תקציב הביטחון בדרך לזנק, ובאוצר ובצבא בוחנים הקמת ועדה שתגיד בכמה

בסוף, הסיפור הגדול של התקציב הנוסף ל־2024 הוא תקציב הביטחון. עלות המלחמה לצה"ל היא כ־120 מיליארד שקל, יותר מחצי מהעלות הכוללת של כל המלחמה. בנוסף, צה"ל יצטרך להגדיל את תקציבו בשנים הקרובות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים.

בשלב הזה ברור כמעט לכולם שאת כל זה אי אפשר לממן רק באמצעות הגדלת החוב. התבססות רק על הגדלת הגירעון תביא לכך שעלויות הריבית יעלו משמעותית, ושיחס החוב־תוצר ימשיך לגדול ללא סימן באופק לחזרתו לירידה.

בשל הגידול החד בהוצאות הביטחון, אומרים הכלכלנים באוצר ובבנק ישראל כי יש לצמצם הוצאות אזרחיות אחרות, ולהגדיל הכנסות. אלא שבעוד כלפי המשרדים האחרים האוצר מציג את הגידול בתקציב הביטחון כעובדה מוגמרת, הרי שבין האוצר לצה"ל יש תהום תקציבית עמוקה והדיונים ביניהם, נכון לכתיבת שורות אלו, רחוקים מלהגיע להסכמה. גורמים בכירים מעריכים כי בשלב מסוים יהיה צורך בהתערבות של הפוליטיקאים וכי דרגי המקצוע לבדם, באגף התקציבים באוצר ובאגף התקציבים במשרד הביטחון, לא יצליחו לגשר על הפערים ביניהם.

בשבועות האחרונים רצו הרבה סיסמאות על תקציב הביטחון, דיברו על גידול קבוע לתקציב (מעבר לתקציב המלחמה) של בין 20 ל־30 מיליארד שקל בשנה, הנגיד הזכיר כי “אין לתת למערכת הביטחון צ'ק פתוח” ובמשרד האוצר הזהירו כי “אסור לאבד את ההישגים שהושגו בתר"ש האחרונה בסוגיית המודל הדיפרנציאלי לקיצור השירות ובסוגיית פנסיות הגישור”. אלא שהסיסמאות הללו הן מלמעלה והוויכוחים נמצאים בפרטים הקטנים.

בשונה מהרושם שאפשר לקבל מקברניטי הכלכלה, בצה"ל לא מתכננים בשלב זה לחזור אחורה. אין לצבא כל כוונה לחזור למודל של פנסיות גישור לכולם וגם הם מבינים היטב את האלגנטיות שיש במודל שבו צה"ל מקבל תמריץ לשחרר חיילים בשנת השירות האחרונה שלהם. הוויכוחים בין צה"ל לאוצר נובעים מהשאלה איך יש לבנות את צה"ל ביום שאחרי המלחמה.

ביום שאחרי המלחמה יתווספו שתי עלויות משמעותיות: כוח אדם וחימושים. הגידול בכוח האדם הוא בכל הרמות בצה"ל, הן בכל הקשור להארכת השירות של חיילי החובה (בסוגיית חיילי החובה יש כעת דילמה משמעותית, יש חיילים שציפו להשתחרר במרץ הקרוב וכעת יבקשו מהם להישאר בשירות ללא שכר של מילואימניקים — ש"ט), הן בכל הקשור לגידול במספר אנשי הקבע (בין 5,000 ל־8,000 איש) והן בכל הקשור לכמות ימי המילואים שתגדל בצורה משמעותית. כאן הוויכוחים בין צה"ל לבין האוצר לא משמעותיים.

הוויכוח המשמעותי הוא בנוגע לחימושים. המלחמה הביאה לכך שצה"ל העריך מחדש את רמת מלאי התחמושת הנדרשת לו מחדש בכל הגזרות. מבחינת צה"ל, יש להיכנס למעין חומש (או ארבע שנים) של הצטיידות אינטנסיבית. כאן מתווכחים באוצר וסבורים כי ניתן למצוא כל מיני פתרונות ביניים שיאפשרו לבצע את הרכש הזה מבלי להתחייב במלוא ההוצאה כנגדו.

עם זאת, בצה"ל סבורים כי ההצגה הנפוצה בקרב הכלכלנים אינה מדייקת וכי בעוד ארבע שנים יהיה ניתן לחזור לגודל תקציב הביטחון, שהיה על קו המגמה של ערב 7 באוקטובר, וכי מדובר במעין גיבנת של 5-4 שנים בתקציב. המספר שצה"ל דורש אינו ברור, אבל יש המדברים על כ־40-30 מיליארד שקל תוספת בכל אחת מארבע השנים הקרובות ובסך הכל כ־120 מיליארד שקל. זאת כמובן מלבד עלות המלחמה הישירה שצפויה לעמוד על פי התרחיש הנוכחי על 120 מיליארד שקל.

לסיום, נדגיש כי הנגיד הזכיר במסיבת העיתונאים אחרי הורדת הריבית האחרונה כי יש לבחון את האפשרות להקמת ועדה משותפת לגורמים ביטחוניים, אוצריים ואזרחיים, שתבחן את הדרך שבה מעלים את תקציב הביטחון.

גורמים בכירים במערכת הצבאית והכלכלית בישראל אומרים ל”כלכליסט” כי ייתכן שגם ועדה כזו תוצע במהלך דיוני התקציב בסוף השבוע, וזאת כדי לצמצם את המחלוקת בין האוצר לבין מערכת הביטחון.