המחיר היקר של פעוטונים בחינם

נראה שהבטחת הבחירות המרכזית והדרמטית מכל בימים אלה היא חינוך חינם לגיל הרך. השבוע הצטרף גם בנימין נתניהו לטרנד והקדיש סרטון לנושא.

נתניהו הוא מהאחרונים להצטרף להצעה, שיש לה שותפים גם בצד הלא שמאלי של המפה הפוליטית. שרת המדע והחדשנות אורית פרקש הכהן, למשל, מקדמת כבר למעלה מחצי שנה את ההצעה ובאופן לא אופייני לפוליטיקאים היא אף טרחה לבצע ניתוח כלכלי – גם אם בעייתי בחלקו – שמדגים שהמהלך כדאי כהשקעה כלכלית.

למרות שכל הורה ישמח לא לשלם על המסגרות של ילדיו, מדובר באחד המהלכים הכלכליים היקרים שהמדינה יכולה לעשות, וכדאי לחשוב עליו היטב. ההצעה של פרקש, למשל, מציעה לשלש את מערך המעונות המפוקחים כך שיכילו כ־460 אלף פעוטות.

לפי המצגת של השרה, העלות מגיעה ל־12.6 מיליארד שקל בשנה. עם זאת, במסמך שפורסם השבוע על ידי ד"ר מיכאל שראל וניסן אברהם מפורום קהלת, העלות מגיעה ל־18-20.3 מיליארד בשנה. גם ההצעות המצומצמות יותר, שמגבילות את הסבסוד לגילאי שנתיים ומעלה או רק להורים עובדים, מוערכות במיליארדי שקלים. אלו סכומים מעולם התשתיות.

ההצדקות לסבסוד מעונות מגיל 0 מגוונות. הסיבה העיקרית לפי הפוליטיקאים, היא "להקל על מעמד הביניים". זוגות צעירים עם ילדים הם אחד המגזרים היותר מחוזרים על ידי פוליטיקאים, והם באמת נאנקים תחת האינפלציה ויוקר המחיה. איזה פוליטיקאי לא ירצה לתת להם הקלה של אלפי שקלים בחודש?

אין ספק שסבסוד כזה ימלא בטווח הקצר את כיסם של הזוגות הצעירים, אבל צריך לזכור שתי נקודות. הראשונה - "אין ארוחות חינם". כלומר, את העלויות הללו ישלמו שאר האזרחים: צעירים שאין להם ילדים, מבוגרים שילדיהם עברו את גיל הגן ועוד. משמעות הסבסוד היא העדפה של הוצאה מסוימת ושל מגזר מסוים. גם ההורים הצעירים ישלמו את העלות הזו בהמשך חייהם במסים גבוהים יותר.

נקודה שנייה היא שכבר כיום יש סבסוד להורים עובדים עם הכנסה נמוכה, כך שהמשמעות של הצעד הנוכחי היא להתמקד בסבסוד הורים עשירים והורים שלא עובדים.

הצדקה משמעותית נוספת היא עידוד יציאה של נשים לעבודה. ההצדקה הזו כל כך משמעותית, עד שהצוות של שרת החדשנות ערך חישוב המראה כי הנשים שיתווספו לשוק העבודה בישראל כתוצאה מהמהלך יביאו לגידול בתוצר שיהיה גבוה מהעלויות של ביצוע המהלך.

גם כאן העבודה של צוות השרה לא עולה בקנה אחד עם המחקר שנראה מדוקדק יותר של שראל ואברהם. באופן בסיסי, ההצדקה זו חלשה מאוד, שכן בישראל הפער בין תעסוקת נשים עם פעוטות מתחת לגיל 3 לתעסוקת נשים עם ילדים מעל גיל 3 זניח - פחות מ־%2. שיעור התעסוקה של אמהות ישראליות הוא גם גבוה בהשוואה בינלאומית, העובדה הזו מלמדת כי הסבסוד הנוכחי כבר עושה את מלאכתו.

שנית, שראל ואברהם מצביעים על נקודה נוספת מכיוון שוק העבודה, סבסוד מלא של המעונות ללא תלות בכושר תעסוקה תפגע בתעסוקת גברים חרדים. ב-2013, כשהוקשחו התנאים לסבסוד מעונות, חלה עלייה בתעסוקת גברים חרדים. הכלכלה החרדית מתנהלת לפי הכלל שתמיכות ממשלתיות מפחיתות את אחוזי תעסוקה של הגברים.

לפי הצדקה נפוצה אחרת לסבסוד מלא למעונות, הענקת חינוך איכותי בגיל הרך תגדיל בעתיד את פריון העבודה של הילדים הללו. גם כאן יש לשים לב לשתי נקודות. הראשונה, המחקרים נעשו באוכלוסיות חלשות וקשות במיוחד בהן כל מערכת חינוכית עדיפה על פני הבית, ובהצעה הנוכחית בכלל מדובר בסבסוד מלא לכל שכבות האוכלוסיה.

הנקודה השנייה היא שבתקציב הקיים לא יהיה ניתן לבנות מערכות איכותיות לגיל הרך, סביר להניח שתהיה הסטה משמעותית של ילדים ממסגרות משפחתיות או פרטיות למסגרת הציבורית, שקשה להאמין שתהיה טובה יותר.

עוד הצדקה לסבסוד, נוגעת להוצאות המדינה על הגיל הרך, שבישראל היא נמוכה ממדינות ה־OECD. בנקודה הזאת חייבים לזכור שלכל מדינה יש מאפיינים משלה, ומדינות רבות באירופה מתמודדות עם שיעור ילודה נמוך, וסבסוד מסגרות לגיל הרך הוא אמצעי לעידוד הילודה. בישראל אנו מתמודדים עם אתגר הפוך, שיעור ילודה גבוה למדי, ויהיו מי שיאמרו גבוה מדי, וכולם יסכימו שאין צורך בעידוד ילודה נוסף.

המקרה של סבסוד מלא של מעונות היום מדגים שוב את הזהירות הדרושה בהבטחות הבחירות של פוליטיקאים, גם הבטחה שנשמעת טובה, עשויה להיות יקרה, לפגוע בתמריצי שוק העבודה ולפגוע באיכות החינוך.

חשוב להדגיש, שלמרות ההסתייגויות הכלכליות מההצעה לסבסוד מלא, ניתן לשפר את המערך הקיים. לדוגמה יש לוודא כי לאוכלוסיות רווחה יש גישה נוחה וחינמית למעונות יום, להגדיל את שיעור הנשים הערביות המשתמשות במעונות ולוודא שסבסוד המעונות לא מביא לתמריצים שליליים בתעסוקת גברים חרדים.