, שאמר לי: ‘אתה צריך להבין שאף אחד בעולם לא רוצה אותנו, אף אחד לא ייקח אותנו. יש לך מקום אחד’. נגעתי לו באותה השיחה בעצב. העובדה הפשוטה, החותכת, היא שאין לאן ללכת, כמו שכתב דוד אבידן. אני המרתי את הפחד שאין לנו לאן ללכת באהבה לכאן. לאדמה".

היינות של עפאים

• קיץ 2022 : 100% ענבי שנין בלאן מכרמים בעמק האלה (עוד לא מהכרם של עפאים, שעדיין צעיר מדי). יין לבן קליל, כמעט מימי. ומצי, רענן, מרווה, כזה שאפשר לשתות כמו מים. כמו יין. "כמו שצריך לשתות יין, בשדה", אומר עפאים. נהדר. 115 שקל, כשר. להשיג בבתי הקפה של עפאים ובאתר: ofaimme.com
• עמוק בטל 2022: עוד יין לבן נהדר. בלנד של 65% שנין בלאן, 30% סוביניון בלאן ו־5% שרדונה. יין קל מאוד אם כי פחות מהקודם. עפאים מחבב יינות קלילים מאוד. גם אני. 120 שקל, כשר.
• שדה 2022: רוזה מענבי גרנאש. קליל, מרענן, מרווה, פרי מאופק ומרוסן וטעם אדיר. היין הזה, כמו גם הבא, נמכר רק בבתי הקפה של האחים. 95 שקל, כשר
• נירים 2022: האדום הצעיר הזה, זאטוט במונחי יין אדום, מהבציר האחרון, מופק מ־74% ענבי גרנאש והשאר מורבדר. גם הוא קל מאוד, במיוחד כשמדובר ביין אדום. רצוי ואפילו חובה, לקרר אותו לגמרי ואז השמחה גדולה. הוא מרווה בצורה בלתי רגילה. לא כבד ראש או רציני אלא שמח וכיפי עם בסה”כ 12% אלכוהול. כלומר, לא אלכוהולי ומעצבן אלא מרענן ומצנן. כה לחי. 105 שקל, כשר.