"אני צעיר מדי לרגשות אשם"

איפה אנחנו תופסים אותך? 

"אצל סבתא שלי. הגעתי לביקור, לעבודה עם התזמורת וגם כדי לעשות את החיסון השלישי".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

"אני שותה את כל סוגי הקפה, אני מת על קפה והרבה. יש לי מטחנה בבית בברלין אז אני בעיקר טוחן בעצמי בבית. בתל אביב יש כמה מקומות שאני אוהב, בשוק הכרמל למשל, או 'אוריגם', בית קפה דרום אמריקאי בדיזנגוף". 

עם מי היית רוצה לשבת על בירה? 

"עם צ'רלי צ'פלין, אמן שגדלתי עליו ואני מעריץ עד היום את כל מה שהוא עשה. חוץ מזה שהוא הפיק וכתב את כל הסרטים שלו, הוא גם כתב את המוזיקה וביים. צ'פלין שיחק בין הומור לכאב וייסורים, עד שאי אפשר לדעת מה זה מה ומתי. הוא עשה לקולנוע קצת מה שווגנר עשה לאופרה — היתה לו תמונה מוחלטת ומלאה של הכל, מהתחלה עד הסוף". .

על מה אתה עובד עכשיו?

"אני מתכונן לקונצרטים הראשונים עם הפילהרמונית. באופן רשמי זו העונה הראשונה שלי כמנהל מוזיקלי, כי העונה הקודמת  נפגעה מהקורונה. יהיו הרבה דברים שהתזמורת לא ניגנה לפני, או לא ניגנה הרבה זמן, כמו למשל יצירה של ליגטי, או יצירה של נעם שריף שכתובה להרכב קאמרי גדול ונכתבה במקור לנגן הטרומבון הראשי של התזמורת. יהיו גם דברים מוכרים כמו "פולחן האביב" של סטרווינסקי וקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי. אני גם מנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של רוטרדם ומתכוון בשנים הבאות להשקיע את רוב הזמן להתפתח עם שתי התזמורות שלי. הביקורים שלי כאורח של תזמורות אחרות יהיו ממש ספורים".  

מה השריטה שלך?

"מוזיקה זו שריטה די עמוקה. זה לא מקצוע. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי, עוד לפני שהתחלתי לדבר וזה מעסיק אותי כל היום וכל הלילה. זה לא שנגמר יום עבודה ואפשר להתחיל לחיות. זה 24/7, לטוב ולרע, בעיקר לטוב". 

מה העצה הכי טובה שקיבלת? 

"זובין מהטה נתן לי עצה טובה לגבי העתיד שלי כשהמליץ לי ללכת ללמוד בברלין. הוא במקור דיבר על וינה, אבל כל הסיבות הטובות שנתן לווינה היו נכונות גם לברלין: זה להיות מוקף בתרבות ותזמורות ומנצחים מהשורה הראשונה ולא רק להיות בבית וללמוד פרטיטורות. עצה נוספת הוא נתן לי כשמינו אותי לתפקיד המנהל המוזיקלי של התזמורת: להיות קשוב לנגנים, למה שיש להם לומר, להציע וללמד". 

להב שני | צילום: מירי דוידוביץ

להב שני. גיל: 32; מקום מגורים: ברלין; מצב משפחתי: נשוי; מנצח ופסנתרן. המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. יפתח החודש את עונת הבכורה הראשונה שלו (וה־85 של התזמורת)

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"שישי בצהרים בישראל שונה מבגרמניה. בארץ בדרך כלל יש קונצרט ומיד אחר כך אני נכנס לאוטו ונוסע להורים של אשתי לאכול קוסקוס. בגרמניה הקוסקוס פחות טעים". 

למה אתה מתגעגע? 

"כולנו קצת נוסטלגיים לפעמים אבל טוב לי מאוד בהווה. יש לי אח מאוד חכם (רום שני, הסקסופוניסט של דניס לויד) שכשהוא היה בן שלוש או ארבע אבא שלי שאל אותו אם הוא יודע מה זאת אהבה. אז בלי להתבלבל הוא אמר כן. אבא שלי ציפה לתשובה של ילד בן שלוש והוא נתן תשובה שהפילוסופים הכי גדולים לא חשבו עליה: 'אהבה זה שמתגעגעים גם כשרואים'".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"באופן שבו אני חי אני לא יכול להיות במקום אחד כל הזמן, אבל תל אביב זו אהבת חיי".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"מדי פעם על סיגר טוב. יש הרבה סיגרים טובים שאני אוהב. זה מנהג מגונה שהתחלתי בו הרבה לפני שיכולתי להרשות את זה לעצמי". 

"מוזיקה זו שריטה די עמוקה. זה לא מקצוע. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי, זה לא שנגמר יום עבודה ואפשר להתחיל לחיות. זה 24/7, לטוב ולרע, בעיקר לטוב"

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"אולי להיות קצת פחות עצלן". 

על מה יש לך רגשות אשם?

"אני עוד צעיר מדי בשביל רגשות אשם. אם יהיו לי עכשיו תחושות אשמה שאצטרך לסחוב איתי שנים ארוכות זה חבל מאוד. אני בטוח שזה יגיע, הפוטנציאל שם".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"הפילהרמונית זו התשובה המתבקשת. גם אשתי זו התשובה המתבקשת. איזו קלישאה את בוחרת?"

מה מפחיד אותך?

"כששאלו את ישעיהו ליבוביץ' אם הוא מפחד הוא אמר 'בוודאי', כששאלו ממה, הוא ענה 'מטיפשותם של בני אדם', זו תשובה יפה מאוד".

מה עושה אותך מאושר?

"אני מאושר כשאני יכול לישון לילה שלם בבית שלי". 

מה הכי חסר לך בחיים?

"לישון בבית שלי. חסר לי להיות במקום אחד לאורך זמן. אין לי שום תלונה על סגנון החיים שלי, אבל זה בא עם מחיר של לא להיות בבית, ולהימצא מעט מאוד זמן עם המשפחה".  

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

אני גאה בעיבוד שכתבתי פעם ל'ירושלים של זהב'". 

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

צ'רלי צ'פלין, זובין מהטה כמובן, דניאל בארנבוים שמלווה אותי הרבה שנים, מנצחים שגדלתי על הקלטות שלהם: ברנשטיין שהרבה שנים הייתי שותה את הקונצרטים שלו, קאריאן ואבאדו. וגם אבא שלי, מיכאל שני, שהוא מנצח בעצמו".

אם לא היית מנצח ופסנתרן מה היית עושה?

"חלום הילדות שלי היה להיות טייס, כי סבא שלי היה טייס ואח של סבתא שלי היה טייס ואבא שלי היה בקורס טיס. זה החלום האמיתי, אולי עוד לא מאוחר מדי".