האם הרשת החברתית מסטודון תהפוך לחלופה ראויה לטוויטר?

אם אתה אלון מאסק, המצב של טוויטר פשוט מצוין. לפי מסמכים פנימיים של צוותי המכירת של החברה, שהגיעו לידי The Verge, טוויטר מקדמת מול מפרסמים מהססים נרטיב שלפיו בשבוע הראשון מאז השלמת הרכישה רשמה טוויטר את הצמיחה הגדולה בכל הזמנים, והגידול במספר המשתמשים היומיים רשם האצה של 20% - תוספת של 15 מיליון איש. גם אם נתונים אלו נכונים, ובהתחשב בכך שמדובר במאסק צריך לקחת זאת בערבון מוגבל, אי אפשר לקבוע מגמות ארוכות טווח על סמך שבוע אחד בלבד.

למעשה, יש חשש אמיתי שהמהלכים הלא אחראיים שמוביל מאסק, כמו הפגיעה במערך ניטור התוכן של טוויטר ומכירת חשבון מאומת לכל דיכפין, וההשלכות הצפויות שלהם – יותר פייק ניוז, שטנה, הסתה לאלימות, הונאות ושאר תוכן קלוקל – דווקא יביאו בטווח הארוך לתוצאה הפוכה של נטישת משתמשים. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה להיות במקום שבו כל הזמן מקללים אותך, מציפים אותך בשקרים ומנסים לגנוב ממך כסף.

אבל לאן ילכו כל המשתשמים שמחפשים פלטפורמה להחלפת הערות שנונות במספר תווים מוגבל? חלופה אפשרית שסומנה היא מסטודון (Mastodon), רשת חברתית ביזורית דמויית טוויטר. מאז חילופי השלטון בטוויטר מספר המשתמשים הפעילים במסטודון זינק ב-194% ל-1.2 מיליון איש נכון ליום שלישי. העובדה שמסטודון מבוססת על קוד פתוח והמבנה שלה שמונע מגורם אחד לשלוט בה ולנווט אותה כרצונו קרצו כנראה למשתמשים רבים שראו איך מאסק מעוות ומעקם את טוויטר בהתאם לרצונות הלא ברורים שלו. אבל אותן תכונות שקרצו לנוטשי טוויטר הראשונים כנראה ימנעו ממסטודון מלהפוך לתחליף אמיתי ורחב היקף לטוויטר, וישאירו את הפלטפורמה כפתרון נישתי לכל היותר.

קודם כל כדי להבין מה היא מסטודון צריך להבין מה היא לא. היא לא כל מה שאנחנו רגילים לרשת חברתית. לפייסבוק או לטוויטר יש בסיס משתמשים אחד. ברגע שנרשמתי, אני יכול בעיקרון לקרוא פוסטים ולדבר עם כל מי שנרשם גם הוא, וכל העסק מנוהל מלמעלה בצורה ריכוזית על ידי החברה שמפעילה את הרשת. החברה קובעת אילו פוסטים מותרים ואילו אסורים, אילו משתמשים ייחסמו ומנהלת את הפרסומות שמהן היא מתפרנסת.

במסטודון המצב שונה לחלוטין. החברה שמאחורי הפלטפורמה אחראית בראש ובראשונה לפיתוח שלה, לכתיבת הקוד שמריץ אותה. הקוד הזה הוא פתוח לחלוטין, כל אחד יכול לקחת אותו, לשנות אותו וליישם אותו כרצונו בלי שום מגבלה ממשית. רשתות חברתיות ריכוזיות כמו Gab או Truth Social של טראמפ עושות שימוש בחלקים מהקוד של מסטודון להפעלת הפלטפורמות שלהן.

במסטודון עצמה, מודל הפעילות שונה מאוד מזה של טוויטר. טוויטר היא רשת חברתית אחת. מסטודון היא למעשה אוסף של רשתות חברתיות, שכל אחד יכול לפתוח, לנהל ולקבוע את כללי השיח בהן. כשפותחים חשבון במסטודון, פותחים אותו למעשה באחת הרשתות שקיימות בפלטפורמה, או כפי שהן מכונות "שרתים". משתמשים בשרתים שונים יכולים לתקשר זה עם זה ולעקוב זה אחרי זה, אך לכל שרת יש מדיניות תוכן נפרדת. אף שניתן להירשם רק לשרת אחד, אפשר להחליף שרתים.

מבנה ביזורי כזה מייצר הרבה תחומים נישתיים. יש שרתי מסטודון שמוקדשים לאמנות, מוסיקה, טכנולוגיה, אזורים גיאוגרפיים ועוד. יש שרתים שההצטרפות אליהם היא חופשית, אחרים רק באישור המפעילים. תשתית החומרה של השרתים מתוחזקת ומתופעלת בצורה פרטנית על ידי מפעילי השרתים, ולא באופן ריכוזי על ידי מסטודון. כלומר, מי שרוצה להפעיל שרת צריך לדאוג לתשתית מחשובית שעליה הוא ירוץ. חלק מהשרתים מופעלים על ידי חברות או ארגונים, אחרים על ידי אנשים פרטיים. במסטודון אין פרסומות, ועלויות הפעילות של השרתים השונים מגיעה מכיס מפעיליהם או דרך מימון המון. לחברה שמאחורי מסטודון אין שום שליטה על הפעילות של משתמשים בשרתים השונים – זו נמצאת בידי מפעילי השרתים בלבד – ועיקר האחריות שלה הוא בתחזוק הטכנולוגיה, לצד שני שרתי מסטודון שהיא מפעילה בעצמה.

מבחינת הנראות, עם זאת, ממשק המשתמש של מסטודון דומה מאוד לזה של טוויטר, עם אפשרות לפרסם פוסטים, להגיב, לסמן פוסטים אהובים, לפרסם פוסט מחדש (המקביל של ריטוויט) וכו'. אחרי ההרשמה, זמינים למשתמש שלושה סוגי פידים: Home מציג פוסטים של משתמשים שהוא עוקב אחריהם, בלי קשר לשרת שבו הם פעילים; Local פוסטים מכל המשתמשים בשרת ו-Federated מכל המשתמשים ששאר המשתמשים בשרת עוקבים אחריהם.

אפשר להבין למה פלטפורמה שבה השליטה היא ביזורית, ושאם לא אוהבים את הכללים בשרת אחד אפשר לעבור בקלות לאחר בלי לאבד כלום, קרצה לנוטשים המוקדמים של טוויטר. אבל כמה גורמים עתידים להקשות על מסטודון להפוך לחלופת טוויטר אמיתית. ראשית, היא מסובכת מספיק כדי להרתיע לא מעט משתמשים מהשורה. אין למסטודון מסך הרשמה פשוט וברור, והצורך לבחור שרת כשלב ראשון בהרשמה יכול להיות מבלבל. גם אחרי ההרשמה הממשק עצמו אינטואיטיבי פחות מזה של טוויטר, למרות הדימיון ביניהם.

מהותית יותר היא היכולת של התשתית לשרת משתמשים בקנה מידה עצום. למסטודון אין את המשאבים הכספיים או האנושיים של חברה גדולה כמו טוויטר, מה שפוגע לפעמים בתפקוד שלה. הגידול במספר המשתמשים הביא בימים האחרונים לכמה תקריות שבהן השירות סבל מהאטה משמעותית ואף שיתוק מוחלט. ניתן לפתור קשיים כאלו, אבל הם דורשים השקעה כספית משמעותית ומעבר למודל תפעול ריכוזי יותר. הראשון לא אפשרי לאור המודל העסקי של מסטודון, והשני מנוגד לכל הרעיון שמאחורי הפלטפורמה.

פתרון הקשיים שמונעים ממסטודון להפוך לחלופה אמיתית לטוויטר יעקר ממנה את התכונות שהופכות אותה לגורם משיכה כחלופה כזו. מסטודון, למרות העלייה בפופולריות בשבועיים האחרונים, כנראה שלא תצמח לחלופה אמיתית לטוויטר של מאסק.

וחבל, כי הצורך בחלופה כזו הולך וגדל מיום ליום. אחרי שהחלה למכור וי כחול תמורת שמונה דולר בחודש (ואז דחתה את ההשקה לאחרי הבחירות בארה"ב), נתקלה טוויטר בבעיה צפויה מאוד: כל מי שרוצה יכול עכשיו להתחזות בקלות לאדם או ארגון אחר, ולהפיץ פייק ניוז או לבצע מעשי הונאה. הפתרון? חשבונות נבחרים של גופי ממשל, חברות או דמויות ציבוריות יקבלו וי אפור ולצדו הכיתוב “Official” ("רשמי"), כדי לאמת שאלו אכן החשבונות האותנטיים. את הסימון הזה, בניגוד לכחול, לא ניתן יהיה לקנות בכסף. כלומר, הפתרון של טוויטר להריסת האמינות של הווי הכחול הוא ליצור מערך אימות זהה לחלוטין לימים שלפני רכישת וי כחול בכסף, שבו החברה מחליטה על סמך קריטריונים לא שקופים מי זכאי לאימות ומי לא. מדהים.

אבל אולי זו לא תהיה בעיה לזמן רב. כי לפי דיווחים מאסק שוקל להכניס את כל טוויטר אל מאחורי חומת תשלום. כלומר, מי שרוצה לצרוך תוכן בינוני מעורב בכמויות משתנות של פייק ניוז, הסתה וקללות יצטרך לשלם לחברה מדי חודש. שיהיה בהצלחה עם זה.